עץ יוסף על בראשית רבה/ו/ו

<< | עץ יוסף על בראשית רבה • פרשה ו | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • 

לדף המדרש • לכל הפרשה במדרש

ויתן אותם אלהים דלשון רקיע השמים משמע ב' רקיעים:

מקרא מלא הוא אנשי כנסת הגדולה פירשו יותר בהדיא השמים ושמי השמים וכל צבאם. שצבא השמים נתונים בשמי השמים:

ועוביו של רקיע מהלך ת"ק שנה פליג על מ"ש לעיל פ"ד סוף סימן ה':

ומרקיע עד הרקיע השני שבו המאורות תלוים:

אין צל לכל בריה פי' אין צל מגיע כי אף הצל חם. וכוונתו ליתן טעם למה נתן אותן ברקיע השני ולא בראשון. לזה אמר שלא היה העולם מתקיים (יפ"ת):

ואין נסתר מחמתו דבתקופת תמוז אין הנאה בצל:

גלגל חמה יש לו נרתק כו' כל זה לרבותא דעם כל זה אין נסתר מחמתו:

יש לו נרתק ומתוך התיק האור יוצא שהוא אויר ספירי ועוד צריך להתיש חומו בבריכת מים שלולי זה עדיין שורף. ולפי מ"ש כאן משמע שהבריכה הוא ים אוקיינוס שהשמש פוגע בו בצאתו מן הרקיע. אך בשוח"ט י"ט פסוק מקצה השמים מוצאו. את מוצא שהוא נתון בנרתק. והוא נתון בגלגל. ובריכה של מים שעל גבי הרקיע עוברת תחתיו כו'. ואעפ"כ אין נסתר מחמתו:

לע"ל הקב"ה מערטלו תרגום ערומים ערטילאין לע"ל ביום הדין הקב"ה מפשיטו מן אותו נרתק כדי ללהט הרשעים. ולא יצטרך להורידן לגיהנם כדאמר בסמוך (יפ"ת):

ומלהט בו את הרשעים והצדיקים יהנו בו כדאי' בנדרים שיכין ה' טבע לצדיקים ליהנות בחום ההוא (יפ"ת):

ולהט אותם היום הבא רישא דקרא הנה היום בא בוער כתנור והיה כל זדים וכל עושי רשעה קש וליהט אותם היום הבא. ויום הוא השמש:

אין גיהנם לעתיד לבא קאמר:

בוער כתנור ותנור הוא גיהנם. כמ"ש ותנור לו בירושלים:

אשר אור לו בציון ולעתיד מיירי. דלעיל מיניה כתיב ירד ה' צבאות לצבא על הר ציון וגו' כצפרים עפות וגו'. דלעתיד יגן על הצדיקים ואז יהיה אור לו בציון ותנור לו בירושלים. ועיין עירובין דף י"ט:

אש שהוא יוצא שהרוח אשר בו יהפך לאש וכדמייתי מרוחכם (פי"ת):

תהרו חשש וגו' רוחכם אש תאכלכם. משמע שרוחכם תהפך לאש שתאכל אתכם והכתובים דשם מורים דבעתיד מדברים (יפ"ת):

ויגידו שמים צדקו. של הקב"ה. ולעתיד מיירי כדכתיב התם יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו. ויש גורסין כאן פסוק הגידו שמים צדקו דתהלים צ"ז דקאי על הקב"ה:

ברקיע ראשון מלמטה למעלה:

מתנים מספרים ע"ש שם יתנו צדקת ה' (יפ"ת):

שמים מתנים על שלעתיד מערטלו. אז יתנו צדקות ה' שנצלו משרפתו עד עתה. ויגידו משמע לעתיד:

מאשו של יום מפורש בשוח"ט מאשו של יום שנא' ואין נסתר מחמתו. אבל לעתיד לבא מי נסתר מחמתו מי שהוא עוסק בתורה. שכתיב אחריו תורת ה' תמימה משיבת נפש. ומאמר זה שייך לדברי רבי ינאי ור"ל: