עץ חיים/שער כז (הכל)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מתוך: עץ חיים/שער כז/פרק א (עריכה)

עץ חיים · שער כז · פרק א· >>

פרק א[עריכה]

ז"א אין בו רק ט"ס והעשירית היא נוקבא אמנם הניחה שרשה בו והיא עטרה שבו כי משם נאחזת אך העטרה היא מכלל היסוד עצמו כנודע כי כל ספירה נחלקת לג' פרקין ועטרה היא פרק ג' של היסוד נמצא כי הספירה י' היא פרצוף נוקבא דז"א והוא אינו רק ט"ס והיא נשרשת ונאחזת בסוף היסוד שהוא בפ"ג שבו הנקרא עטרה. והנה הט"ס דז"א כל אחד יש בה ג' פרקין ואלו הם ט"ס חב"ד חג"ת נה"י והכתר אינו מעצמותו ואינו נמנה עמם אמנם להיות כי הנ"ה שבו נכללין כאחד נמצא כי גם אם נמנה הכתר אינו רק ט"ס לבד והט' נחלקין לג' קוין ימין ושמאל ואמצע וזהו ענינם חח"ן בג"ה דת"י וכשנעשו ג' קוין יהיה חח"ן קו אחד והם בחי' נצח בג' פרקיו ובג"ה ג"פ ההוד ודת"י ג"פ יסוד. ודע כי יש ג' מינים של ט"ס והם ט' פנימים מלובשים תוך ט"ס אמצעים המלובשים תוך ט"ס חיצונים ונמצא עתה ג' חכמות ג' בינות ג' דעות וכיוצא בזה בכל הט"ס עד שהם ג' כלים בכל אחד זה תוך זה וכל זה אחר הגדלותו. והנה נדבר עתה בספירה אחד ומשם יתבאר כל השאר הנה ספירת נצח יש בה ג' נצחים זה לפנים מזה בסוד ג' כלים ונצח החיצון הוא נצח דעיבור והוא נצח דנצח עיקרי שהוא פ"ת של החיצונים ובו ג"פ ונצח אמצעי הוא נצח של יניקה אך אינו רק פ"ת של חסד של אמצעי ונצח הפנימי הוא נצח דגדלות אך אינו רק פ"ת דחכמה של הפנימית. וכעד"ז בחסד יש בו ג' חסדים חיצון נקרא פרק אמצעי דנצח החיצוניות אך נקרא חסד שבנצח דחיצוניות ואמצעי הוא פרק אמצעי דחסד ונקרא חסד שבחסד האמצעי ופנימי הוא פרק אמצעי דחכמה הפנימית ונקרא חסד שבחכמה. וכעד"ז בחכמה הם ג' חכמות החיצונים נקרא פ"ע דנצח (דחיצונית) והאמצעי נקרא פ"ע דחסד והפנימי נקרא פ"ע דחכמה הרי הם קו ימין והם ג"פ חכמה מלובשים תוך ג"פ חסד המלובשים תוך ג"פ נצח. נמצא כי ג"פ עליונים הם כולם נקרא חכמה אלא שזה נקרא חכמה דחכמה וזה חכמה דחסד וזה חכמה דנצח וג"פ אמצעים כולם חסד אלא שזה חסד דחכמה וזה חסד דחסד וזה חסד דנצח וג"פ תחתונים כולם נצח אלא שזה נצח דחכמה וזה נצח דחסד וזה נצח דנצח. נמצא עתה כי כל קו ימין אינו רק ג"ס (פ"ג) זו תוך זו כל א' מג"פ וכעד"ז בקו שמאל וכעד"ז בקו אמצעי וכולן ט"ס. הכלל העולה כי ספירה עליונה של קו ימין יש בו נצח וחסד וחכמה זה תוך זה וכן בספירה אמצעית וכן בספירה התחתונה והרי נתבאר איך בכל א' מהג' אלו נכללות בג' והבן זה היטב. נמצא כי כל חיצוניות כולה אינה רק ג"ס שהם נה"י הנחלקות לט"ס וכל האמצעית אינו אלא ג"ס שהם חג"ת ונחלקים לט"ס וכל הפנימית אינו רק ג"ס שהם חב"ד ונחלקים לט"ס נמצא (ג"כ) כי נה"י מלבישין לגמרי חג"ת וחג"ת מלבישים לגמרי את כל החב"ד. וז"ס בתפלת ר' נחוניא בן הקנה כי הם ג' הויות זה תוך זה כמ"ש והם מלאים מבפנים ומתיכון ומבחוץ הוא הוי"ה הוי"ה הוי"ה נמצא כי נה"י הם פרצוף שלם מט"ס ונקרא חיצוניות ונקרא בחי' עשייה וחג"ת הם פרצוף שלם מט"ס ונקרא תיכוניות ונקרא בחי' יצירה והוא מתלבש לגמרי תוך עשייה וחב"ד הם פרצוף מט"ס ונקרא פנימית ונקרא בחי' בריאה ואצילות כי הנה בינה בריאה וחכמה אצי' מתלבשין זה תוך זה ואח"כ שניהן תוך היצירה:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים/שער כז/פרק ב (עריכה)

<< · עץ חיים · שער כז · פרק ב· >>

פרק ב[עריכה]

והנה נמצא כי החכמה שי בה ג' בחי' שהם פ"א דנצח ופ"א דחסד ופ"א דחכמה נמצא כי פ"ע דנצח נקרא עיבור שבו והוא מחצית ו"ק שבו ופ"א דחסד נקרא תשלום ו"ק שהם בחי' יניקה שבו ופ"ע דחכמה נקרא מוחין שבו שהם בחי' גדלות שבו וכעד"ז בכולן בכל שאר ספירות. והנה זה החיצונית נחלק לב' חצי עליון מחכמה עד חצי ת"ת וחצי תחתון מחצי ת"ת עד סוף יסוד וחצי עליון ננסר (נ"א נגמר) וניתן ללאה בסוד פנימית אליה וחצי תחתון ניתן לרחל בסוד פנימית אליה ותבין היטב כי אע"פ שנה"י הם מכלל הו"ק ונודע כי הו"ק הם הנקראים יצירה עכ"ז נה"י אינן נקרא אלא עשייה כי עשייה היא נוקבא כנודע. ונמצא כי כל חיצונית היא נה"י וכולו ניתן לנוקבא. וז"ס וירא והנה באר בשדה והנה שם ג' עדרי צאן רובצים עליה ויש באר עליון ותחתון לאה ורחל וזו לוקחת חצי עליון (וזו לוקחת חצי תחתון ג' עדרי צאן שהם נה"י וזהו מחצית תחתון) ואז אחר הנסירה נשאר ז"א בסוד ב' בחי' לבד שהם התיכונה והפנימית והנה התיכונה הוא חג"ת והם נקרא יצירה ו"ק לפי שעד שם נשלמה בחי' ו"ק של הגדלות. אמנם האמת הוא כי החג"ת לבדם נקרא ו"ק כי בחי' אמצעית נקרא כן וזו לבד נקרא יצירה ולהיות בחי' זו לז"א נקרא ז"א ו"ק לפי שאז נשלמו גילוי ו"ק. ובזה תבין כי הז"א הוא לעולם בחי' ת"ת כי הוא המכריע בין חסד לגבורה ובהיותו כלול משניהן נקרא ת"ת ונקרא ז"א ונמצא א"כ שז"א הוא חג"ת ונוקבא נה"י. וז"ס גדול שהודעתיך בתחלת הקדמה לאדר"ז כי כח"ב ג' רישין דעתיקא וחג"ת ג' רישין דז"א ונה"י ג' רישין דנוקבא והנה בזה תבין למה הנוקבא היא עומדת תמיד באחורי (ז"א) סיום הת"ת אחורי נה"י כי שם עומדת תמיד ומשם נעשית ונמצא ראש נה"י אלו מתחילין מן הטבור הת"ת של ו"ק שהוא בחי' תיכונה הנקרא ז"א:


ועתה נבאר בחי' אלו איך נעשין ע"י עיבור ויניקה ומוחין. והנה בתחלת העיבור היה הזווג ואז יצאה הטפה בבחי' י' מלכיות שיש בי"ס אלו דחיצוניות ואח"כ בעיבור נשלמו י"ס אלו החיצוניות (נ"א בעיבור יצאו נה"י דט"ס) אשר כולן אינן רק נה"י בלבד כנ"ל וזהו בדרך כללות פי' שהנה"י שיש בכ"א מאלו ט"ס דחיצוניות נשלמו. כיצד נצח דנצח ונצח דחסד ונצח דחכמה והוד ההוד והוד גבורה והוד בינה ויסוד דיסוד ויסוד דת"ת ויסוד דעת הרי יש בו ט"ס בעת העיבור ולכן גוף העובר קטן אע"פ שיש בו ט"ס. ואח"כ ביניקה נכנסת הבחי' התיכונה שהם חג"ת בט' פרקין והיו מתלבשין מעט מעט תוך הט"ס הנ"ל שאינן רק בחי' נה"י של החיצוניות כי כל חיצוניות אינן רק בחי' נה"י לבד גמורות. ובעיבור נעשה נה"י שבנה"י לבד ואחר התלבשם כולם נמצא שכיון שאלו הם בחי' חג"ת נתנו כח בחג"ת של החיצוניות שהם חג"ת שבנה"י וגם הם גדלו בחיצוניות. ונמצא עתה כי יש לו ב' בחי' דז"א התיכונה והחיצונה אמנם החיצונה נגדלת עתה גידול ב' והוא שנגדל בה חג"ת שבהן באופן זה חסד שבנצח חסד שבחסד חסד שבחכמה גבורה שבהוד גבורה שבגבורה גבורה שבבינה ת"ת שביסוד ת"ת שבת"ת ת"ת שבדעת. ובזה תראה איך ביניקה נגדל הקטן בכל אבר ואבר שבו ובכל ספירה וספירה שבו עצמם ואינם תוספת איברים אחרים אך האיברים עצמן נגדלין כי הרי בכל ספירה וספירה מהט' של העיבור נגדל בהם עתה שליש כנ"ל כי כל אורך קו ימין בעת הגדלות הם ג"פ לבד והרי בעיבור היה קו ימין ג' שלישים מג"פ ר"ל שליש מכל פרק ופרק שהוא נצח שבנצח דנצח ונצח שבחסד דנצח ונצח שבחכמה דנצח ועתה נתוסף ונגדל שליש א' בכל פרק מהם שהוא חסד שבכל פרק ופרק וכל זה בחיצוניות. אך בתיכונה באו הו"ק שבה בפעם א' שהרי עצמותן הוא בחי' חג"ת לכן תכף נגדלה בפעם א' כל בחי' ו"ק. והבן זה למה נקרא בחי' התיכונה יצירה ובחי' ו"ק ולמה אמרו כי היניקה הוא מבחי' ו"ק והיה ראוי לומר שהם ג' קצוות לבד דוגמת העיבור שהיו ג' קצוות תחתונים נה"י אמנם נקרא ו"ק יען הם ו"ק התיכונים שנגמרים בפ"א יחד הרי טעם א' בעבור החג"ת עצמן וגם חיצוניות נשלמו לו"ק כנ"ל הרי טעם ב'. וגם כי אלו הם בחי' ו"ק דיניקה של הגדלות כולו בכללות. אח"כ בגדלות נכנסו בחי' פנימיות שהם חב"ד בט"ס ומתלבשין מעט מעט תוך ט"ס דבחי' אמצעי שאינם רק חג"ת נה"י של בחי' האמצעית ועתה נגדל בחי' זו אמצעית בבחינת ט"ס חב"ד שבה כי כיון שנכנסה בחי' פנימית שכולה הוא בחי' חב"ד כנ"ל. לכן החב"ד שבבחי' אמצעית גם הוא נגדל ונתגלה נמצא כי חכמה שבנצח וחכמה שבחסד וחכמה שבחכמה של התיכונית נתגלו ונגדלו וכן בינה שבהוד ובינה שבגבורה ובינה שבבינה ודעת שביסוד ודעת שבת"ת ודעת שבדעת נגדלו והרי נשלמו ט"פ דתיכונות שכולם הם ג"ס חג"ת לבד והגדילו שליש [א'] עתה ואז נשלם קומת האיש לגמרי וגם בחיצונות נגדלו החב"ד שבהם ע"ד הנ"ל בתיכונית והרי נשלם עתה הגדלות שבהם ט"פ דחב"ד תוך ט"פ דחג"ת תוך ט"פ דנה"י אמנם אינן רק ט"ס לבד ובכל א' ג"פ הרי כ"ז בחי' בז"א הנזכר בפרקין דלעיל. והנה בזה תבין איך הנה"י הם נפש וחג"ת רוח וחב"ד נשמה וחיה שהם בחי' אבי"ע לכן הכבד בו הנפש והוא נגד נה"י בסיום הת"ת כי שם נקשרים ג"פ העליונים דנה"י כנודע דתמן דביקין רישי ירכין והלב בו רוח ועומד בג' אמצעית חג"כ ומוח בו הנשמה ועומד בג"ר אמנם משם מסתעף כ"א ממקומו כ"א במדרגתו. כיצד הנפש אשר מתגלית בכבד שכנגד רישי פרקין דנה"י כנ"ל בודאי שגם (שם) היתה למעלה בכל בחי' כלים חיצונים העליונים האמנם לא נתגלית ולא עלתה בשם עד נה"י דז"א כי עומדין הנה"י דנה"י ונה"י דחג"ת ונה"י דחב"ד וכולם בחי' נפש ונה"י אך הרוח נגלה בלב העומד בחג"ת דז"א כי שם חג"ת דנה"י וחג"ת דחג"ת וחג"ת דחב"ד והנשמה נתגלית במוח העומד בחב"ד דז"א כי שם חב"ד דנה"י וחב"ד דחג"ת וחב"ד דחב"ד. אך העיקר כי הנפש נתלבשת בכלי חיצונים והרוח בתיכון והנשמה בפנימים ונמצא כי במוח יש נר"ן אלא שכולם הם בחי' נשמה שהוא נשמת הנשמה ונשמת הרוח ונשמת הנפש ולכן אנו אומרים כי הנשמה במוח. אח"כ בלב יש נר"ן וכולן בחי' רוח שהוא רוח הנשמה ורוח הרוח ורוח ההנפש לכן אנו אומרים שהרוח בלב. ואח"כ בכבד יש נר"ן וכולם בחי' נפש שהם נפש שבנשמה נפש הרוח נפש הנפש לכן אנו אומרים שהנפש בכבד. הכלל העולה כי מוח לב כבד להיותן כלים פנימים דגוף וכ"א יש בו ג' בחי' פנימי תיכון וחיצון כנודע כי אפי' בעיבור ויניקה יש אל העובר מל"ך אך להיותן יותר פנימי מכל הגוף שם מתלבשין ומתגלין עיקר הנר"ן יען שלשלתן בקו האמצעי שהוא עיקר הגוף ומשם משלחין הארתן בכל האברים באופן זה. כי הכבד מחיצוניות שלו שולח נפש שבנפש לנצח הוד יסוד דחיצונית ורוח שבנפש שולח מהתיכוניות שלו אל חג"ת שבחיצוניות ומפנימותו שולח נשמה לחב"ד שבנפש דחיצונית. ואח"כ הלב שולח נפש של רוח אל נה"י דתיכונות ורוח דרוח לחג"ת דתיכונות ומפנימיותו שולח נשמה דרוח לחב"ד דתיכונות. ואח"כ המוח שולח מחיצונותו נפש שבנשמה לנה"י דפנימיות ומתיכונותו שולח רוח דנשמה לחג"ת דפנימיות ומפנימותו שולח נשמה שבנשמה לחב"ד שבפנימיות. והרי נתבאר כי כל הז"א אינו רק ט"ס אע"פ שנחלק לג' בחי' ואלו הם ט"ס גמורות וא"צ יותר ואמנם כל ספי' מאלו נחלקין לכמה פרטים כי כל ספירה דחיצונות נחלק לאלף רבוא וכל ספירה מהתיכונות לו' אלפים רבבות וכל ספירה מהפנימית נחלק לעשר אלפים רבבות פרסאות כנזכר תיקון נ"ג:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים/שער כז/פרק ג (עריכה)

<< · עץ חיים · שער כז · פרק ג· >>

פרק ג[עריכה]

ודע כי כמו שכ"א מאלו הט"ס שלימות נחלקות לג' בחי' לבד כיצד ספירת חכמה יש בה חח"ן יען הם מקו ימין וכעד"ז שאר הספירות וכן כל בחי' מהם כלולה מג' וכעד"ז לכמה בחי' כי כמו שהוא ג' כללות כן הוא בכל ספירה וספירה ונחלקת לאלף אלפים וכולם בבחי' ג' לבד וסבה לזה כי אין טפה פחותה משיעור י' ויש בה ג' קוצין והוא סוד ג' קוין ימין ושמאל ואמצעית בהכרח כן הט"ס שלימות הנ"ל נחלקות לג' חלקים וג' קוין כנ"ל. וזכור זה היטב כי כל בחי' נחלקת לג' בחי' לבד אמנם כל בחי' ובחי' מאלו הג' יש בה כללות י"ס כי כן היו"ד גימטריא עשרה ואין בה רק ג' קוין לבד. והענין כי היא בעצמה נחלקת לג' קוין וכל קו יש בו רת"ס ג"פ הרי י"ס בכל בחי' אמנם כל הי' נקרא בחי' א' נמצא כי בכל בחי' ובחי' יש ג' בחי' אשר כ"א מהם כלול מי"ס כי כן הז"א יש בו ג' קוין לבד ויש בו ג"פ י"ס פנימי תיכון חיצון. והנה כדי שיצטייר בעיניך נצייר בענין השמות עצמן הנה כתבנו לעיל כי יש ג' כלים בכל ספירה וספירה ונצייר בחי' הכתר וממנו ית' כולם ואלו הן. א' חיצון יו"ד יו"ד ה"י יו"ד ה"י וי"ו יו"ד ה"י וי"ו ה"א. ב' אמצעי יו"ד ה"י וי"ו ה"א. ג' פנימי אל"ף ה"י יו"ד ה"י. והנה בעיבור לא נגלה תחלה רק בחי' חיצון ולא כולו רק יו"ד ה"י וי"ו ה"א אשר בסוף השם זהו בחי' נה"י שבכתר. אח"כ נתגלה ביניקה משם התיכון בחי' וי"ו ה"א שבו וגם משם החיצון נתגלה יו"ד ה"י וי"ו שבו. ואח"כ בגדלות נתגלה שם הפנימי כולו וגם משם התיכון נתגלה יו"ד ה"י ובזה נשלם וגם משם החיצון נתגלה יו"ד יו"ד ה"י ונשלם כולו וכעד"ז בכל ספירה וספירה. והנה בעת אצילות המלכים יצאו בחי' א"א ואו"א בכל ג' בחינותיהן לכן כ"א מהם היו בט"ס גמורות אשר הג"ר שבהם הם בחי' הפנימים בט' פרקיהן והג' אמצעים הם בחי' התיכונים בט"פ וג"ת הם בחי' חיצוניות בט"פ אך זו"ן יצאו באופן אחר כי ז"א יצא בב' בחי' חיצון ותיכון אשר ב' בחי' אלו נקרא ו"ק לבד בין שניהן כנ"ל אך הפנימי לא נכנס בו עד אחר התיקון והנוקבא לא יצאה רק בחי' א' לבד. ר"ל כי לא נגלית בה רק מלכות שבכל הט"ס של בחי' החיצוניות שלה לכן היה בז"א ג' זמנים שהם בעיבור ד"ת נהי"ם וביניקה חג"ת ובגדלות חב"ד אך המלכות היה לה ד' בחי'. א' נקודה והיא בסוד המלכות שבה. ב' שנגדלת גם נה"י. ג' שנגדלו גם חג"ת. ד' שנגדלו גם חב"ד (ואלו הד' זמנים הם כנגד ד' ההי"ן שבשם ב"ן והם נקראו ד' נשים) וכולם בחי' חיצוניות שלה לבד והטעם כי כיון שהוא בחי' המלכות לכן היה בזה זמן שלא היה בה רק בחי' מלכות לבד לכן נקרא נקודה והיה בו בז"א ו' בחי' מלכות אשר בו"ק אך בנוקבא היה בה מלכות א' לבד שבמלכות והיא נקודה א' אך כולם הם נקודות ולכן מתו אך עתה בעיבור שנגדל גם נה"י שבו לא מית. והבן טעם זה איך בעיבור לא מית שלא היה כבתחלה וז"ס שבארנו שנתקן שנעשה עתה בעיבור פרצוף בקוין ואין קוין אלא בבחי' ג' נקודות נה"י אך בהיותו ו' נקודות מלכות לבד לא יש ג' קוין. גם תבין למה נקראו כולם מלכים כי אין בהם רק בחי' מלכיות אף בז"א ונ"ל כפי דרך זה כי כל בחי' חיצוניות נק' מל' כנ"ל דנה"י הם ג' רישין דנוקבא וא"כ היה תחלה בחי' חיצונית ואח"כ בעיבור נתקן החיצונית נה"י וביניקה נתוסף התיכון ובגדלות הפנימי:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים/שער כז/פרק ד (עריכה)

<< · עץ חיים · שער כז · פרק ד

פרק ד[עריכה]

ודע כי הב' בחי' ראשונים כיון שאין בהם רק ו"ק נקרא אלהים כנודע כי כל בחי' ו"ק נקרא אלקים כי כן ז"א להיותו ו"ק של כללות עולם האצילות נקרא אלקים בערך א"א הנקרא הוי"ה כנזכר באדרא. נמצא כי הו"ק דז"א נקרא אלקים והמוחין הוי"ה א"כ כל אלו אינם רק ו"ק של כללות (האצילות) ואע"פ שתראה שיש הוי"ה בחיצונית ותיכונית אפילו בכלים הוא בפרטות אמנם כללות החיצונית נקרא אלקים כמו שנודע כי כל הז"א נקרא אלקים ומזה שם אלקים מתחלקין לכמה רבבות שמות של הוי"ה וכן הנוקבא דז"א האוחזת כל ג' עולמות ונקרא' אלקים ויש בחי' הויות למטה אפילו במלאכים כנודע אלא שהם הויות נמשכין כולם בשם אלהים ועתה נבאר הענין יותר בפרטות דע כי כל זה שאמרנו אפילו בגדלות אינו רק בחי' נה"י לבד פי' כי חב"ד של פנימים הם ג"פ עליונים דנה"י דז"א וחג"ת דפנימים הם ג"פ תיכונים דנה"י דז"א ונה"י דפנימים הם ג"פ תחתונים דנה"י דז"א וכעד"ז הנ"ל יש בחי' תיכונות בנה"י אלו והם ט"פ ונקרא תוכניות דנה"י וכעד"ז יש בחי' חיצונית בנה"י אלו והם ט"פ ונקרא חיצוניות דנה"י. ונמצא כי הם ג"פ נה"י תוך נה"י ונה"י תוך נה"י וכולם נקראו נה"י לבד אלא שיש בו ג' כלים זה לפנים מזה וכולם מנה"י לבד, ואם כן הט"ס דז"א בג' בחינותיהם אינם רק מנה"י דז"א לבד מט"פ אלא שאח"כ אנו רוצין לדבר דרך פרטי יותר לומר כי אלו הג' כלים הם זה לפנים מזה חיצון נה"י, והתיכון חג"ת. ופנימי חב"ד, לפי שהם נר"ן דנה"י אמנם שלשתן בחי' נה"י לבד וז"ס צ' דצלם. ואח"כ כל הנ"ל הוא בל דצלם הם חג"ת דז"א והם ט"פ ט' ספירות גמורות בחי' נפש נקרא נה"י ובתוכם יש חג"ת אחרים בט"פ אחרים והם בחי' רוח ונק' חג"ת. ובתוכם יש חג"ת פנימי בט"ס והם בחי' נשמה ונקרא חב"ד. אך כולם אינם רק חג"ת. ועד"ז בם דצלם הם חב"ד וכתר דז"א והם ממש ע"ד הנ"ל נמצא כי אין נקרא זעיר אנפין גדול לגמרי עד שיכנסו כל בחי' דצלם שלשתן ואז הוא שלם בי"ס גמורות דוגמת תבונה אשר הצלם מתלבש בי"ס שלה כנודע כי צ' בנה"י שלה ול' בחג"ת ום' בחב"ד שלה. אך החילוק הוא כנ"ל כי ד' נשים יש בנקבה וכמו כן ד' נשים בבינה אמא עלאה שבחי' חב"ד שלה נקרא אמא בינה עלאה וחג"ת שלה נקרא תבונה ראשונה ונה"י שלה נקרא תבונה שניה ומלכות שלה נקרא תבונה ג' והיא רביעית בערך הבינה ובזו התבונה הג' בכל י"ס שלה מתלבש כל הצלם כולו דז"א. באופן שז"א גדול כמו המלכות דאימא עילאה כולו שוה בשוה ממש באופן כי מלכות היא בחי' רביעית בערך אימא וזה סוד ומספר את רובע ישראל כי ז"א נקרא ישראל רובע של אמא עלאה:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל