עץ חיים/שער כח (הכל)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מתוך: עץ חיים/שער כח/פרק א (עריכה)

עץ חיים · שער כח · פרק א· >>

פרק א[עריכה]

טעם למה הוצרכו זו"ן להתעבר במעוי דאמא כמבואר אצלינו הענין הוא עם מ"ש לעיל בענין המלכים שמלכו בארץ אדום ומיתו כי הנה טרם שנאצל עולם האצילות המוזכר תמיד בס"ה בשם זה יצא הי"ס הכוללים כל עולם אצילות בכללות ויצאו נפרדות זה מזה כי היו י"ס זה למטה מזה וזה מקבלת מזו שלמעלה ממנה ולא היה בשום א' מהם בחי' פרצוף רק היו בסוד כללות כי כל א' היתה כלולה מכולן והיו הכללות מעורב בהן בכ"א מהן והיה בלתי סדר ותיקין עד שאח"כ הע"ק אתתקן גרמיה בקדמיתא כנזכר באדרא ואז ספירת הכתר נעשה פרצוף שלם בי"ס ונקרא בחי' א"א ואח"כ נעשו או"א מחו"ב כמבואר. והנה עתה בא עת וזמן תיקון ז"ת שבאצילות אשר מהם נעשה זו"ן אחר התיקון הנה רצה המאציל העליון לתקנם כי בתחלה היה כ"א מהם מובדלת מחברתה הבדל גמור והיה נקרא רה"ר כמבואר היטב ע"ש איך לסבה זו לא יכלו הכלים האלו לקבל האורות שבתוכם ונשברו ומתו לכן רצה המאציל העליון לתקנם וא"א להתתקן אא"כ יתחברו יחד כל הו"ק זו בזו בסוד פרצוף א' מקושרים זה בזה כנזכר שם ביאור הפרצוף המקושר דרך קוין מה ענינו ועי"ז יחזור להיות רה"י שהוא פרצוף א' כלול הנקרא ז"א. ואמנם כדי שיתקשרו ויתחברו יחד צריך לעלותן להכניסן במעוי דאמא ושם בסוד ימי העיבור יתאחדו ויתקשרו ויתחברו יחד יחוד גמור ויצאו אח"כ בזמן הלידה בבחי' פרצוף א' מיוחד בכל פרטיו וגם הספירה (הז') שהיא מלכות הנקרא נוקבא דז"א הוצרך שגם היא תהיה עמהם בעת העיבור כדי שתהיה כלולה עמהם לצורך היחוד הראוי לה עם ז"א בעלה כנודע. לכן נבאר עניני העיבור ונאמר כי הלא ב' בחי' יש בעיבור וכל בחי' כלולה משני עיבורים שהוא ג' זמנים. וביאור הדברים כי תחלה הכל היו זו"ן בסוד העיבור והיו בבחי' ג' כלילין בג' ונקודת מלכות כלולה עמהן ואח"כ נולד והיה לו זמן יניקה ואחר כך הגדיל והיה לו עיבור ב' לצורך המוחין שלו שאז נקרא זמן הגדלות נמצא שהם ג' זמנים וב' עיבורים עיבור דג' כליל בג' ויניקה ועיבור ב' והרי זה בחי' א' בסוד חיצוניות ואחר כך היתה לו בחי' אחרת שנייה דוגמתה בג' זמנים. וב' עיבורים וכ"ז לצורך הפנימים באופן שהם ד' עיבורים וו' זמנים כי הזמנים הם ו' אבל העיבורים שבהם אינן רק ד'. ונבאר ענין חיצונית ופנימית מה עניינם כי החיצוניות הם מציאת העולמות ופנימיות הם בחי' הנשמות. והענין כי הנה יש בזו"ן וכעד"ז בכל הפרצופים ב' בחי' הא' הוא בחי' החיצונית אשר בהם כדמיון הגוף אל הנשמה שמבפנים ומזה החיצוניות דז"א (נ"א זו"ן דאצילות) נבראו כל העולמות כולן של בי"ע כנודע כי כל הנבראים וכל הבריות שיש כולם הם בציור דמות פרצוף אדם כנזכר בזוהר פרשה תולדות דכל שייפי ושייפי איתקרי אדם ואפילו המלאכים כולם הם מבחי' חיצונית דזו"נ דאצילות. אמנם יש בחי' ב' והוא הפנימית שבו שהוא כעין נשמה אל הגוף שמבחוץ ומבחי' זו נבראו נשמות בני אדם הצדיקים התחתונים כי נשמת הזכרים מז"א ונשמת הנקבות מנוקבא דזעיר אנפין באופן כי כל נשמות הצדיקים הם יותר פנימים מהמלאכים כולם חוץ מהנשמות שהם מבחי' בי"ע כנודע גם נשמות אלו יהיו פנימים אל ערך המלאכים אשר מן העולם ההוא שממנו חצבו הנשמות כמ"ש במקומו בע"ה. וז"ס הן אראלם צעקו חוצה וארז"ל אפי' מלאכי שלום אינן יכולין לכנוס כו' וצריך להבין מאי אפילו דקאמר ולמה נשתנו אלו המלאכים מזולתן עד שהוצרך להשמיענו חידוש שאפי' הם אינם נכנסים. אבל הענין מובן עם הנ"ל כי להיות שכל המלאכים הם מחיצוניות והנשמות מהפנימיות והנה יש בחי' מלאכים קרובים אל הנשמות של הצדיקים יותר משאר מלאכים ונקרא מלאכי שלום מהו דתימא כי כיון שבבחי' זו שיש לאלו המלאכים על השאר והוא שהם כת המלאכים המקבלין את נשמת הצדיקים כשנפטרין מן העוה"ז ואומרים לו יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו כמו שאמרו רז"ל לכן נקראו מלאכי שלום ומצד בחינה זו היה אפשר שיכנסו בפנימיות עם הנשמות ולזה השמיענו שאפילו הם עומדין בחוץ ואין נכנסין בפנים. ונמצא א"כ כי תחלה היו זו"ן בבחי' חיצוניות שלהם לבד בסוד העיבור של ג' כלילין בג' ואח"כ נולדו והיה להם זמן יניקה ואח"כ באו להם מוחין בעיבור ב' ואחר כך פעם ב' היה להם כל ג' בחי' אלו בבחי' פנימית שלהם והיו תחלה בסוד העיבור ג' כליל בג' ואח"כ זמן היניקה ואחר כך עיבור ב' לצורך המוחין:



עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים/שער כח/פרק ב (עריכה)

<< · עץ חיים · שער כח · פרק ב· >>

פרק ב[עריכה]

ונבאר עתה סדרי העיבורים בבחי' חיצוניות ופנימיות ונאמר כי הנה ג' זמני עיבורים יש. א' הוא עיבור די"ב חודש כנזכר בגמרא מעשה דהוי אשתהי תריסר ירחי שתא ואכשריה רבה תוספאה. ב' הוא עיבור של ט' חדשים המורגל תמיד ברוב העולם. ג' עיבור של ז' חדשים ואמנם בבחי' חיצונית שמשו ב' עיבורים הראשונים שהם עיבור של י"ב וט' ובבחי' פנימיות שבו שמשו ב' עיבורים של ט' ושל ז'. ונתחיל לבאר ענין החיצוניות ששמשו בו ב' עיבורים א' משל י"ב ושל ט'. ונתחיל מן הא' ונאמר כי הנה עיבור א' היה בבחי' א"א עצמו בבחי' נה"י שבו ומן הזווג שבו עצמו נעשה ו"ק הז"א בבחי' ג' כלילין בג' וע"ש. וענין זווג א"א הוא זה כי הנה נת"ל כי אין בא"א רק ט"ס לבד ולא נזכר בו בחי' מלכות האמנם היסוד שבו כלול מזו"ן כדמיון התמר הכלול מזו"ן בסוד צדיק כתמר יפרח הנזכר בזוהר ואז נתעלו נה"י שלו בחג"ת שלו אשר שם מעמד ומצב או"א כנודע כי אבא מלביש חסד וחצי ת"ת הימין ואימא מלבשת גבורה וחצי ת"ת השמאל ועלה הנצח דא"א בחסד שלו אשר שם אבא ועלה הוא דא"א בגבורה אשר שם אמא ועלה היסוד דא"א בת"ת אשר שם בחי' הדעת שהוא היסוד של שניהן חציו כאן וחציו כא ואז ע"י התלבשות נה"י שלו תוך או"א עצמן אשר הם זכר ונקבה ממש שמשו אז ע"י יסוד דאריך אנפין הכלול מזכר ונקבה מיניה וביה ואז הוציא את החיצוניות ו"ק דז"א ג' כלילין בג' ואת הנוקבא בסוד פסיעה לבר כמבואר אצלינו ועיין לעיל היטב. ותכלית כוונתו היה להתלבש בתוכם כנ"ל ונמצא שעליית נה"י דא"א במקום חג"ת שבו היה לטעם הנ"ל להתלבש תוך או"א שהם זו"ן ועל ידם גם היסוד שבו יזדווג מיניה וביה כמ"ש. עוד יש ט"א והוא כבר נת"ל כי ז"א היה בבחי' רה"ר ו"ק נפרדין זה מזה ותיקונו הוא לקשרו בסוד פרצוף א' מיוחד לעשות (נ"א ונקרא) רה"י לכן הוצרכו גם נה"י דא"א להכלל בחג"ת שלו עצמו ויהיו אז ו"ק דא"א כלולין ג' גו ג' כדי לכלול גם את ז"א שהוא ו"ק בבחי' ג' גו ג' ויתקשרו יחד והנה העיבור זה היה זמנו יב"ח. וטעם הדבר הוא לסבת א"א עצמו כי הנה היו נה"י שלו נכללין בחג"ת של או"א הרי הם כללות של ו' וגם יש כללות הנה"י שלו שנכללו בחג"ת שלו עצמן הרי הם כללות של ו' אחרים והרי הם י"ב. ועוד טעם ב' בענין א"א עצמו כי כמו שנכללו נה"י בחג"ת והם ו' מתתא לעילא גם נכללו מעילא לתתא חג"ת מן הנה"י ו' והרי הם י"ב. עוד טעם ג' כי הנה זווג זה הוא דא"א אלא שהיו בהתלבשותו בגו אבא ואמא והנה זווג אוא עיקרו הוא מן המזל הח' דדיקנא דא"א כמבואר אצלינו שאבא יונק מן הח' ואמא מן הי"ג וגם נתבאר כי מזל הח' הוא ג' שמות של מילוי יודי"ן ונמצא שיש בו י"ב יודי"ן וכדי לקבל שפע מאלו י"ב הוצרכו להתעכב שם יב"ח. גם טעם ד' בענין זו"ן עצמם והוא כי גם בז"א עצמו נכללו נה"י שלו בחג"ת שלו הרי ו' וכן חג"ת שלו נכללו בנה"י שלו הרי ו' אחרים נמצא שהם י"ב בחי'. עוד טעם ה' כי הנה אלו היו תחלה ג' בחי' שהם חג"ת ובאלו הג' היו הד' אחרות שהם נהי"ם כלולין בכל א' וא' מהם מהג"ר נמצא שהם ג"פ ד' הרי י"ב. עוד טעם ו' כי צריך שהמלכות תהיה כלולה מכל הג' נה"י הרי ג' ואח"כ כל א' מאלו ג' תהיה נכללת בכל הג"ר שהם ט' הרי י"ב וכל זה בהיות ז"א ו"ק ג' גו ג' והמלכות רביעית אליו. והנה נמצא כי זמן עיבור א' עיקרו הוא בא"א אלא שהיתה ע"י היותו מתלבש תוך או"א כנ"ל כי הנה היתה כוונתו לעשות אליו בחי' לבושים מן זו"ן שילבשהו מטבורא דיליה עד סיום גופו כנ"ל נמצא כי היה זמנו יב"ח. וז"ס במאמר קו המדה דבתיקונים וכן בזוהר פ' בראשית דל"ה כי הנטיעות כקרני חגבים היו ואתנטעו ואשתהו י"ב ירחי שתא. ואח"כ נולדו זו"נ ובא זמן היניקה ובכח היניקה נתפשטו ו"ק דז"א ממה שהיו תחלה ג' בג' ונעשה עתה פרצוף גמור קשורים זה בזה בסוד קוין כנ"ל בתחלת דרוש זה והנה בחי' יניקה אין בה עיבור כנ"ל (בפ"א) כי ב' עיבורים הם לבד אמנם עכ"ז בבחי' א' גם היניקה יש בה סוד עיבור. והענין כי הנה היניקה זאת הם יונקים מן השדים ודדים של אמא ונודע כי בחי' הדדים נקרא שם שדי והנה נתבאר אצלינו כי שדי הוא גימטריא הוי"ה שד' אותיות הוי"ה הם כ"ו גם נעשי' בחי' ע"ב גם בחי' רי"ו שהם ג"פ ע"ב כמבואר אצלינו ע"פ ויעבור ה' על פניו ויקרא ושם נתבאר כי ג' בחי' אלו הם גי' שד"י שהם כ"ו ע"ב רי"ו אשר מקומן בג' קוין של חג"ת כי בת"ת הוא שם הוי"ה עצמה שהוא כ"ו וחסד הוא גי' ע"ב וגבורה הוא גי' רי"ו לכן מקום הדדים הם בחזה שבין חג"ת וכל בחינותו יחד הם שד"י ומזה השם של שד"י שהוא בדדים של אמא יונק ז"א ומתפשט ונתקנו הג' קצוות ראשונים שלו שהם חג"ת אשר יש בהם ע"ב רי"ו כ"ו גימטריא שד"י כנ"ל ואח"כ גם נה"י שבו ינקו משם ונעשו ע"ב רי"ו כ"ו אחרים כנודע כי כל מה שיש בחג"ת יש בנה"י אלא שבבחי' חג"ת הם רחמים ונקרא שד"י ברפה בסוד בין שד"י ילין שהם מקום הדדים ממש ובנה"י נקרא שד"י בדגש בסוד אל שד"י כנודע לפי שהוא יותר דינין כנודע כי הדגש ורפה הם דין ורחמים והנה נמצא כי גם בבחי' יניקה נמשך מסוד ע"ב רי"ו שהם אותיות עיבור ודי בזה ויניקה זו נמשכת עד היותו בן ט' שנים ויום אחד ואח"כ בא זמן הגדלות ולזה צריך עיבור ב' וענינו הוא מבחי' זווג או"א לתת מוחין לזו"ן כי בעיבור הא' היה עיקרו מזווג א"א מיניה וביה אלא שהיה ע"י התלבשות באו"א אבל זה העיבור הב' עיקרו הוא מזווג או"א וא"א טפל לו היפך מן העיבור הא'. וטעם הדבר כמ"ש בגמרא שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע איזה מעשים נאים של הקב"ה או של ב"ו וכו' וכוונתו היה למה לא נברא האדם מהול והביא לו ראיה מן החטים הנבראים ע"י השם יתברך ומן הגלוסקאות הנעשים ע"י ב"ו נראה מזה כי יש דברים שהניחם הבורא ביד ב"ו התחתונים לתקנם והוא לא תיקנם לכן אל תתמה אם העיבור שהוא לצורך ו"ק בז"א היה ע"י א"א, ועיבור ב' שהוא לצורך מוחין דז"א היה לו ע"י או"א, כי יש דברים נתקנים ע"י תחתונים כנ"ל ובפרט כמ"ש כי עיקר הכל הוא להוציא עיקר ושורש הז"א שהוא ו"ק. אבל הג' מוחין שבו הם בסוד תוספת אליו כי לכך משתנים והולכין (נ"א וחוזרים) ואינם בקבע בו גם זמן עיבור הזה היה ט' חדשים והטעם הוא כי הנה עתה יש בו ו"ק וג' מוחין שהם ט'. עוד טעם ב' ממה שנת"ל כי או"א זווגם הוא מכח המזל הח' שבדיקנא דא"א שיש בו ג' הויו"ת דיודי"ן ויש בו ט' ווי"ן ומשם נמשך בהם שפע בסוד עיבור ט' חדשים אלו לצורך המוחין והנה אחר ט' שנים ויום אחד שהיו לז"א באו לו המוחין אלו מאז עד תשלום י"ג שנה שלמים ויום אחד ואז נעשה בחי' ז"א גדול והגדיל ונקרא אדם גמור. וטעם היות י"ג שנים הוא כי תחלה היה לו ו"ק אח"כ נמשכין לו ד' מוחין שהם ח"ב ודעת כלול מחו"ג ואלו נמשכו לו תחלה בסוד מקיפים קודם שיכנסו תוך פנימותו כנ"ל כי אז הם בלי לבושין הם ד' מוחין ואח"כ מתלבשים תוך נה"י דתבונה כנ"ל ואז נכנסין ומתפשטין תוך פנימית ז"א ואז אינן רק ג' מוחין כי החו"ג נתלבשו ביסוד בינה שהוא כלי אחד ונעשו מוח אחד ונקרא דעת ונמצא כי ו"ק וד' מקיפים וג' מוחין פנימים הרי י"ג:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים/שער כח/פרק ג (עריכה)

<< · עץ חיים · שער כח · פרק ג· >>

פרק ג[עריכה]

ועתה נבאר בחי' הפנימית דזו"ן כי הנה אחר כל הנ"ל היה פעם ב' כל הנ"ל לצורך פנימית הזו"נ כנ"ל והנה עיבור אחד היה בבחי' הפנימים של א"א עצמו ולא ע"י התלבשות דאו"א והיה זמנו ט' חדשים לפי שעתה בפעם ב' הזאת לא די שנכללו נה"י הפנימים של א"א עצמו בחג"ת שלו ע"ד שהיו למעלה בעיבור אחד של החיצונית אמנם גם החג"ת ששלו עלו ונכללו בחב"ד של עצמו ונמצא ט"ס דא"א נכללו והיו בבחי' ג' של ג' ג' ומזווג זה נעשה העיבור בט' חדשים כמספר ט"ס דא"א ואז נעשו ו"ק פנימים של זו"ן ג"כ ומפנימיותם נמשכין כל הנשמות כולם כנ"ל. ואח"כ היה העיבור הב' של המוחין של הפנימיות וזה היה בסוד ז' חדשים לבד. והענין כי עיבור זה נעלם ועליון מאד כי הוא בסוד ז' ספירות תחתונות של עתיק המתלבשים תוך ז' תקוני דגלגולתא דרישא דא"א כמבואר אצלינו וכנגדן היה העיבור זה מן ז' חדשים. ודע כי באותן ז"ת דעתיק אין יכולת להשיג כלל בחצי עליון של החסד שבו רק מחציו ולמטה בלבד לכן ארז"ל שכל היולדת לז' יולדת למקוטעים ואינו בעיבור כל הז' חדשים שלמים והנה גם מזה הפנימיות של המוחין דזו"ן נמשכו ונעשו נשמות הצדיקים. והבן וראה כי כמה צדיקים וחסידי עליון קדושים כולם נולדו למקוטעים לז' חדשים עיבור כמשה ושמואל הנביא ופרץ וזרח וכיוצא באלו ונמצא כי כל אלו (הנשמות) נמשכין מאותן הז' דעתיק (המלובשים) בז' דגולגלתא דא"א ודי בזה:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים/שער כח/פרק ד (עריכה)

<< · עץ חיים · שער כח · פרק ד· >>

פרק ד[עריכה]

א' דע סוד שארז"ל במסכת ב"מ פ"ה ע"ב בכולהו גוהרקי תסתכל לבר מר' חייא. הנה נשמות הצדיקים הם למעלה ממדרגת המלאכים וז"ש כאן שבכל הכסאות של נשמות הצדיקים היו המלאכים מעלים אותן חוץ מכסא דר' חייא שהוא עולה מאליו והיה נראה שיותר כבוד היה שיעלו אותו המלאכים משתעלה היא בעצמה א"כ מה מעלה הזאת ופירש שאלו המלאכים המעלין כסאות של נשמות הצדיקים הם המלאכים שנחצבו עם הנשמה והכסא נושאת אותם כמשרז"ל הכסא נושא את נושאיו והארון נושא נושאיו ונראה שהמלאכים מעלין את כסא אבל (באמת) הכסא מעלה אותן עד מדריגתן שהמלאך אינו עולה יותר ממדרגתו אפילו נקודה א' ולזה הכסא של ר' חייא שהיתה למעלה ממדרגת המלאכים היתה עולה מאליה שלא היו המלאכים יכולין לעלות עמה וזהו מגרמא סלקא ומגרמא נחתא כנ"ל שע"י שהצדיקים עוסקין בתורה ובמע"ט מדרגתן למעלה מן המלאכים:


ב מ"ק בהיות זו"ן בבטן אמא היה ג' גו ג' בסוד ו' שבתוך הה' ושם המל' בסוד פסיעה לבר ברגל הו' ומכאן נתפשטו לז' הוא ו' והיא ז' לו באחור ואימא נותנת לו נה"י שלה והם לו בחי' חב"ד כי ר"ת בינה הם בינה יסוד נצח הוד וזהו בסוד העיבור הנעשה באדם אחר לידתו והמ"ב זווגים דפ' בראשית הם מ"ב זווגים דחיך וגרון דא"א והם בסוד העיבור הזה והנה הנה"י שבו נעשים חג"ת ונקבא שם במה שחזר עתה יסוד להיות ת"ת והנה עתה חסר נה"י (לו) ואז תבונה שהם אותיות ב"ן וב"ת ו"ה והנה תבונה זו מתפשטת לעשות בו נה"י אשר חסרים לו ונעשין ג"כ חב"ד לנוקבא ואז ז"א נותן לנוקבא ג"כ שית דיליה (החיצונית) עצמם ואז נשלמת לי"ס ולכן נקרא נה"י לבר מגופא לפי שלא היה לו נה"י עד שניתנו לו מן התבונה כנ"ל לכן נקראת אספקלריא דלית לה מגרמה כלום כי הכל בא לה מחדש ג' מתבונה ו' מז"א (הנה סוד ציצית טלית קטן הוא סוד או"מ בחי' ו' בלתי ראש בהיותו ג' גו ג' וטלית גדול הוא אחר התפשטות):


ג מעיקרא היה הת"ת בסוד ו"ק לבד ולמה הוצרך לעיבור ג' גו ג'. והענין כי תחלה נאצלו י' נקודות כל א' כלולה מי' והקשר שהיה להם שהיו מקבלות זו מזו כפי סדר המדרגות ותחלה היו הנקודות האלה בסוד העצמות פנימים והיו כל הכוחות כלולים בעצמות ולא ניכרין כל א' ואחד לעצמו רק כדמיון הנשמה הכלולה מראיה ושמיעה כו' אבל אינם ניכרות בה כ"א לבדה וע"י הגוף מראה כחותיה וכל הי' (נ"א הה') כחות הכלולין בה א' א' לבדו כיצד השמיעה באוזן כו' וכן היה באצילות הזה כי נתקנו והיה התיקון כדי לעשות להם כלי א' מגביל הרוחניות האלו ובו כלי לשמיעה וכלי לראיה וכיוצא בזה וזה התיקון שנתקן תחלה בא"א והוא הכתר. אח"כ עשה מב' נקודות השניות שהם חו"ב ב' פרצופים גמורים כלים והם או"א והז"ת נידחו כולם למטה במקום המל' ולכן הוצרך לסוד העיבור כדי ליחדם ולכלול ג' בג' כדי שמכל הו' נפרדין יעשו פרצוף א' ואז עדיין הם בסוד העצמו'. ואח"כ בסוד הליד' נעשו הו' אחדים ונעשה להם כלי א' ואח"כ ע"י המוחין נגמר ונשלם הפרצוף:


ד ענין זמני העיבור עיין בביאורנו עליהן כי יש בפנימית וחיצוניות ומה שמצאתי כאן בחילוף כתבתיו וזה הענין כי סוד העיבור של ט' חדשים כדי לעשות מוחין לז"א כדי שיוכל להוליד לכן נתקשרו ו"ק דא"א בג"ר חב"ד שבו בא"א עצמו שהם מוחין ממש ועי"ז נעשה לז"א מוחין בסוד עיבור דט' חדשים והנה עיבור זה של ט' חדשים הוא לצורך חיצוניות ז"א ויוליד בחי' עולמות אבל עיבור ז' חדשים הוא לצורך פנימית ז"א שוליד בחי' נשמות והענין כי לצורך פנימית ז"א הוצרך שיתקשרו ט"ס דא"א בז' דגלגלתא דיליה כנזכר בס"ד ואלו הז' דגלגלתא ד' מהן בחי' מקיפים וג' מהן בחי' מוחין ואלו יתלבשו למטה בת"ת בתוך המוחין כדי שיוכל לברא פנימי' נשמו' בכל העולמו'. והנה בהצטרף י"ב וט' גימטריא אהי"ה שהוא סוד עיבור כנודע מהזוהר:


ה דע כי הי"ס הם ה' פרצופים שלימים א"א והוא כתר ויש בו י"ס וכן או"א פרצופים שלימים ויש בהם י"ס בכל א' מהם וכן זו"ן כל א' כלול מי'. אך דע כי הת"ת כשנאצל לא היה רק מציאות ו' ונקרא ו"ק מחסד עד יסוד ולא היה בו ראש וז"ס ו' שבתוך ה' בבינה שאין לה ראש. ואמנם אחר שיצא לחוץ אז נעשה לו ראש וז"ס מנחל בדרך ישתה כי מנחל יסוד בינה ישתה הת"ת בהיותו בדרך פירש אחר שיצא ממנה ואז נקרא ירים ראש. והענין הוא כי חג"ת שלו נעשין לו חו"ב (ודעת) ונה"י נעשה לו חג"ת וזה ע"י המשכת שפע דאו"א וה"ס התפשטות ב' עטרין דמתעטרין (להו) וכו' וזהו בעטרה שעטרה לו אמו שהוא רישא דיליה ואמנם עתה נשאר חסר לו נה"י אז הוצרכה בינה להאריך רגליה למטה (נו"ה) וסוד הארת היסוד שבה כי גם היא עלמא דדכורא ואז נעשה לו נה"י כי זה הנזכר בזוהר ומבינה נביאים. וז"ס כונן שמים בתבונה וז"ס ובתבונה יתכונן ולכן להיות הנה"י משם ואינן לא מן הת"ת ולא מן המלכות ולכן מועילין לשניהן כי נעשו רגלים לז"א ומוחין למלכות ולכן תבין כי או"א מציאות (א' והב' למטה המוחין הנעשים לז"א והבן. גם דע כי ספירין תתאין של או"א) שהם מחכמה ולמטה ר"ל כשתסיר כתר דאו"א ישארו לכל א' ט"ס ומאלו נמשכו ונעשו סוד (ט' תיקונים) דיקנא של ז"א ט' תיקונים כפולים מצד או"א ו' ג' בחי' היה לז"א א' בהיותו במעי בינה כי היה ו' זעירא ג' כלילן בג' ובחי' המלכות שבו בסוף הו' בסוד פסיעה לבר ואח"כ כשיצא לחוץ אז נתפשטו כל הו"ק ו' שלימה ובסופה סוד המלכות ואח"כ בקניית המוחין נשלם לי"ס הרי ג' בחינת והראשונה היא סוד ראובן שמעון לוי (ואח"כ יהודה עוד) בחי' ב' והוא כי הלא בהיות הז"א (נ"א המלכות) בסוד ו"ק אז המלכות אינה רק נקודה זעירא ואין בה שום התפשטות אבל היא כלולה מי' אבל אינה נחלקת לפרטי איברים ואח"כ בבחי' הג' בקניית המוחין נגדלים שניהם בסוד פב"פ אח"כ יש בחי' ה' והוא כאשר נתמעטת אז לא היה בה רק מציאת אותה נקודה א' רק שעתה נחלקת לפרטי איברים בסוד י"ס אבל אין בכמותה רק ההיא נקודה לבדה כי כדי שיוכלו חיילותיה להתנהג על ידה צריכה להתחלק לי"ס ואז נתמעטה וירדה בבריאה ושם מקומה בו' היכלין ובד' היכלין שבהיכל ק"ק שהוא כחב"ד כי המל' שבמל' היא בהיכל הז' דיציר':


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים/שער כח/פרק ה (עריכה)

<< · עץ חיים · שער כח · פרק ה

פרק ה[עריכה]

עיבור ב' של ז"א אחר היניקה לצורך המוחין כבר ידעת ענין היניקה מה הועילה אל התפשטות ו"ק ממה שהיו תחלה ג' כליל בג'. ואמנם עתה נדבר בבחי' ג"ר הנקרא ראש שבודאי שהקטן בהיותו תוך בטן אמא יש לו ראש וגם אח"כ בעת יניקה א"כ צריך לדעת מה נתחדש אח"כ בעיבור המוחין והנה דע כי כבר הודעתיך איך הז"א שיעורו בנה"י וחצי ת"ת דא"א אמנם אותו התלבשות הנעשה אל נה"י דא"א ע"י זווג או"א הוא סוד (נ"א על דרך) הז"א עצמו והנה מאותו חצי ת"ת דא"א נעשה ראש שהם ג"ר דז"א בהיותו במעי אמא ואמנם מוחין שלו הם אל"ם דאלהי"ם לכן אין בו כח הדיבור בהיותו בבטן אמא והנה אל"ם גימטריא ע"א שהם שם (הוי"ה) מלוי דאלפין עולה מ"ה והשם עצמו כ"ו הרי ע"א ואז הוא אל"ם. והנה מילוי אותיות אלם גימטריא צדק ל"ף מד"ם והוא סוד המוחין שבמל' הנקרא צדק שהיו כלולין שם וז"ס האמנם אלם צדק תדברון ולהיות כי ג' מוחין היו נעשין סוד ת"ת דא"א לכן לא היה עדיין היכר לל"ב נתיבות חכמה ונ' שערי בינה וגם הדעת לא היה נחלק לאדרין ואכסדראין רק היה כל זה בבחי' כללות לבד וכאשר נולד ויונק משדי אמו אז ע"י היניקה נתגלו המוחין האלו בסוד ל"ב נתיבות חכמה וכן הבינה בסוד נ' שערים וכן הדעת ואז ניכר הכל ולכן הולד כשיונק אז יוצאין לו השיניים שהם ל"ב נגד ל"ב נתיבות חכמה שנתגלו עתה וז"ס ולבן שינים מחלב פי' הל"ב של ולבן הוא ל"ב נתיבות חכמה ונ' ה"א נ' שערי בינה והוא"ו של ולבן הוא סוד הדעת סוד ו' וכל זה הוא לסבת [מסבת] החלב וזו ולבן שיניים מחלב ואז המוחין האלו נקרא אלקים והם ג' אלקים בג' מוחין שהוא סוד מלא י"ה שיתמלאו המוחין הנקרא י"ה והוא צירוף מלא י"ה ואלהים גימטריא פ"ה עם כולל וז"ס הפה הניתן לאדם שהוא סוד המוחין שהיו נקרא' אל"ם שהוא שם מ"ה כנ"ל כי מ"ה גימטריא אלהים כזה מ"ם ה"א גם אלם מאלהים הוא מ"ה וכ"ו לכן עתה מתחיל התינוק לדבר וז"ש מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש מי הוא בינה וע"י החלב שמניקה שם פה לאדם ואלו הם ל"ב אלקים דעובדא דבראשית דמוח החכמה. ואחר היניקה נגדלו המוחין האלו עד י"ג שנים באופן זה כי המוחין ג' שהם ג' אלקים יורדין למטה ונעשית מהן סוד הגרון כי גרון גימטריא ג' אלקים ומוחין אלו שבשם אלקים מהתבונה כנודע וכולן נכללין בגרון ולכן הגרון הוא בבינה ולפי ששורש הגרון הזה נעשה ע"י המוחין האלו גם בינה נקרא מוח גרון כנודע בזוהר במקומות רבים לכן הבינה נקרא אלקים. וז"ס ואברם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן כי אברהם סוד זרוע ימין של החסד יצא מן הבינה הנקרא גרון גימטריא חרן וזהו בצאתו מחרן כי כל אלקים דינא קשיא סוד חרון אף וזהו נח"ר גרונ"י. ובזה תבין איך הגרון אינו רחב אלא אדרבה הוא יותר קטן מרוחב הראש וכ"ש מרוחב הגוף והטעם כי אותן מוחין הקטנים שבתוך הראש הם סוד הגרון ולכן אינו רחב כ"כ וגם כי כל אלקים הוא דינין ולכן אין הדברים ברוחב אלא בקיצור גדול. והנה הראש להיותו בסוד מוחין אלו של אלקים נקרא ראש והוא סוד אלקים במילוי ורבוע גימטריא ש"ר וא' כללות השם הרי ראש אמנם אברם בצאתו מחרן סוד ג' אלקים נתחלף שם אלקים בחילוף אכדט"ם גימטריא ע"ה וזהו ואברם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן. ונחזור לעיל כי נשארו למעלה סוד ג' חללי דגלגלתא שהוא אותו התלבשות הנעשה בת"ת דא"א (נ"א דז"א) בלתי מוחין בפנים ואז נשארו כל אלו החללים בסוד הקרומות דמוחין והיו שבילי החכמה ושערי הבינה ניכרין בהם בסוד קרומות וצינורות ואח"כ נתעלו חג"ת ז"א ונעשה מהם סוד עצמות של גלגלתא על הקרומות הנ"ל ואח"כ נכנסו בהם המוחין העיקרין והם סוד ד' הויות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן מלובשים בנה"י דתבונה כנודע. וכבר ידעת כי המוחין האלו מתפשטין בכל ט"ס דז"א מוח חכמה בחח"ן ומוח בינה בבג"ה ומוח דעת בדת"י וא"כ הוא מוכרח כי ברדת אלו ג' מוחין להתפשט בגוף שיעברו דרך הגרון דרך ג' אלקים אשר שם ואז נעשין שם הוי"ה אלקים ג"פ והם ג"פ יב"ק בגרון וז"ס ויעבר את מעבר יב"ק שהוא גרון והוא סוד ויעבור די"ג מדות שאנו אומרים בתפלה תחלה כדי ליקח מכאן את אור הגרון (נ"א המוחין) הנ"ל היורדין מכאן. וכבר ידעת כי עתה אחר חרבן אנו צריכין לחדש מוחין בכל תפלה והנה באמצע היום אין שם מוחין והם בסוד הדינין ונקרא חרן כנ"ל שהם סוד ג' אלקים וזהו אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות שמתמלאין המוחין בסוד רוח אחרת של דין קשה. וז"ס שנאמר בדוד ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים כי בראש הזה הוא סוד אלקים ברבוע במילוי כנ"ל שהוא גימטריא ראש ושם הם ג' מוחין של אלקים וזהו אשר ישתחוה שם לאלקים ורצה להחריב את העולם להחזיר אלו למקומם כמשארז"ל בקש דוד לעבוד ע"ז:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל