ערכי לשון הקודש - אות
- "ונתן אליך אוֹת או מופת" (דברים יג ב), "ובא הָאוֹת והמופת" (דברים יג ג), "זאת אוֹת הברית" (בראשית ט יב), "והיה כי תבאנה כל האותות האלה" (שמואל א י ז),[1] "והיה הדם לכם לְאוֹת" (שמות יב יג), "אישׁ על דגלו בְּאֹתֹת" (במדבר ב ב), פירוש: סימן[* 1]; ועוד נכתבנה בשרש יפת.
מקורות נוספים
- סיכום הפירושים על: אות
הערות שוליים
- ^ [פירוש סימן], א"א היה לו לפרש: ונמצא אות בלשון זכר ובלשון נקיבה: "ובא האות" (דברים יג, ג), לשון זכר; "זאת אות הברית" (בראשית ט, יב), לשון נקיבה. אבל "והיה הדם לכם לאות" (שמות יב, יג) אינה ראיה גמורה שהוא לשון זכר, כי לשון היה בא על לשון זכר ולשון נקיבה.
- ^ לפנינו אין "כל", והוא דומה לפסוק ט)