עץ חיים/שער כו (הכל)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מתוך: עץ חיים/שער כו/פרק א (עריכה)

עץ חיים · שער כו · פרק א· >>

פרק א[עריכה]

ענין הצלם באמיתות נלע"ד. הנה באדם העליון יש בו ה' בחי' צורות זו בתוך זו הם נרנח"י. ויש להם בחי' חומר המלבישם ונקרא גוף וכלים. וגם גוף זה נחלק לכמה חלקים: מוח, עצמות, וגידין, בשר, ועור. ואמנם אי אפשר לצורה להתלבש בתוך חומר אם לא ע"י אמצעי. נמצא כי יש ה' מיני לבושים אל ה' מיני צורות, והוא "צלם של נפש" ו"צלם של רוח" וכו'. והה' לבושים של ה' מיני צורות הנ"ל נקרא צלמים ואמנם סודם הן מן רפ"ח ניצוצין שנשארו בתוך הכלים שנשתברו הנקרא הבל דגרמי. ויש ניצוצין דב"ן והם צלם דנפש ויש ניצוצין דמ"ה והם צלם דרוח שהוא מ"ה כו'. וא"א א להתלבש שום צורה מאלו הה' צורות בתוך הגוף עד התלבשותם תוך הצלם הפרטי שלו. וכללות הה' צלמים נקרא "צלם אדם", ואינו אדם עצמו. וה' צורות נקרא "נשמת אדם", עצמו. וכללות הכלים עצמות וגידין כו' נקרא "גוף האדם".

אמנם כ"ז באצילות וכן בבי"ע, אך החילוק כמ"ש במקום אחר כי באצילות כל האורות וכל הצלמים וכל הכלים נקרא אלהות גמור אחד יחיד ומיוחד כנזכר בהקדמת תקונים איהו וחייו וגרמוי חד בהון שהם ג' בחי' הנ"ל אך בבי"ע אינו כן כי אם עד בחי' הנשמה אלהות ומן הרוח ואילך משם יפרד ונקרא נבר"א נוצ"ר נעש"ה וכל זה בצורות אך הצלמים וכלים כולם נבראים ונוצרים ונעשים.

והנה עד"ז הוא באדם תחתון הכולל כל עולמות אבי"ע ויש לו ה' צורות וה' צלמים וה' כלים דאצילות וכנגדן בבריאה וכנגדן ביצירה וכנגדן בעשיה. ונתחיל מן העשיה ונאמר כי הנה יש לו ה' צורות מעשיה וכולם נקרא נפש אלא שיחידה חיה נשמה הם נאצלים מאצילות ואלהות י"ס שבעשיה ורוח נפש הם נעשין מהעשייה עצמה ויש בהם ה' צלמים כולם מעשיה עצמה וכנגדן כלים מהעשייה עצמה. והנה הכלי שלו טרם שחטא אדה"ר היה מהקדושה ממבחר עשיה שהוא מעפר ג"ע הארץ ואחר שחטא היה מעפר עה"ז. והנה כל המצות הם לתקן בחי' הכלים והצלמים הנקרא הבל דגרמי כנ"ל שהם הניצוצין שירדו עם הכלים שנשברו, ולכן ב"פ צלם הם ש"ך דינין ש"ך ניצוצין כנודע ולא נתנו המצות אלא לצרף ולברר וללבן הצלמים וגם הכלים ולהסיר מהם הקלי'. לכן הצלם הוא תרי"ג איברים וכולם מבחי' מלאכים נבראים או נוצרים או נעשים כי אינם מבחי' אלהות ואצילות שבכל העולמות כולם. ואלו הם תרי"ג מלאכים דסלקין לנשמתין ואלו הם כללות צלם א', יצה"ט שבאדם; וכנגדן תרי"ג רעים, כללות צלם א', ונקרא יצה"ר. ותחלה נתקן הצלם בעה"ז וכפי תיקון הצלם כך נכנסו בו בחי' צורות כנ"ל ואחר שנתקן הצלם ודאי שממילא נתקנו הכלים ג"כ ואז אחר מות האדם, שהוא הכלים האלו, מתלבש הצלם ההוא בכלים ההם האחרים הראויין לו האמיתים הנקרא לבושי האדם שבג"ע הארץ ושבג"ע העליון ושבכל עולם ועולם. ואמנם כבר ידעת מהתחלקות הנשמה לכמה ניצוצין ובכל גלגול וגלגול באים מקצת מהם וכפי מספר הניצוצין של צלם ההוא הבא להשתלם עתה בגלגול זה כך הוא מספר ניצוצין שיש בצורה ההוא לכן הצלם הזה נקרא מדת ימי האדם הנזכר בזוהר ויחי דר"צ כי כמספר ניצוצותיו כך מספר ימי חייו והימים שעשה בהם מצות נתקן ניצוץ א' של הצלם ההוא והיום שאין נעשה בהם מצות נשאר פגום ניצוץ ההוא של הצלם ההוא שהוא כנגד היום ההוא וכעד"ז נתקנין הכלים שהם הלבושים שיש בג"ע הארץ כל ניצוץ וניצוץ בכל יום ויום. ואמנם א"א שיתלבש הצלם הזה בכלי מלבוש ההוא עד גמר תיקונם ואז נפטר מעה"ז והולך לג"ע הארץ ומתלבש באותו הגוף העיקרי.

כלל העולה כי הצורה הוא העיקר הנקרא אדם והיא יחידה חיה נר"ן, והצלם גם הוא נחלק לה' בחי' כנגדן והוא לבוש הצורה. ולעולם הצורה הזו אינה יכולה לעמוד בלתי צלם זה והצלם הזה הוא יצה"ט ויצה"ר והם המלאכים שבאדם עצמו ואינו האדם עצמו, והוא הבל דגרמי המתלבש תוך הכלי שהוא הגוף. ולכן נקרא צלם כי הוא דבר ממוצע בין הצורה והחומר ודומה לשניהן והוא צלם ודיוקן לשניהן. ואמנם ידעת ג"כ כי כל המצות אינם אלא לצרף ולברר הצלם והחומר אך הצורה א"צ תיקון כלל ולא הוצרכה להתלבש בצלם וחומר רק להמשיך בהם אור לתקנם והבן זה מאד. כי זה טעם ירידת הנשמה בעה"ז לתקן ולברר דוגמת גלות השכינה לברר ניצוצין שנפלו כנודע. ודע כי יש מלאכים גדולים מהנשמה ומלאכים קטנים מהנשמה ולכן אותן המלאכים אינם בחי' גוף כמו האדם כי אינם מתלבשים בגוף והבן זה מאד. אמנם בחי' המלאכים המלוין לאותו אדם הם פחותין ממנו כי האדם עצמו הוא צורה והמלאכים המלוין לו הם תרי"ג איברי הצלם עבדים ומרכבה שלו נמצא שיש מלאכים מרכבה לאדם ואלו המלאכים הם גרועים מהאדם אך המלאכים שהם מרכבה לקודשא בריך הוא הם גבוהים מאדם ובזה תבין שיש מלאכים גדולים מהנשמות כנ"ל:

הערה א:
הגהות צמח: לא ידעתי איזה שם נשאר ליחידה:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים/שער כו/פרק ב (עריכה)

<< · עץ חיים · שער כו · פרק ב· >>

פרק ב[עריכה]

דע כי ז"א וכל שאר הפרצופי' כל א' יש לו כלים ועצמות, והכלים נחלקים לב' בחי' שהם ד'-- חיצוניות ופנימיות, וכ"א מהם נחלק לב' שהם פנימי ומקיף. וכעד"ז הוא העצמות-- ב' שהם ד'. והנה כ"א מהפרצופים הם י"ס כלים חיצונים וי"ס כלים פנימים, אמנם ז"א בחי' החיצוניות בתחלה אינו רק בחי' ו' כלים לבד ואח"כ נגמרים לי' בגדלות שהוא הנקרא עיבור ב' המוחין. והנה ג' כלים הראשונים שהם נר"ן הם דוגמת גוף האדם והם ג' בחי' חיצון אמצעי ופנימי והם מוח לב כבד והמוח מתפשט בבחי' גידין ועליו מלביש הלב ומתפשט בבחי' העורקים הדופקים ועליו מלביש הכבד ומתפשט בבחי' ורידים של דם ובאלו הג' מתלבשים נר"ן שהם העצמות. ויש ג' מקיפים לאלו ג' כלים דבחי' חיצוניות והם בשר עור שערות.

אמנם נודע כי כל בחי' מאלו הג' יש מוחין והם הנקרא מוחין דעיבור ומוחין דיניקה ומוחין (דעיבור ב') דגדלות והם בחי' המוח שבראש המתפשט בתוך העצמות שבגוף. ואמנם מוחין דעיבור נעשין אח"כ קרום החיצון של המוח ומוחין דיניקה נעשין קרום הפנימי של המוח ובתוכן המוחין האמיתים דגדלות. ואמנם שורש המוחין דעיבור ויניקה הם נשארין כאן כי הנה הם יורדין אח"כ למטה ונדחין עד בי"ע כנ"ל וע"ש. וכבר ידעת כי מוחין דעיבור ויניקה דחיצוניות הם שמות אלהים.

עוד יש בחי' אחרת והוא כי אלו המוחין לא יכנסו אלא בבחי' לבוש נה"י דאמא כנודע ואלו לבושים נקראים צלם אלא שהם דקטנות ועליהם נאמר כי בצלם אלהים וגו' והרי הם ד' בחינות: כלים, וצלם, ומוחין, ואורות שהוא עצמות.

עוד יש בחי' ב' והם נקרא פנימיות הכלים וגם הם נחלקים לשלש בחינות והם פנימי אמצעי וחיצון שהם ו', שהם ג' פנימים וג' מקיפין. ובתוכן המוחין דג' בחי' והם דעיבור יניקה ומוחין. והנה זה הגוף הפנימי נקרא באמת צלם הנה הוא נעשה מהארת נה"י דאמא תוך היסוד של הנוקבא דז"א והוא הנקרא חותם המלכות, והם ב' -- חותם תוך חותם, שהוא חותם ביסוד שבה וחותם במלכות שבה, ומאלו החותמים נעשין תרין דיוקנין אל הנפשות אחד רב ואחד זעיר כנזכר בהרבה מקומות בזוהר והם (פ' תזריע דמ"ג), (אמור ק"ד), (ויחי ר"ך), (ויקהל ר"י), והם הגדול מיסוד והקטן ממלכות.

והנה גם יש בחי' צלם דדכורא שיוצא טפת זכר ומתלבשת בחותם היסוד שבו וז"ס אור הגנוז לצדיקים והבן זה. וזה ניתן ביסוד דנוקבא ושם חוזר לעשות לבוש צלם א' ביסוד שלה.

גם יש בחי' ג' צלם א' מבחי' נצח ששם חותם אהי"ה דיודי"ן כמנין צלם כנזכר אצלינו בדרוש צלם ליל הו"ר ויש ב' צלם מבחי' הוד ויסוד שהם אהי"ה דאלפי"ן וההי"ן והרי הם צלם א' מנה"י דאמא שביסוד נוקבא כלול מג' בחי' נה"י הנ"ל וכנגדן בזכר. וכל אלו הבחי' יש בעיבור ויניקה ובגדלות דחיצונית, וכנגדן בפנימית. וכנגד כל בחי' כנ"ל הם בצלמים פנימים וכנגדן במקיפים והם בנר"ן ועצמו מספר. לכן נדבר דרך כלל ונאמר כי הלבוש דנה"י דאמא שהוא סוד חותם ביסוד דאמא או דאבא הנה הוא סוד הצלם ויש בו בחי' פנימים ובחי' מקיפים כי האורות והכלים ג"כ כולם פנימי ומקיף.

והנה נר"ן כ"א יש לו צלם א' אשר מתלבש בתוכו וזה הצלם הוא המפסיק בין הכלים לבין העצמות האור וא"א שיתלבש הנפש או הרוח או הנשמה תוך הגוף אם לא ע"י צלם זה. ואמנם חלק הצלם הנשאר בסוד המקיף מבחוץ הוא הנקרא חשמ"ל שהוא גימטריא מלבו"ש והבן זה. וז"ס שאמרו בזוהר חדש ש"ה דנ"ח רזא הכא ליודעי מדין תנועי דאיהו שלימא דכלא אן אינון בב"נ אלא רזא דא בצלמינו דא איהו צולמא דב"נ מלגאו ומלבר לגאו סוכלתנו ומנדע וחכמה לבר ההוא צולמא דאזיל עלוי ומדברא ליה לב"נ בנטירא למהוי נטיר מכולא.

ונבאר ענין צלם זה מה עניינו: דע כי כל בחי' הכלים והאורות הם מבחי' אותן המלכים ויש מהן בחי' שלא נבררו ובכל יום ויום מבריאת עולם עד ביאת משיחנו מתבררים מהם בירורים רבים וכשיוגמרו להתברר אז יבא משיח. וז"ס שארז"ל עד שיכלו כל הנשמות שבגוף וזה הגוף הוא עץ הדעת טוב ורע דקליפת נוגה ששם נתערבו כולם טו"ר בין חלק אבי"ע ובין חלק המלאכים הנבראים בכל יום בסוד יוצר משרתים ואשר משרתיו בין נשמת בני אדם בין שאר בריות צומחים ודומם בהמות וחיות כו' והבן זה מאד מאד ותדע' הנהגת עולם בכל יום וכל זה ע"י תפלות שבכל יום ויום. ודע כי כאשר נברר איזה בירור מעץ הדעת א"א להעשות בבחי' נפש פנימי גמור אם לא שתבא תחלה ג"פ בסוד צלם הפנימי ומקיף הנקרא חשמ"ל ואח"כ נעשה ממנו נפש הפנימי ממש בסוד הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר ונמצא כי הצלם הוא נפש הפנימי אלא שאינו מתוקנת עדיין עד ג"פ ולכן הנפש בא ומתלבש בה ואחר כך [תזכה] הנפש זוכה אז לרוח ונשמה נתקנת בפעם א' ואם לאו עד ג"פ כנודע ואין פה מקום ביאורם:

מ"ק דע כי יש רמ"ח אברים בעיבור ורמ"ח ביניקה ורמ"ח אברים בגדלות והם סוד ג' מיני רמ"ח וז"ס "רחם רחמתים לראש גבר" שהוא ז"א שיש בו ג' רמ"ח-- "רחם" א', "רחמתים" תרי -- הרי ג' רחמים.

  • והרמ"ח של עיבור הוא כך: כי אחוריים דאלהים גימטריא ר' ועם ט"ו אותיותיהן ועם כולל גימטריא רי"ו ובכח שם זה נאמר בפרעה וחילו ירה בים ותוסיף ל"ב נתיבות שהם כולם אלהים יהיה כולם רמ"ח.
  • והרמ"ח של קטנות הוא ס"ג וי' אותיות-- הרי ע"ג, ומ"ה וכ"ו-- ע"א, וב"ן ברבוע באחורים פשוטים; ג"פ ע"ב הרי רי"ו ועם ל"ב נתיבות שהם ל"ב אלקים הרי רמ"ח.
  • והרמ"ח דגדלות הם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן גימטריא רל"ב וי"ו אותיות שבד' שמות הנ"ל בהיותן פשוטים הרי רמ"ח:


מ"ב (א) ענין המוחין דז"א איך נכנסו בנה"י דאמא הוא כך כי יסוד אבא נכנס בנצח אמא ויסוד דאמא נכנס בהוד שלה עצמה וב' המלכיות שהם מלכות דאבא ומלכות דאמא שניהן נכנסו במלכות דאמא (נ"א ומלכות דאבא נכנס במלכות דאמא) ואז נצח דאמא נעשה חכמה דז"א והוד אמא בינה דז"א ומלכות דאמא דעת דז"א וז"ס ש' של תפילין דג' רישין נגד נה"י דאמא ושל ד' רישין כזה <ציור> נגד ד' מוחין שהם יו"מ דאבא ויו"מ דאמא:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים/שער כו/פרק ג (עריכה)

<< · עץ חיים · שער כו · פרק ג· >>

פרק ג[עריכה]

דע כי צלם עולה קס"א כי צלם כולל זכר ונקבה ודמות הוא (כולל) נקבה לבד וכן אדם כולל שניהן ואיש זכר לבד. ודע כי ז"א עיקרו מבינה כי משם המוחין שלו ובינה נקרא אלקים חיים והיה די באלו המוחין כמידתו של ז"א אבל (אינו) לצורך נוקבא ולצורך התחתונים לכן הוצרכו שיבואו המוחין מאו"א וזהו נעשה בלשון רבים שהם או"א וכן בצלמינו שהוא צלם דאבא וצלם דאמא אבל מוחין לז"א לבדו עליהם נאמר בצלם אלקים עשה אותו שהוא צלם א' מבינה לבד הנקרא אלקים ולצורך מצרים וזהו ה' איש מלחמה כי איש הוא ז"א לבדו והכוונה עליו לעצמו הם הויות וזהו ה' איש מלחמה כי מה שהם הויות לצורכו הם ולצורך מצרים להלחם עמהם הם מגבורות אלקים כי כבר ידעת כי ג' שרי מצרים והם שר המשקים ושר הטבחים ושר האופים הם בחי' אלקים שבגרון ופרעה מלכם הוא העורף שמשם יניקתן. ודע כי למעלה בתקונא קדמאה של הדיקנא נקרא א"ל והם ו' א"ל הם ג' מימין אל שד"י אל הוי"ה אל אדנ"י וג' משמאל כיוצא בהם ואמנם אינן נזכרים רק ה' לבד כי ב' תחתונים שהם אל אדנ"י שבימין ושבשמאל הם סוד עולם עשיה וכדי שלא יהיה אחיזה לחיצונים אשר שם לא נתגלה רק שניהן זה כלול בזה כמבואר אצלינו בברכת האל הגדול וכו'. והנה נגד אותו א"ל שבדיקנא הנקרא מצר עליון בסוד מן המצר קראתי י"ה יש ג"כ (ה') אלקים בגרון של בחי' קטנות ואלו נקרא מצר תחתון שהוא צרות גרון וכשאלו ה' אל שבמצר העליון מאירין אל ה' אלקים שבמצר תחתון אז מתבטלים החיצונים היונקין מן הגרון וזהו וסכסכתי מצרים במצרים תחתון בעליון ועי"ז ונעו אלילי מצרים וכבר ידעת כי אל של הדיקנא הוא סוד א"ל מאלקים שבפאה והוא שורש הדינין לכן כופה את הדינין שבגרון הנקרא אלקים. וז"ס ג"כ ויוסף הורד מצרימה כי יוסף גימטריא ה"פ אל הנ"ל ויוסף הוא סוד היסוד דבינה שבז"א ונאמר ביוסף "פה "תואר "ויפה "מראה ר"ת יתום כמבואר אצלינו ונקרא יפ"ת כנודע כי הסריס אין לו זקן כי זה תלוי בזה ולכן יוסף סוד היסוד יש לו הדרת פנים עליונים שהם ש"ע נהורין כנודע וכן בבינה עצמה כי מן ס"ג יוצא שם ייא"י שהוא א"ל כי ז"ס אך בצלם יתהלך איש כי איש שהוא ז"א הוא בסוד צלם הבינה הנקרא אהי"ה גימטריא א"ך ואהי"ה זו במילוי יודי"ן גימטריא צלם עם הכולל וזהו אך בצלם יתהלך איש וזהו כי בצלם אלקים. ואמנם כבר ידעת כי המוחין דז"א הם כפולים שהם נה"י דאבא תוך נה"י דאמא והנה יסוד דאמא מגיע עד שליש ת"ת דז"א ויסוד אבא מגיע עד סוף יסוד דז"א נמצא כי כל קו ימין ושמאל נעשה מנ"ה דאמא ומנ"ה דאבא אך הקו האמצעי אינו נעשה בז"א מיסוד דאמא רק עד שליש העליון דת"ת שלו ושאר ב"ש הת"ת וכן היסוד שלו לא נעשו רק ע"י יסוד אבא (א). והנה ה"ג יורדין עד ההוד של ז"א ואח"כ נכלל ביסוד של ז"א והנה משם יצאו אל הנוקבא ועששו כל הפרצוף של הכלים שלה. והנה נודע כי מוח בינה של נוקבא נעשה בה מן ההוד שלו ושם נגמרו החסדים להתפשט בו ומשם יצאו הגבורות לה ולכן אז ויבן ה' אלהים את הצלע מלמד שנתן בינה יתירה באשה יותר מבאיש. ודע כי יש ג' חלוקים מן הדעת דז"א לדעת דנוקבא. א' כי הדעת שלו יש בו ה"ח וה"ג וכל א' הוי"ה א' והם גימטריא ק"ל ק"ל אך דעת שלה ה"ג לבד שהם גימטריא ק"ל א' לבד וזהו דעתן של נשים קל"ה. והב' כי דעת שלו נעשה מן יסוד דאו"א המתלבשים במוח שלו ושניהן ניתנין תוך הדעת שלו ממש ומקבל הארתן בהיותן שם ממש אך הדעת שלה אינה רק מהארת יסוד ז"א שכנגד דעתה ובולט בה הארתה לבדה ופנימית האור נשאר תוך יסוד ז"א וממה שבולט דרך מסך יסוד ז"א לחוץ הוא סוד הדעת דנוקבא. הג' כי הנוקבא בראה הש"י צרה מלמעלה ורחבה מלמטה כדי לקבל הולד נמצא כי היסוד דנוק' הוא רחבה למטה לכן הדעת של ז"א הנעשה מיסוד הבינה שהוא רחבה מלמטה יש בו אור גדול אך דעת הנוקבא מיסוד דז"א שהוא צר מאד ואורו מועט ותבין מהיכן הוא שהנוקבא רחבה ונתפשטה בה אור בזרועותיה וגופא (ברוחב) כי הוא עור של יסוד ז"א צר מלמעלה לכן ראשה צר אח"כ האיר היסוד בה ומשם התפשטות גופה ואח"כ התרחבת יותר ומשם הדינין והדמים מה"ג שהם ה' דמים טמאים באשה שהם ה' אחוריים דאהי"ה שהם גימטריא ד"ם והם לבושים אל ה"ג והנה הטעם שניתנו לז"א כל הב' עטרין דידיה ודידה לפי שהבן יורש ולא הבת. אך אחר כך שנשאה ותהי לו לאשה יהיב לה עטרין דגבורה אז הוא בסוד הבעל חייב לזון את אשתו גם דע כי שרש ה"ג נשארין למעלה ביסוד דז"א אע"פ שמשם יוצאין להנוקבא:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים/שער כו/פרק ד (עריכה)

<< · עץ חיים · שער כו · פרק ד

פרק ד[עריכה]

המוחין נחלקים לצלם ובכל אחד יש בו רמ"ח איברים ושס"ה גידין בצ' בל' במ' פרצוף שלם בכל א' ובכל ג' בחי' אלו הם בחי' הרוחניות והנפש המתפשטים ברמ"ח איברי הגוף דוגמת הנפש הנכנסת מן י"ג שנה ואילך. ודע כי יש בחי' רבות בצלם זה דגדלות כי כמה מיני גדלות הם יש מוחין דגדלות מזווג חיצוניות דאו"א מחלקם עצמן ויש מעולים מהם שנמשכין מפנימיות או"א ויש מעולים מהם שנמשכין מחיצוניות א"א ויש מפנימיות א"א ויש מעולין מהם שנמשכין מחיצוניות עתיק. והענין כמ"ש שיש ב' בחי' פנימיות וחיצוניות בכל פרצוף ופרצוף ולעולם אין ז"א חסר אפי' בלילה לאחר חורבן הבית מחיות המוכרח שהוא מוחין פנימים דקטנות אמא ובהיות לו גם מקיפי אמא אז מספיק להעלות מ"נ אמנם אם יהיה בו אלו לבד ימשוך ו"ק לבד ממוחין דגדלות גרועים והם מחיצוניות דאו"א ואינם רק ו"ק דמוחין פנימים דאמא ואז מכ"ש שיכנסו פנימים ומקיפים דקטנות אבא ואם היו בו תחילה גם פנימים דקטנות אבא ואז מעלה מיין נובין יכול להמשיך מוחין דגדלות יותר מעולות מחיצונות א"א ואז יהיה בו כח אח"כ לקבל גם ו"ק דגדלות אבא כמו בעמידה דערבית, ואם היה בו תחילה גם מקיפי דקטנות אבא אז ימשיך ו"ק דגדלות אמא ואחר כך בעמידת שחרית ימשיך גם כל המוחין דגדלות דאו"א פנימים ומקיפים מחיצוניות דעתיק, ופנימית דעתיק נשאר לעתיד כנזכר בק"ש דיוצר. ודע שכשצריכין לכנוס כל המוחין אז נכנסים כל המוחין דאמא ואח"כ דאבא אך כשאינן צריכין להכנס בז"א רק ו"ק דגדלות אמא לבדו ולא יותר כמו בערבית אז נכנסים ו"ק דגדלות אבא ואע"פ שלא נכנסו ג"ר דאמא ודע שהדעת הוא נשמה בו"ק וגם דע ששורש ההוא נשארין בדעת תמיד עיין לעיל כללים דחו"ג סי' ט"ז תשלום זה:


ונלע"ד שצ"ע שהרי הכלים בתוספת אינן רק ג"ר בלבד. והנראה מכאן הוא שאינן קבועים חיות מוכרחת רק פנימית דיניקה דו"ק דאמא לבד וכל השאר באים בתוספת ואולי הם משם מ"ה החדש אך ביניקה כיון שהם באים בתוספת מסתלקין:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל