עץ חיים/שער יד (הכל)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מתוך: עץ חיים/שער יד/פרק א (עריכה)

עץ חיים · שער יד · פרק א· >>

פרק א[עריכה]

ונבאר ענין תיקון או"א הנתקן אחר תיקון א"א וגם הם ינקו תחלה מדדי בהמה בבריאה ואח"כ עלו באצי' וינקו מדדי אדם כמ"ש בע"ה לקמן בענין זו"נ. ונבאר עתה איך או"א מלבישין את א"א כנ"ל שכל בחי' האצילות מלבישין זה את זה. הנה נת"ל שאו"א לקחו בינה דמ"ה שהוא בחי' התגין דמ"ה ועוד לקח אבא ז"ת דחכמה דב"ן ואמא ו"ת דבינה דב"ן כי ג"ר דחכמה דב"ן וד"ר דבינה דב"ן כבר אמרנו ובארנו שלקחם ע"י אלא שנסתפק לנו כמה בחי' לקח מהם אם אורות דפנים או דאחור וכנ"ל בענין עתיק ועד"ז נשאר לנו ספק גם באו"א כנ"ל. וא"כ נמצא כי מבחי' חכמה דב"ן לא לקח אבא אלא מספי' החסד שבה ולמטה, ואמא לא לקחה מבחי' בינה דב"ן אלא מספי' הגבורה שבה ולמטה. ובזה תבין מ"ש בזוהר דאבא אחיד ותלייא בחסד ואמא אחיד ותלייא בגבורה והבן זה היטב.

והנה נת"ל כי גם א"א כלול מזכר ונקבה בחד פרצוף -- הזכר בקו ימין והנקבה בקו שמאל. ולסבה זו כאשר באו או"א להלביש את א"א, אבא הלביש את קו ימין דא"א ואמא את קו שמאלו כמ"ש. והענין הוא באופן זה, כי ב' כתרים דאו"א הלבישו את הגרון דא"א זה ימין וזה משמאל ושאר הפרצוף של אבא ושל אמא הלבישו את א"א מהגרון ולמטה עד הטבור של א"א אבא מימינא ואמא משמאלא זה בזרוע החסד וזה בזרוע גבורה, וגם זה פי' שני במ"ש לעיל שנזכר בזוהר דאבא אחיד ותלייא בחסד ואימא אחיד ותלייא בגבורה.

וצריך שנפרט בחי' אלו כי הלא נת"ל שאו"א נחלקים לד"פ והם או"א וישסו"ת וצריך שנדע איך ארבעתן מלבישין לא"א מן הגרון עד הטבור כנ"ל ולכן צריך תחלה לתת סיבה מי גרם לאו"א שילבישו לא"א (באופן זה). והטעם הוא בחי' היסוד של עתיק המתלבש בתוך פנימית א"א כנ"ל. וכמ"ש במקומו בענין ז"א שלסבת היותו בתוכו ב' יסודות דאו"א גרם שיצאו ממנו לחוץ בחי' יעקב ורחל ולאה המלבישין את ז"א, כן הענין בא"א כי האורות החו"ג היוצאין מן היסוד דעתיק המתלבש תוך א"א הם הממשיכין ומלקטין ומאחיזין האורות דאו"א וכן הכלים שלה ומתקנים אותם שם ומלבישים המקום ההוא ונעשו שם פרצופים גמורים. והענין הוא כי היסוד של ע"י הוא יסוד דכורא והוא צר וארוך ואינו רחב כמו היסוד דנוקבא שהוא עמוק ורחב ולכן אין בו מקום לסבול בתוכו החו"ג שלו. אמנם בתחלה נכנסין ומתפשטין ויורדין מלמעלה הגבורות בתוכו, לפי שעטרא דגבורה הוא במוח הד' התחתון מכל הד' מוחין כנודע לכן מוח התחתון יורד תחלה ומתפשט ונכנס ביסוד דעתיק. וכאשר באים אח"כ החסדים הם דוחין את הגבורות ומוציאין אותם לחוץ מן היסוד דרך פיו לחוץ תוך גופא דא"א. והגבורות מחמת חשקן ותאוותן להדבק בחסדים הזכרים כדרך הנוקבא הנאמר בה ואל אישך תשוקתך, ולכן לא ירדו למטה בגופא דאריך להתפשט (בנוק') בנ"ה ע"ד הז"א אמנם כאשר הם יוצאין מפי היסוד הם חוזרין ועולין סביבות היסוד דעתיק יומין מבחוץ, ומקיפין ומסבבין אותו בסוד אור חוזר, נוקבא, מתתא לעילא. ועי"כ נמצאו מתחברים החו"ג יחד אלו מבפנים ואלו מבחוץ.

וכבר נת"ל כי מקום סיום היסוד דעתיק היה במקום החזה דא"א נמצא שהחו"ג הנ"ל הם עומדין כולם תוך א"א ממקום החזה שלו ולמעלה. וא"ת למה בז"א כשיוצאין תחלה הגבורות מתוך יסוד בינה ויורדין ברגע עד היסוד דז"א ובכאן הם עולין כנ"ל וי"ל כי הז"א נפרד מן הנוקבא בפרצופים חלוקים והז"א נתקן ע"י החסדים והנוקבא ע"י הגבורות ולכן הם מוכרחים הגבורות לירד ליסוד דז"א שהוא מכוון כנגד הדעת של הנוקבא כדי שדרך שם יתפשטו אל הנוקבא להגדילה ולתקנה; אבל א"א, הזכר והנוקבא שבו הנה הם מחוברים בפרצוף א'-- זה בקו ימין וזה בקו שמאל, ולכן הגבורות שבו מתחברים אל החסדים אלו מבפנים ואלו מבחוץ כנ"ל. גם לסבה אחרת כי החסדים באים מן מ"ה דעתיק והגבורות מב"ן דעתיק וגם שם הם מחוברים ונקשרים מ"ה עם ב"ן בקשר אמיץ כנ"ל והנה גם החסדים יוצאין אח"כ מפי יסוד ולחוץ ומתגלין תוך א"א להגדילו ע"ד הנ"ל בז"א והם מוצאין את הגבורות שהם מקיפין ומסבבין את היסוד דעתיק חציים בימינו שהם ב' גבורות וחצי וחציים משמאלו ב' גבורות וחצי אחרים ואז הגבורות ממשיכות אותן ומעלין אותן למעלה ואז החסדים רוצין לעמוד מבחוץ בימין היסוד לפי ששם הוא בחי' מ"ה שביסוד אשר החסדים הם ממנו כנודע אז הם דוחין את הגבורות העומדות בימין ואז הולכין הגבורות אל השמאל והנה אין מקום להכיל מהחזה ולמעלה כל ה"ח וה"ג ואז אלו הב' גבורות וחצי שהיו בימין הם יותר מעולים ועומדין בקו שמאלי למעלה מהחזה וב' גבורות וחצי האחרים שהיו בשמאל ירדו למטה מהחזה בצד שמאל עצמו ונמצאת עתה כל הה"ג כולם מתפשטות בקו שמאלי מלמעלה למטה ב' וחצי למעלה כנגד יסוד הסתומה וב' וחצי למטה כנגד גילוי היסוד ועד"ז החסדים מתפשטין בקו ימינו ב' וחצי למעלה במקום הסתום וב' וחצי במקום הגלוי ונמצא עתה היות כאן ד' בחי' ולכן גרמו להוציא מכנגדן ד' פרצופים והם החסדים העליונים (הוציאו פרצוף אבא בימין למעלה) והגבורות העליונים (הוציאו פרצוף אימא בשמאל למעלה) וכן למטה החסדים שבימין (הוציאו פרצוף יש"ס) והגבורות התחתונים (הוציאו משמאל את פרצוף התבונה) ונמצא כי היות ב' בחינות גלוי וסתום בחסדים, גרם התחלקות החכמה לב' פרצופים בימין. והיות ב' בחי' גלוי וסתום בגבורות, גרם התחלקות הבינה לב' פרצופים בשמאל.

וזה מה שנלע"ד ששמעתי ממורי זלה"ה בתחלה ואח"כ אמר לי מורי זלה"ה כי במה שכתבתי למעלה שהחסדים יוצאין לחוץ מיסוד דעתיק שאין הענין כן אלא כך הוא הענין כי ב' חסדים וחצי נשארו סתומים בתוך היסוד דעתיק וב' חסדים וחצי האחרים ירדו בגלוי למטה מזה היסוד משא"כ בגבורות שכולם הם עומדים מגולות לחוץ מצד השמאלי (נ"א וב' גבורות וחצי כנגד הסתום וב' גבורות וחצי) ירדו בגלוי למטה מזה היסוד:


מתוך: עץ חיים/שער יד/פרק ב (עריכה)

<< · עץ חיים · שער יד · פרק ב· >>

פרק ב[עריכה]

ועתה צריך לידע שא"כ במה יתחלקו הד' פרצופים אחר שהכל בגלוי?   אבל הענין הוא כי אינם כן רק בחו"ג ראשונים שבאו בעת שנתקנו או"א וגם להגדיל את א"א ועד"ז היתה הגדלתו ותיקונו בפעם ראשונה כשנתקן עולם אצילות. אמנם משם ואילך שכבר נתקנו א"א ואו"א עילאין אלו החו"ג הראשונים הנה כאשר מזדווג א"א בנוקבא ומוריד חו"ג חדשים --או לצורך או"א או לצורך זו"ן-- אז אותן חו"ג אינן עומדין כסדר הנ"ל שעולין למעלה כנ"ל, אמנם הם יורדין במרוצה למטה ממקומם, רק שאלו החו"ג הראשונים שהם למעלה תמיד, הם מקבלים הארה מן החדשים הבאים אח"כ, כי זווג א"א ואו"א לא פסיק, ובפרט מה שהוא צריך לחיות העולמות ותמיד נמשכין חו"ג חדשים, אז חו"ג ראשונים שהם למעלה הם מקבלין הארה מן החדשים דרך מסך היסוד בסיתום גמור, והגבורות והחסדים אשר הם למטה מקבלין הארה מן החדשות בגילוי גמור. וסיבה זו הוא מה שגורם אל התחלקות ד' פרצופין להיות שינוי הבדל בין התחתונים אל עליונים.

נמצא עתה כי או"א מתחילין להלביש את א"א מן הגרון שבו עד סיום היסוד דעתיק שבתוכו שהוא עד סיום שליש עליון דת"ת דא"א והוא עד החזה שלו, ואבא מלביש הימין ואמא מלביש השמאל. ואח"כ באים יש"ס ותבונה --גם הם מלבישין את א"א-- מהחזה הנ"ל עד טבור של א"א שהוא יותר למטה מעט מן חצי ת"ת שלו. יש"ס בימין ותבונה משמאל. ואלו הד' פרצופין הן מלבישין לא"א מן הגרון עד הטבור כנ"ל מכל צדדיו וסביבותיו, ימין ושמאל, אחור ופנים.

וכבר נודע מ"ש בענין לאה ורחל בהיותן עומדין באחורי ז"א שאז העקביים של לאה נכנסין תוך ראש רחל העומדת תחתיה. וכן הענין בכאן שעקביים של רגלי הבינה נכנסין תוך ראש תבונה, משא"כ באבא ויש"ס העומד תחתיו. וטעם הדבר הוא לפי שהגבורות יצאו תחלה מהיסוד ונתגלו, ואח"כ יצאו החסדים ואז הוא הגילוי בשוה לכל הגבורות, ולכן נתקשרו הגבורות קשר אמיץ העליונים עם התחתונים, ולכן אע"פ שאח"כ נחלקו לב' פרצופים נשאר ביניהן קשר אמיץ וחזק ע"י עקביים הנ"ל, אשר על ידם מתקשרים הבינה עם תבונה. וזהו מ"ש בגמ' לא נצרכה אלא למקום החתך, והוא בחי' מקום ההפסק וההבדל והחיתוך שיש בין רגלי בינה אל ראש תבונה כאשר נחתכו הגבורות לחצאין כנ"ל. ואותו אור שהיה במקום החתך הנ"ל נכנס בסוד בחי' העקביים בתוך ראש תבונה, ובחי' אור הזה לקחה הבינה לחלקה יותר על חלק התבונה.

והנה תבין עתה למה הבינה נקראת אשת חיל עטרת בעלה והטעם הוא כי היא נעשית מבחי' גבורות אשר הם מגולות כולם בגלוי יותר מן החסדים כנ"ל, אבל אבא שהוא מן החסדים שאינם כ"כ בגלוי אמרו עליו בזוהר וע"ד אבא טמיר וגניז יתיר, והבן זה. עוד סבה אחרת כי הגבורות יצאו ונתגלו תחלה טרם החסדים ואז קבלו הארה גדולה בתחלה בהיותן מגולים אשר זה סוד הפסוק "טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת" כי יותר טובים ומאירין הגבורות הנקראים תוכחת להיותן מגולים, יותר מהחסדים הנקראים אהבה לסבת היותן נסתרים ומכוסים. ולכן נקראת בינה עטרת בעלה כנ"ל כי משרז"ל לעתיד לבא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהם היא הבינה הנקרא לעתיד לבא ועלמא דאתי, לכן בזמן ממשלתם שהוא עה"ב (לת"ל), אז החסדים הזכרים הנקראו צדיקים יושבין ועטרותיהם, שהם הגבורות, בחי' הנקבה בסוד עטרת בעלה, עטרות בראשיהם גדולים מהם. גם בזה תבין מ"ש בזוהר על פסוק מי ימלל גבורות ה' כי בינה נקרא גבורות בסוד ואם בגבורות שמונים שנה. וכן אמרו בזוהר כי הבינה דינין מתערין מינה כנזכר פ' אחרי מות ופ' ויקרא וכן בהרבה מקומות. והטעם הוא לפי שכולה אינה נעשית ונבנית אלא מגבורות לבדם משא"כ ברחל ולאה שאע"פ שהם נקראים נקבות יש בהם ג"כ חסדים, וזכור הקדמה זו. גם זה סוד הפסוק "אני בינה לי גבורה" כי היא לוקחת הגבורה דב"ן דא"א ומשם נבנית.

והנה עתה יש מקום שאלה והוא כי אם הטעם של מעלת הבינה על החכמה הוא גילוי הגבורות ואם כן היה מהראוי שיהיו יש"ס ותבונה, עם היותן תחתונים, גדולים במעלה על או"א לפי שהתחתונים הם בגלוי והעליונים הם במקום הסתום?

אבל הענין כך הוא, כי הנה אם כאשר יצאו הגבורות תחילה היו מתפשטין ויורדין תכף למטה במקום הגלוי אז ודאי שהיו מאירין למטה במקום הגלוי והיו יותר גדולים תחתונים מן העליונים. אמנם אפילו הגבורות התחתונים עלו למעלה במקום בינה עליונים והאירו שם עיקר הארתן ונצטרף עם האור העליון ואז היו העליונים יותר מעולים וגבוהים מהתחתונים של מטה.    גם טעם אחר כי המחצית של הגבורות והחסדים העליונים כל בחי' נתינתן לאו"א; אבל מחצית התחתונים שמהם נעשו יש"ס ותבונה אין כל הארתן ניתנת להם לבדם, כי גם הם צריכות להתפשט ולתת הארה לשאר התפשטות הגוף מטבורו ולמטה והירכיים והיסוד דא"א וגם הם צריכין להאיר אל זו"ן המלבישים את א"א מהטבור ולמטה, ונמצא שלא נשאר מהארתן אל יש"ס ותבונה רק הארה מועטת, ובזה נמצא שאו"א גדולים ומעולים מהם:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים/שער יד/פרק ג (עריכה)

<< · עץ חיים · שער יד · פרק ג· >>

פרק ג[עריכה]

ונבאר עתה קצת חילוקים שיש בין א"א אל ז"א עם שכבר ביארנו לעיל קצת שנויים אחרים. כי הנה הז"א החסדים מתפשטים בכל גופו וגבורות ניתנו כולם לנוקבא, משא"כ כאן. והטעם הוא לפי ששם הזכר והנקבה הם פרצופים נפרדין, לכן הזכר לוקח החסדים והנוקבא לוקחת הגבורות; אמנם בא"א שהזכר ונקבה שבו פרצוף א', אלא שזה עומד בצד ימין וזה בשמאל, לכן ג"כ מתפשטין עד"ז החסדים בקו ימין אשר שם הזכר והגבורות בשמאל אשר שם הנקבה.

עוד יש חילוק אחר כי בא"א יוצאין ד' פרצופין מבחי' יסוד אחד בלבד שבתוכו שהוא היסוד דעתיק כנ"ל. ושם בז"א מב' יסודות שיש בתוכו שהם יסוד דאבא ויסוד דאמא כנודע, אין יוצאין רק ד' פרצופים לבד שהם יעקב ודור המדבר ולאה ורחל כמבואר במקומו. והענין הוא כי גם בא"א (בעתיק) יש ב' בחי' שהם זכר ונקבה כנודע אצלינו אלא שהם מחוברים יחד כנ"ל ולסבת התחברותם גרם שינוי אחר מכאן אל הז"א כי בכאן אפי' הנקבות שהם בינה ותבונה יוצאין דרך הפנים דא"א אבל לא באחור, משא"כ בז"א שלאה ורחל הם באחור ז"א כנ"ל.

עוד יש חילוק אחר והוא כי בז"א יצאו ב' נקבות שהם לאה ורחל; אחת נגד מקום המגולה למטה מיסוד, ואחת כנגד מקום המכוסה כמו שהם כאן בינה ותבונה. אבל ביעקב ודור המדבר אינם יוצאין שניהם אלא למטה במקום הגלוי. והטעם הוא לפי ששם בז"א יש למעלה במקום המכוסה ב' מסכים שהם מחיצות יסוד דאבא ויסוד דאמא המלביש ליסוד אבא כנודע. והנה יעקב ודור המדבר שתיהן יוצאין מן יסוד דאבא שמתעלם תוך יסוד דאמא ואין להם כח לצאת לחוץ שם למעלה אבל למטה במקום המגולה שאין שם מסך דיסוד דאמא רך מסך דאבא לבד יכולין לצאת שם. משא"כ בלאה שהוא מיסוד אמא ואפילו למעלה אין לה אלא מסך אחד, לכן יצאתה אפילו במקום עליון המכוסה.   אבל כאן בא"א אין בו רק יסוד אחד לבד דעתיק, ואפילו למעלה לא יש רק מסך א' בלבד, ולכן יכול לצאת פרצוף אחד שם למעלה במקום הסתום ופרצוף אחד למטה במקום גלוי.


וצריך שתדע ענין אחד והוא כולל בכל בחי' הפרצופים. והענין, כי בא"א באמצע גופו יש חד פרסא ומסך מבדיל בין חצי העליונה לחצי התחתונה כנראה בחוש הראות ומבשרי אחזה אלוה איך יש קרום א' מחיצה המפסקת בין איברי הנשמה (הנשימה) שהם הריאה והלב ובין איברים התחתונים שהם כבד ובני מעיים כנודע. והנה זה הפרסא אינו ביושר רק כי כאשר מתחלת מצד הפנים היא מתחלת מתחת החזה ממש וכשמתרחבת ומתפשטת עד האחור היא עומדת (נמוכה עד) כנגד מקום הטבור כנראה בחוש הראות בחוש הטבע, וזהו נקרא יותרת הכבד, קרומא דפסיק גו מעוי דב"נ כנזכר בזוהר פ' בראשית ע"פ יהי רקיע בתוך המים.

והנה או"א עומדין בב' הצדדין דא"א זה בימין וזה בשמאל, ועומדין פניהם איש אל אחיו פב"פ. והנה בחוש הראות אנו רואין שמקום חיבור ב' בחי' הבטן והכרס של שניהן בולט ויוצא לחוץ משאר הגוף ושם במקום סיום הכרס שלהם של או"א שם כנגד מקום זה בא"א מתחיל הקרום הנ"ל להתפשט עד אחוריו וכאשר הולך ומתפשט ונמשך זה לאחורי א"א, שם הוא הירכיים של או"א שהם יותר ארוכים מן הכרס שלהם ויורדין ונמשכין למטה עד מקום הטבור של א"א ושם מסתיימין אורך התפשטות ירכין דאו"א וגם הקרום עד שם מתפשטת באחור והולך ונשפע ויורד עד שנמצא גמר התפשטותו באחור נמוך מכנגד מקום הטבור. ודבר זה ניכר בחוש הראות ואין להאריך:


מ"ב אבא אין לו אלא דעת חסדים דמ"ה לבד ונחלקים לחו"ג, וכן יש"ס. וכן בינה ותבונה, כל אחד מהם יש לו דעת וגבורה דב"ן לבד, ונחלקים לחסדים וגבורות. ואחר הזווג מתערבין ונכנסין הגבורות דמ"ה וב"ן ביסוד דאמא, והחסדים דמ"ה וב"ן ביסוד אבא. נמצא כי או"א לקח כל א': או חסדים דמ"ה ודב"ן או גבורות דמ"ה ודב"ן קודם הזווג; אבל זו"נ כל א' מהם נוטל חסדים דמ"ה וגבורות דב"ן, יען כי נתערבו ביסוד דאו"א כנ"ל ובזה יובן איך זעיר אנפין לקח בירורים דב"ן ג"כ עמו עם שהוא דכורא. ועיין איך ז"א לוקח ג"כ בירורים דב"ן:


מ"ב אבא ואמא-- זה מחסד ולמטה, וזה מגבורה ולמטה. נמצא כי חג"ת דבינה ונצח הוד יסוד דתבונה כנזכר בסוד ליל פסח. אך ג"ר הם א"א, ואבא בירר משם ב"ן ז"ת דחכמה-דב"ן ואמא ביררה ו"ת דבינה-דב"ן, ושניהן או"א לקחו בינה דמ"ה. ואו"א נחלקו לד' פרצופים, כי אבא נחלק לאבא ויש"ס, ואמא לבינה ותבונה. והנה המוחין שלהם נעשו ע"י חג"ת דא"א אשר בתוכם נה"י דעתיק שהם מוחין דאו"א, ואז אבא ויש"ס עומדין זה תחת זה בקו ימין דא"א, כי שם החסדים דמ"ה תוך זכר דא"א; ובינה ותבונה זה תחת זה בקו שמאלי דא"א, כי שם נוקבא דא"א שבתוכה גבורות דב"ן. והמוחין נעשין ע"י זווג מזל הח' דדיקנא דא"א עם מזל הי"ג, זה זכר וזה נקבה, ונעשין מוחין לאו"א כנ"ל. וכן בקונטרס החברים ששמעו הם. ומזל הח' נותן לבדו ה"ח לאבא, ומזל הי"ג נותן לבדו ה"ג לאמא.


והנה מ"ה דאבא הוא לאבא וב"ן דאבא לנוקבא דאבא הנקרא בינה בסוד הבן בחכמה והוא י' שבשם (נ"א ו"ד שביו"ד). ומ"ה דאמא ליש"ס וב"ן דאמא לתבונה בסוד וחכם בבינה. והוא ה' שבשם כזה (? ה ?). נמצא כי אבא ויש"ס כולו מ"ה, ובינה ותבונה כולו ב"ן. יען כי ב' אלו בימין דא"א כי שם החסדים דמ"ה, וב' אלו בשמאל דא"א ששם הגבורה דב"ן. ועיין במ"א איך בינה דאבא מזדווג עם אמא וכפי הנראה כי בינה דאבא הוא יש"ס או אפשר שהוא ב"ן דאבא עצמו:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים/שער יד/פרק ד (עריכה)

<< · עץ חיים · שער יד · פרק ד· >>

פרק ד[עריכה]

נסתפק לי ענין או"א שכל אחד מהם לוקח מ"ה וב"ן ואח"כ נתחלקו לד' פרצופים. ספק: אם אבא ויש"ס הם זה מ"ה וזה ב"ן דאבא, ובינה ותבונה הם מ"ה וב"ן דאמא (ובזה ניחא שמזדווג אבא עם בינה, שהם מ"ה ומ"ה, ויש"ס ותבונה, שהם ב"ן וב"ן. גם בזה ניחא כי אבא עצמו נחלק לב' -- אבא ויש"ס, ואמא עצמה נתחלקת לב' -- בינה ותבונה); או אם נאמר כי מ"ה וב"ן דמ"ה הם או"א ומ"ה וב"ן דב"ן הם יש"ס ותבונה שהם סוד הבן בחכמה וחכם בתבונה, ובזה ניחא כי לעולם הזכרים ממ"ה לבד והנקבות מב"ן לבד כי לא מצינו זווג דמ"ה עם מ"ה כי הזווג הוא לתקן המלכים דמתו שהם ב"ן ע"י מ"ה, וצ"ע:


והנה מקונטרס דא"ק משמע בהדיא כי או"א לקחו בין שניהם בינה דמ"ה אמנם מב"ן לקח אבא ז"ת דחכמה דב"ן ואמא לקחה ו"ת בינה דב"ן וכן ז"א לקח ו"ס דמ"ה וו"ס דב"ן חוץ מהכתרים דב"ן ונוקבא לקחה מלכות דמ"ה ומלכות דב"ן חוץ מהכתר דב"ן וע"כ היו דכר ונוקבא נפרדים זה מזה כי כ"א מהם יש בו מ"ה וב"ן בין באבא בין באימא בין בז"א בנוקבא אמנם בעתיק וא"א הזכר והנוקבא שבכ"א משניהם אינם נפרדין רק זכר ונקבה בפרצוף א' והטעם כי זכר דעתיק לקח כתר דמ"ה לבד ונוקבא לקחה ה"ר דכתר דב"ן וג"ר דחכמה דב"ן וד"ר דבינה דב"ן וז' כתרים דז"ת דב"ן וכיון שהזכר דעתיק אין בו רק מ"ה לבד ונוקבא רק ב"ן לבד ע"כ אינו יכול להפרד שאין קיום ותיקין לב"ן אלא ע"י מ"ה החדש אך אמא ונוקבא דז"א יש בהם מ"ה וב"ן ויכולין להפרד מהזכרים וכן לסבה זו עצמה נקראים אמא ונוקבא דז"א נוקבין ממש בפרצופים גמורים כי אינו נקרא פרצוף אלא בשתוף מ"ה וב"ן ואמנם בעתיק וא"א אינו ניכר פרצוף נוקבא כי אין בהם רק ב"ן הוא כי א"א הזכר לוקח חכמה דמ"ה לבד וצד הנוקבא שבו לקחה ה"ת דכתר דב"ן בלבד. ודע כי ג' ראשונות דחכמה דב"ן וד' ראשונות דבינה דב"ן שלקחם עתיק כנ"ל יש בהם ספיקות א' אם לקח הפנים והאחור ב' אם לקח האחור לבד והפנים נשארו לאבא ואמא:


מ"ק כבר בארנו כי מן יסוד דעתיק (נ"א א"א) יוצא הבל ונחלק ב' ראשים לאו"א והנה ראשם דאו"א מגיעין עד דיקנא דא"א דבמזלא אתכלילין ולכן אין האורות שלהם צריכין לחזור בסוד אור חוזר ממטה למעלה דרך השערות כמו ג"ר דא"א ואמנם כוונתם לתת מוחין אל בניהם זו"ן מחמת חשקם ואהבתם אל בניהם בסוד ושמים לא זכו בעיניו כי ז"א נקרא שמים לא זכו בעיניהם של או"א ותמיד נראה להם שעדיין צריך תיקון יותר ולכן מתקנים אותם תמיד ומנחילין להם עטרות שז"ס בורא שמים ונוטיהם והאור שהיה ראוי לעלות וליצא דרך השערות יורדין למטה להיות מוחין לזו"ן לכן או"א הם חלקים בלא שערות לא כמו א"א וז"א כי השערות הם תכליתן לאור המקיף כנודע וכיון דאתכלילין במזלא המקיף אותן אין להם צורך לשערות שלהם לכן יורדין האורות ההם להיות מוחין לזו"ן ונשארים הם חלקים בלי שערות וסוד השערות שהם לבחי' או"מ הוא סוד ואחר עורי נקפו זאת פי' כי השערות היוצאין מאחורי העור מבחוץ הם בחי' המקיפים וזהו נקפו:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים/שער יד/פרק ה (עריכה)

<< · עץ חיים · שער יד · פרק ה· >>

פרק ה[עריכה]

הנה תבין היטב כי אבא הוא כללות או"א והם הוי"ה ע"ב ואהי"ה דיודין בפנים וכן באחוריים ואמא כוללת יש"ס ותבונה והם הוי"ה דס"ג ואהי"ה דיודין בפנים שלהם וכן באחוריים ותראה במ"א שאין כל זה רק בז"ת של כ"א מהן אך בג"ר של כ"א מהם הוא מ"ב אתוון שהם ד' י' כ"ח ומספרם וחשבונם הם מ"ב במלכות של כ"א מהם וכן במ"ה וכן בב"ן וכן בזו"ן ד' פרצופים וענינם (הוא) כך בשם ע"ב וממנו תבין לכל השאר. כתר דאבא הפנים שלו הם ד' אותיות הוי"ה פשוטה בט' ראשונות שלו שהם קוצו של י' בכתר י' בחכמה ה' בבינה ו' ו"ק ה' עטרת יסוד וכל ט' בחי' אלו הם בחי' הפנים הזכר. ואחוריים שלו הוא י' י"ה יה"ו יהו"ה שהוא נקרא רבוע פשוט כנודע. ומלכות הכתר דאבא פניה הם חשבון הפנים הראשונים שהוא הוי"ה שמספרה כ"ו ואחוריים הוא רבוע הנ"ל בבחי' מספר שהוא ע"ב הרי ד' מדריגות נזכרים שהם בכתר לבדו דאבא וזהו סדרן. פנים דט' ראשונות בכתר דאבא ואחריהן אחוריים דט' הנ"ל ואחריהן פנים דמלכות דכתר אבא ואחריהן אחוריים דמלכות הרי ד' מדרגות בכתר הנ"ל דאבא. ואח"כ חכמה דאבא פנים דט' ראשונות שבה הוא י' אותיות דמילוי דע"ב דיודין בבחי' אותיות לבד ואחר כך אחוריים לבד שהוא רבוע שלהן כ"ו אותיות ואח"כ פנים דמלכות חכמה דאבא שהוא מספר הוי"ה דע"ב דיודין בבחי' מספר דע"ב ואח"כ אחוריים דמלכות שהוא מספר רבוע דע"ב דיודין שהוא גימטריא קפ"ד. אח"כ ד' מדרגות אחרות בבינה דאבא פנים דט' ראשונות שבה והם כ"ח אותיות דמילוי המילוי דהוי"ה דיודין ואחריהן רבוע דכ"ח אותיו' דמילוי המילוי שהם קנ"ו אותיות ואח"כ פנים דמל' דבינה דאבא שהוא מספר כ"ח אותיות מילוי המילוי שהוא גימטריא תר"י. ואח"כ אחוריים דמלכות הנ"ל שהם מספר אותיות רבוע דאחוריים דמילוי המילוי שהוא גימטריא של (קנ"ו) ע"ד אותיות וחשבונם ב' אלפים קע"ב נמצא כי כל מה שהוי"ה הולכת ומתמלאת הוא יותר דין ועצמותם בפשיטותם הוא תכלית הרחמים. והנה ג"ר אלו דאבא הפנים שלהם הם מ"ב אותיות של הט' ראשונות שבכל א' וא' מן הג' שהם זכרים וז"ס שם מ"ב דאיהי ברישא כנזכר בתיקונים קל"ב וגם בג' מלכיות שבהם יש מ"ב אתוון עצמן אלא שהם בסוד מספר וז"ס עיניך בריכות בחשבון כנזכר בזוהר פנחס דכל חשבון וגימטריא אינון במלכות ר"ל במלכיות של כל ספי' וספי' כי היא בחי' מספר של הזכר שלה. והנה הז"ת של אבא כל הז' אין להם אלא הוי"ה א' דע"ב דיודין והטעם כי כולם הם פרצוף א' לבד שהוא ז"א דאבא משא"כ בג"ר שכל א' הוא פרצוף א' ונ"ל שכיון שגם שם הם דו"נ א"כ ו"ת לבד יהיה שם ע"ב דיודין בבחי' אותיות ונוקבא השביעית יהיה בחינת מספר ע"ב ע"ד הנ"ל והענין כי ז"א וחכמה הכל א' וכמו שהחכמה י' אותיות דע"ב כן הז"א. או אפשר שגם הנוקבא תהיה בחי' כ"ח אותיות המילוי דמיון הבינה. אמנם המלכות של זו"ן הם יהיה מספר ע"ד הנ"ל בחו"ב וצ"ע. והנה כל (שם) זה באבא דאבא. אמנם באמא דאבא הוא שם אהי"ה דיודין ע"ד הנ"ל ואח"כ ביש"ס שם ס"ג ובתבונה שם אהי"ה דיודין על דרך הנ"ל. ואח"כ בז"א שם מ"ה דאלפין על דרך הנ"ל ובנוקבא שם ב"ן דההין על דרך הנ"ל או אפשר כי הז"א הוא שם מ"ה דאלפין ובנוקבא לאה אהי"ה דאלפין ע"ד הנ"ל וביעקב שם ב"ן דההי"ן על דרך הנ"ל וברחל שם אהי"ה דההי"ן ע"ד הנ"ל וצ"ע. ונחזור לעיל כי או"א הם הוי"ה דע"ב ואהי"ה דיודי"ן ויש"ס ותבונה הם שם ס"ג ואהי"ה דיודין כנ"ל עכ"מ:

נל"ח שצ"ל ע"ד וכן איתא לקמן בפ"ז:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים/שער יד/פרק ו (עריכה)

<< · עץ חיים · שער יד · פרק ו· >>

פרק ו[עריכה]

הנה נתבאר בדרוש רפ"ח ניצוצין כי יש באו"א פנים ואחוריים ואלו הפנים ואחור הם נחלקים לב' בחי'. הא' הוא פנים אחוריים של ט"ס העליונים שבהם שיש בהם פנים ואחוריים. הב' הוא מלכות שבהם שיש בה פנים ואחור ונבאר ענין אמא ומשם תקיש אל אבא הנה אמא יש לה י"ס ט"ס ראשונות יש בהם פנים ואחור והם תופסים כל שיעור קומת אמא עלאה אח"כ המלכות שבה מתחלת מתחלת החזה ולמטה שבה ומלבשתן נמצא כי אינם מגולים מאמא רק ו' ראשונות שלה ולהיות כי אמא זו היא ו"ד של מילוי יו"ד של הוי"ה בסוד והבן בחכמה כנודע. ולכן כ"א מן ו' ראשונים כלולה מי' של אבא והם ס' וזו נקרא אמא סתימאה ושאר ד' הם מתלבשים תוך המלכות שלה ששיעור קומתה הוא ד' תחתונים דאמא לבד. ולכן נעשים מוחין אליה (פי' לתבונה) ואינה נקרא בחי' אמא רק ו' עלאין שהוא ס' ושאר הד' היא ם' סתומה הד' תחתונות לכן נקרא (נ"א דד' תחתונות שלה נקראים) ע"ש מלכות שבה שהם מוחין שלה ונעשין חלק אבר שלה ועל שמה נקרא והרי כי ו"ד דמילוי יו"ד של הוי"ה היא אמא עלאה ו' אמא ולכן ו' זו יש לה ראש לרמז כי יש בה י"ס ד' המלכות שבה ובתוכם מתלבשים ד' תחתונות דאמא. לכן אינן ב' דלתי"ן רק דל"ת א' והם יו"ד בשלימות. והנה זה ד' של מילוי יו"ד שהיא מלכות דאמא היא י"ס גמורות אלא שכיון שכל שיעורם אינם רק ד' תתאים דאמא המתלבשין בה בסוד מוחין כנ"ל לכן כל י"ס שבה נקרא ד' ע"ש ד' מוחין שלה שהם ד"ת דאמא גם ענין ד' זו היא כנודע, כי לעולם אין העליון מתלבש בתחתון רק האחוריים שבו לבד ונעשים פנימים לתחתון והנה נודע כי אין העליון מתלבש בתחתון אלא המלכות שבו לבד נמצא א"כ כי האחוריים של מלכות דאמא עלאה הם מתלבשים בתבונ' ונעשין שם פנים והבן זה מאד והנה אחוריים של ח"ב דמלכות דאמא עלאה (דאהי"ה) הם תקמ"ד וב' אלפים קנ"ו מילוי המילוי ברבוע ואחוריים של כתר מלכות דאמא הם מ"ד הרי מ"ד ותקמ"ד וב' אלפים קנ"ו כח"ב דאחוריים דמלכות דאמא ואלו הם בחי' פנים בעצמן כח"ב דתבונה עצמה ולא במלכות שבה וכמו שכתבתי וכ"ז בחי' אהי"ה שהוא פנימיות וכנגדן בחי' אלקים דחיצוניות וא"כ נמצא כי ד' זו דמילוי יו"ד הם בחי' אחוריים דמלכות דאמא בבחי' כח"ב שבה שהם מוחין דתבונה המתלבשין בזו הד' שהיא אחוריים דמלכות דאמא בהיותה למטה בנה"י שלה א"כ זו הד' היא כח"ב דמלכות דאמא בבחי' האחוריים שבה אשר בה מתלבשין המוחין דתבונה. ונחזור לענין הו' שהיא אמא אשר יש בה פנים ואחור בכל י"ס שלה והם י"ס פנים וי"ס אחוריים וכן ד' שהיא מלכות דאמא יש בה י"ס פנים וי"ס אחוריים והנה יש בכ"א מהם ב' מיני שמות אחד דאהי"ה ואחד דאלקים בסוד חיצוניות ופנימיות כנודע. וגם באלו אלהים יש ד' בחי' שהם י"ס דאלקים באמא הנקרא י' (נ"א ד') בחי' הפנים וי"ס דאלקים דאחוריים וכנגדן במלכות דאמא שהיא ד' דמילוי יו"ד כנ"ל יש בה י"ס דאלקים דפנים וי"ס דאלקים דאחוריים אך החילוק הוא דוגמת אהי"ה כי כמו שאהי"ה שהוא הפנימיות יש בו בחי' אותיות פשוטים בפנים ומרובעים באחוריים אך במלכות הם בסוד חשבונות כלל העולה כי באות ו' של מילוי היו"ד יש פנימיות דאהי"ה והוא פנים ואחור ויש בה חיצוניות דשמות אלקים פנים ואחור וב' בחי' אלו דחיצוניות ופנימיות הם בסוד מספר אותיות עצמן ובאות ד' של מילוי יו"ד יש בה פנימיות אהי"ה פנים ואחור וחיצוניות דאלקים פנים ואחור והוא בסוד חשבון וסכום האותיות בחשבונם כמה עולה כל אות ואות בגימטריא ואח"כ בא ה' ראשונה דהוי"ה וצורתה ה' כנודע בסוד חכם בבינה ונדבר בה' שהיא נקרא תבונה לעולם ואמנם צורת ה' היא ד' על ו' והענין כמו שידעת בענין הצלם דז"א שהם ג' אותיות צלם. ם' בג' בחי' ראשונות ל' בג' אמצעיות צ' בג' תחתונות דתבונה הנכנסים ממש בפנימיות ז"א וכן הוא כאן כי תחלה מוחין אלו הם מלובשים בד' ראשונות באחוריים דמל' דאמא והם ד' של מילוי יו"ד כנ"ל והם ם' דצלם ואח"כ ד' על ו' שצורתה ה' הם מוחין דתבונה עצמה מלובשים בג' אמצעיות דאחוריים דמלכות דאמא והם ל' דצלם ואח"כ ו' שבצורת ה' ראשונה הם מוחין דתבונה עצמה מלובשים בג"ת דאחוריים דמלכות דאמא והם צ' דצלם מוחין פנימים אמנם צריך שתדע כי כל זה הוא בהיות בינה ותבונה נכללין בפרצוף א' כי אז זו ה' ראשונה שבשם הנקרא תבונה עולה למעלה בו"ד של מילוי יו"ד שהוא צורת ה' אחרת וזו נעשים אחוריים אליה אך ברדתן למטה ונעשים ה' ראשונה שאז נקרא האם רובצת על האפרוחים הנה ירדה ממקומה ואז המוחין הם בסוד מקיפים שהם ד' על ו' נפרדין זה מזה ואין לו' זו ראש רק ו' קצרה מו"ק בלי מוחין כנודע אך בעלותה יש לה מוחין פנימים. ונחזור לענין כי הנה כשמתחלקין נעשה בינה ותבונה ואז האחור דמלכות דבינה יורדין בתוכה של התבונה ואז אותן האחוריים עצמן דמלכות דבינה נעשה פנים דתבונה ממש באופן כי הי"ס עצמן דאחור דמלכות דבינה בחי' הפנים עצמן של תבונה כי ד' ראשונה דאחוריים דמלכות דבינה הם עצמן ד' ראשונות דפני תבונה וו"ק דאחוריים דמלכות דבינה הם עצמן ו"ק דפני תבונה ונמצא כי כשעלה תבונה להכלל עם בינה בפרצוף א' נמצא פנים של תבונה נעשה אחוריים אל המלכות דבינה. והנה גם למעלה בבינה היו אחוריים מן בחי' אלהים והנה כל הפנימיות בבחי' פנים ואחור הם משם אהי"ה אך החיצוניות כולו בבחי' פנים ואחור הם משם בוכ"ו תמורת אהי"ה ואז זה הבוכ"ו מאיר בחיצוניות הנק' אלקים כי הנה הוא כולל כל אלקים שהוא ק"ך צרופים והם נחלקים ד"פ ל' הם ק"ך וכן בוכ"ו המתפשט בכולם והוא קו המדה להם והוא גימטריא ד"ל ר"ל ד"פ ל' והענין כי במלכות של בינה הנקרא ד' של הבינה להיותה עומדת בד"ת דבינה שם בחיצוניות הם שמות ק"ך צרופים אלקים כנ"ל ואז מתפשטת בהם הארת בוכ"ו כנ"ל ונחלקים לד' בחי' ג"כ והם ל' צרופים בת"ת ל' בנצח ל' בהוד ל' ביסוד והם מהחזה דבינה ולמטה שהם תנה"י כנ"ל ואח"כ כמו שהאחוריים דאהי"ה דבינה דמלכות מתפשטים ויורדין ונעשין לתבונה בבחי' פנים כן האחוריים של אלקים דמלכות דבינה יורדין ונעשים מהם אחוריים (פנים לחיצוניות) דתבונה (צ"ל פנים) והנה תבונה זו גם היא יש בה ט"ס ועוד מלכות שבה דוגמת הבינה הנ"ל והנה אלו אלהים הנקרא אחורי תבונה גם הם אינם מתגלים פה רק בד"ת (בז"ת) של התבונה ששם הוא מלכות שבה ועוד בבחי' הגבורה שבה כי להיותה תבונה תחתונה נגלית הדינין אפי' מן הגבורה שבה ואז אלו הק"ך צרופי דאלקים נחלקים בה לה' חלקים נגד ה' אותיות אלקים ונחלקין כ"ד בכל ספי' מהם כ"ד המתחלת בא' וכ"ד המתחילין בל' כו' וכל הכ"ד מהם הוא שם אלקים א' הרי ה' אלקים והם ת"ל ועם בוכ"ו המאיר בהם הרי גימטריא תבונה עם הכולל:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים/שער יד/פרק ז (עריכה)

<< · עץ חיים · שער יד · פרק ז· >>

פרק ז[עריכה]

דע כי יש כמה מדרגות פנים ואחור והם שמות פשוטים ומלואים לכן נבאר בחי' או"א ומהם תקיש אל השאר והנה כתר דאבא הוי"ה פשוט וכן כתר דאמא אהי"ה פשוט זו פנים שלהם ואמנם האחוריים שלהם הם י' אותיות י' י"ה יה"ו יהו"ה אחורי כתר דאבא. א' א"ה אה"י אהי"ה אחורי כתר דאמא. וכל זה בט"ס הכתר דאו"א ואמנם המלכות של הכתר דאבא הוא בחי' חשבון ר"ל חשבון ד' אותיות הוי"ה פשוטה שהוא כ"ו ומלכות דכתר אמא חשבון אהי"ה פשוט שהוא כ"א ואלו הם הפנים של הב' בחי' מלכיות הנ"ל והאחוריים שלהם הם אלו. אחוריים מלכות כתר דאבא הוא חשבון י' אותיות פשוטים דאחוריים שלו והם ע"ב ואחורי מלכות דכתר דאמא הם חשבון י' אותיות דאחוריים דאהי"ה שהוא מ"ד. והנה החכמה דאבא ט"ס שלו הראשונים הפנים הם י' אותיות המילוי כזה יו"ד ה"י וי"ו ה"י וט' ראשונות דחכמה דאמא הפנים שלהם הם י' אותיות מילוי אהי"ה כזה אל"ף ה"י יו"ד ה"י ואחוריים הם אלו כ"ו אותיות המילוי והם יו"ד יו"ד ה"י יו"ד ה"י וי"ו יו"ד ה"י וי"ו ה"י הם אחוריים חכמה דאבא וכ"ו אותיות אל"ף אל"ף ה"י אל"ף ה"י יו"ד אל"ף ה"י יו"ד ה"י הם אחוריים חכמה דאמא. והפנים דמלכות דחכמה דאבא הם חשבון הפנים שלו שהם ע"ב ואחוריים דמלכות דחכמה דאבא הם חשבון אחוריים שהם קפ"ד והפנים דמלכות דחכמה דאמא הם חשבון הפנים שלה שהם קס"א ואחוריים הם חשבון האחוריים שלה שהם תקמ"ד ובינה דאבא הפנים שלה דט"ס הם כ"ח אותיות דמילוי המילוי יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד וי"ו יו"ד וי"ו ה"י יו"ד והאחוריים הם יו"ד וי"ו דל"ת יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד וי"ו יו"ד וי"ו יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד וי"ו יו"ד וי"ו ה"י יו"ד ע"ד אותיות ומלכות דבינה דאבא הפנים הם חשבון כ"ח אותיות של הפנים שלהם הם ית"ר והאחוריים הם חשבון ע"ד אותיות דאחוריים שלו שהם ב' אלפים קע"ב ובינה דאמא הפנים דט"ס שלה הם כ"ז אותיות מילוי המילוי אל"ף למ"ד פ"א ה"י יו"ד יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד ואחוריים שלה אל"ף למ"ד פ"א אל"ף למ"ד פ"א ה"י יו"ד אל"ף למ"ד פ"א ה"י יו"ד יו"ד וי"ו דל"ת אל"ף למ"ד פ"א ה"י יו"ד יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד שהם ע' אותיות ומלכות דבינה דאמא הפנים הוא חשבון כ"ז אותיות הפנים שלה שהם תתי"ב והאחוריים הם חשבון ע' אותיות דאחור שהם ב' אלפים קנ"ו וז"ת דאבא אינם רק הוי"ה א' במילוי יודי"ן באותיותיו דוגמת החכמה כי כבר ידעת כי כל הז"ת אינם רק פרצוף א' ז"א דאבא אך (כמו) החכמה שהיא פרצוף א' ג"כ אבא דאבא וכבר ידעת כי אבא וברא שוין בסוד מה שמו ומה שם בנו וזה מה שקבלתי ע"כ. (ונלע"ד כי אינו זה בפרטות (בדוקא) ז"ת רק בו"ת. והענין כי כל מדרגות הנ"ל שהם בחכמה דאבא יש בו"ק וכל המדרגות שנזכר לעיל בבינה דאבא יש בשביעית שהיא הנוקבא של ו"ק כנודע ובזה נתבאר הנזכר במ"א כי כל כ"ח אותיות מילוי המילוי נקרא אדם רוכב על הכסא שהוא בד' רגלים פי' הפנים דאו"א גימטריא רג"ל ואחורי דאו"א גימטריא תשכ"ח שהם מלכיות דאו"א ר"ל המלכות שיש בז"א עצמו דאו"א ואין אנו מדברים בנוקבא דז"א ממש דאו"א רק במלכות דז"א עצמו דאו"א והנה הוא דוגמת המלכות שיש בחכמה דאו"א שהוא חשבון ע"ב דפ"ק קס"א תקמ"ד פנים ואחור וכשמתלבשים חו"ב דאבא לתת מוחין לז"א דאבא כנודע ודאי שהחכמה מתלבש ורוכב על הז"א עצמו הנעשה כסא לו והבינה דאבא רוכבת ומתלבשת על המלכות דז"א שהוא חשבון ע"ב קפ"ד והנה הבינה דאבא הוא כ"ח אותיות דע"ב מילוי המילוי וכעד"ז בינה דאמא יש בה כ"ז אותיות מילוי המילוי דאהי"ה דיודי"ן ורוכבת על הכסא שהוא מלכות דז"א דאמא שהוא בחשבון קס"א ותקמ"ד אך החכמה דאמא רוכבת על הז"א עצמו דאמא נמצינו למדין כשנכנסין מוחין דאו"א בז"א הנה אבא יש לו חו"ב וחו"ג וכנגדן באמא וכשנכנסין בז"א אז אבא חכמה וחסד שבו מצטרפין עם חכמה וחסד דאמא מתלבשין בנה"י שלו ובינה וגבורה שלו מצטרפין עם בינה וגבורה דאמא בנה"י שלה ואז או"א כלולין ממ"ה וב"ן כי קודם לכן היה אבא כולו מ"ה ואמא כולה ב"ן ועתה שנתחלפו ונמזגו כנ"ל לכן בהכנסם תוך ז"א נמצא כי חלק חכמה וחסד דאבא ניתנין אל הזכר מ"ה שבז"א וכן חלק חכמה וחסד דאמא שגם הם בחי' מ"ה כנזכר אך בינה וגבורה דאבא ובינה וגבורה דאמא ניתנין לצד הנוקבא שבז"א עצמו הנק' מל' שבגופו עצמו ואחר שאלו ינקו והגדילו אז יצאו הארת המלכות שבהם שבמוחין עצמם מצד הב' בינות וב' הגבורות אל אחור ז"א להגדיל הנוקבא דז"א שהיא נפרדת ממנו ונגדלת גם היא מעט מעט ואמנם אחר שכבר נגדל ז"א צד הזכרות והנקבות שבו אז מסתלקים המוחין ובאים המוחין דבינה וגבורה דאו"א לבדם תוך נוקבא ונגדלת לגמרי והרי נשלמו כל אלו המוחין הנקרא בחי' אב"א ואח"כ באים המוחין חדשים דפב"פ ומגדלין שניהם כבראשונה:


ה' חלוקים יש בין או"א לזו"נ והם מבוארים בזוהר א' או"א כחדא נפקין פי' שהם שוין בקומתן משא"כ בזו"ן כי הנוקבא לא יצאת רק אחר שהוא יצא עד חצי ת"ת שבו ואח"כ יצאה היא משם ולמטה ובערך זו אמרו כחדא נפקין. ב' כי או"א אחר התקון כנזכר באדרא היו תמיד פב"ב משא"כ בזו"ן ובערך זה אמרו כחדא שריין ג' כי או"א זווגם תדיר משא"כ בזו"ן ובערך זה אמרו ולא מתפרשין ד' שאו"א לעולם רחמים כי אפילו בינה שדינין מתערין מינה אינה אלא אחר צאת זו"נ ממנה אבל בהיותה למעלה הכל היא רחמים אבל זו"נ לפעמים הוא רחמים ולפעמים הוא דין. וז"ס הנזכר פ' חיי שרה דקכ"ג ע"א ק' שנה כ' שנה וז' שנים כי בכתר ואו"א הם ק"ך שנה והיינו ק' בכתר וך' באו"א הנה הם כולם בסוד שנה אך הזו"נ שהם ז"ת ז' שנים הנה הם שנים ולא שנה משום דאית בהו דין. ורחמים ה' כי באו"א לעולם יש חיבוק כנזכר בזוהר כתרין רחימין דאינון מתחבקין. עוד יש חילוק אחר והוא כי או"א חד גופא ממש מתדבקין דא בדא והנה כבר הודעתיך שיש ב' מיני זווגים א' להוריד נשמות חדשות ואחד לתת חיות לעולמות התחתונים ואמנם הזווג שהוא כדי לתת חיות זה אינו נפסק לעולם מאו"א כדי שלא יתבטלו העולמות ח"ו אבל בזו"נ אפי' הזווג זה נפסק לפעמים וז"ס לא ידון רוחי באדם ר"ל לא ימשוך רוח חיות העליון באדם שהוא ז"א לעולם כי אם ימשוך זה לעולם יאריכו ימים ויהיו רשעים אך בראותן שהם מתים בקצרות שנים אז עי"ז יחזרו בתשובה לכן אין רוח חיות זה נמשך תמיד בז"א:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים/שער יד/פרק ח (עריכה)

<< · עץ חיים · שער יד · פרק ח· >>

פרק ח[עריכה]

הנה נת"ל כי יש בינה ותבונה ראשונים התבונה היא מחזה (נ"א ותבונה ראשונה ותבונה זה מחזה) דבינה למטה דוגמת רחל עם לאה וכנגדה ב' חלקים שבחכמה ונמצא כי זאת הבינה הראשונה מזדווגת עם חלק העליון של החכמה ועל אלו נאמר כחדא נפקין ולא מתפרשין לעלמין כנזכר באדרא ועל התבונה ועל חלק התחתון של החכמה אינו כן דלזמנין מתפרשין וזה התבונה מחציה ולמטה שהוא מהחזה שלה ולמטה היא מתלבשת בז"א בסוד מוחין דיליה ואלו הב' חצאין של תבונות זו עליהם נאמר ואיש תבונות ידלנה כנזכר בדרוש אחר ולעולם נקרא ב' תבונות בערך ב' חצאין אלו ואמנם שניהם אינם רק פרצוף א' לבד. ודע כי גם הבינה עם התבונה לפעמים נכללת יחד ויש בזה ב' פנים א' שתעלה התבונה ונכללת בבינה ב' שיורדת הבינה ונכללת בתבונה אמנם הזווג שהוא להוציא המוחין דז"א הנקרא עיבור ב' הוא שירדה בינה ונכללה בתבונה ושם הוא הזווג למטה אך עיבור הראשון היה כי נתלבשו חו"ב עלאין בחו"ב תתאין (נ"ב דהיינו שעלו ישסו"ת והלבישו החו"ב עלאין) ונכללו בהם ובתוכם ונכללו חג"ת ונה"י דא"א אלו באלו וחג"ת בנה"י דז"א אלו באלו נמצא כי ז"א בתבונה ולא בבינה. ובינה נקרא א"ס לפי שאהי"ה הוא בבינה ובמילוי יודין ואלפין כ"א יש בפשוטו ובמלואו ומילוי מלואו א"ס אותיות לכן נקרא אם אמא עלאה ואלו הם ב' אהי"ה אשר אהי"ה אמנם אהי"ה הג' אשר עליו נאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם הוא מילוי דמילוי ההי"ן שאין בה רק כ"ה אותיות וז"ש כה תאמר אהיה כו' והנה כשנזיר מהם ד' אותיות הפשוטות של אהי"ה ישאר במילוי דמילוי כ"א אותיות כמנין אהי"ה כו' (נ"א והנה) ג' כלי התבונה הם ג' צלמים דז"א וכנגדן ג' כלי בינה ג' צלמים אחרים דז"א ואח"כ תכף עולה לא"א:


ה כללים א' במוחין דאו"א יש מקיפין ושם מאירין י"ג ת"ד דא"א. בי"ג חוורתא דרישא יש ג' הויו"ת דיודין ובהם ט' ווי"ן ומשם נמשכת הארה לדיקנא דז"א הנקרא ו' ואין בו רק ט' תקוני דיקנא לבדו ובחוטם דא"א יש בה ה' אחת בנקב ימין ומשם מאיר בחי' הטעמים ומנקב ימין נמשך רוח דחיי אל ז"א המוחין דאבא כיון שמתלבשין במוחא דאמא נקראו אהי"ה כמותן ענין או"א שעליהן נאמר באדר"ז כחדא נפקין וכחדא שריין כו' דע שעכ"ז יש בהם ב' מיני זווגים א' נקרא זווג שלים והב' זווגא דלאו שלים והוא כמ"ש במ"א שב' מזלות הם בדיקנא דא"א מזל ח' ומזל הי"ג הח' משם יונק אבא והי"ג משם יונק אמא והנה כשמזל הי"ג הוא לבדו משפיע באו"א ומזדווגין על ידו אז נקרא זווגא דלא שלים וכאשר ב' מזלות משפעים זה באבא וזה באמא ומזדווגין על ידם אז נקרא זווגא שלים. ד' אמא נקרא אהי"ה ובכ"א מי"ס שבה יש שם אהי"ה א' וכל שם אהי"ה שהוא בקו ימין שלה הוא דיודי"ן ושל שמאל באלפי"ן (נ"ל בהיפוך) ושל קו אמצעי בההי"ן וכ"ז בלבושים ובכלים שלה ה' ד' בחי' נשים באמא עלאה בחי' חב"ד שלה נקרא אמא עלאה וחג"ת שלה נקרא תבונה ראשונה ונה"י שלה תבונה שניה ומלכות שלה נקרא תבונה שלישית והיא רביעית בערך בינה ובי"ס של תבונה זו הג' מתלבשת כל צלם דז"א:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים/שער יד/פרק ט (עריכה)

<< · עץ חיים · שער יד · פרק ט· >>

פרק ט[עריכה]

סידור בינה ותבונה על מתכונתם:[עריכה]

ד כי אמא עלאה יש לה הוי"ה דס"ג והוא נוקבא אל אבא שהוא הוי"ה דע"ב והנה הוי"ה זו דס"ג נקודתה בנקודת אלהים כנודע כי הבינה הוי"ה בניקוד אלהים כנודע והנה הוי"ה זו נחלקת לד' בחי' בד' אותיותיה והם ב' אהי"ה דיודי"ן וא' דאלפי"ן וא' דההי"ן והיא רמוזה בה' ראשונה דהוי"ה הכוללת כל האצילות ואבא הוא י' של שם הוי"ה כנ"ל ואמא זו היא י"ס גמורות ואמנם בהתחלקותה לב' בחינת כמ"ש אז בחי' ראשונה נרמזת במילוי ו"ד דיו"ד דהוי"ה הכוללת הנזכר לעיל ובחי' ב' נרמזה בה' ראשונה דהוי"ה הכוללת כל האצילות כנודע ואז בחינה הראשונה הנרמזת במילוי יו"ד נקרא אהי"ה דיודי"ן ובחי' ב' נקרא שם ס"ג גם הראשונה נקרא אמא עלאה או בינה והב' נקרא תבונה. ודע כי הבינה היא בחי' ט"ס הראשונים והתבונה היא בחי' המלכות של הבינה הנ"ל ודע כי כמו שרחל נוקבא דז"א עם שהיא בחי' מלכות שלו עכ"ז מלבשתו מהחזה ולמטה כן תבונה זו שהיא המלכות דבינה מלבשת את הבינה מהחזה ולמטה בלבד ודע כי הבינה יש בה פנימיות וחיצוניות וכן במלכות שלה הנקרא תבונה יש בה פנימית וחיצונית שאי לך דבר בעולם שאין בו פנימית וחצונית ואמנם כדי שלא נאריך הענין נבאר ענין התבונה ומתוכה תבין את הבינה בהיקש. ונבאר עתה בלבד ענין המלכות דבינה הנקרא תבונה ונקרא ה' ראשונה של הוי"ה הכוללת הנקרא שם ס"ג הנה בחי' זו כולה היא שם ס"ג א' שלם כולל כל ט"ס שבה בפנימית וחיצונית והנה ג"ר שבה הם דוגמת ג' פרצופים והם כח"ב ונרמזין ביו"ד ה"י דס"ג הכולל והנה ה"י ראשונה דס"ג היא בינה דתבונה שהוא הפרצוף הג' דס"ג הכולל ויש בה ג' ההי"ן (נ"א ג' שמות ס"ג) א' נגד ג"ר שבה וא' נגד ו"ק שבה וא' נגד מלכות שבה ואמנם ה' זו גי' ג' ההי"ן כי יו"ד של המילוי נעשין ב' ההי"ן והרי הם ג' ההי"ן לפי שג' קוין יש בצורת ה' לכן ה' ראשונה בג' קוין כח"ב שלה ולכן ה' זו פשוטה ועיקרית אך י' של מילוי ה' נחלקת לב' ההי"ן כנ"ל והם בו"ק שלה הא' בג' קוין חג"ת שלה וה' אחרונה בג' קוין בנה"י שלה וכנגדן יש ג' ההי"ן אחרים דחיצוניות. אח"כ הוא ו' דס"ג הכולל והוא ו"ק ז"א שלה דתבונה ואז ב' נקודים תחתונים מן י' שיש ביו"ד דמילוי ה' דבינה כנ"ל בבחי' פנימית עם חיצונית שלהם ג"כ יורדין להעשות בחי' מוחין אל הו"ק אלו שהם ו' דס"ג הכולל כדמיון התבונה שמתלבשת בסוד המוחין אל ז"א ואמנם חיצונית ב' חלקי היו"ד דמילוי ה' ראשונה כנ"ל אלו ירדו בתוך פנימית י' חלקי תחתונים של זו הוא"ו ופנימיות ב' חלקי יו"ד הנ"ל יורדין תוך פנימיות ג' חלקים עליונים של זו הוא"ו שכולה גימטריא י"ג ונודע שיש י"ג פנימיות וי"ג בחיצוניות ואמנם י"ג הפנימית נעשו בחי' חיצונית אל בחי' ב' חלקים מילוי י' של ה' ראשונה האחרונים לחיצוניותן ולפנימיותן ע"ד הנ"ל אך דע כי כמו שיש בז"א מוחין פנימים ומקיפין כן יש לפנימית וא"ו זו דס"ג כולל פנימי ומקיף כי חיצוניות ב' חלקים הנ"ל נעשו הם פנימים תוך י' חלקים התחתונים דוא"ו זו דבחי' פנימית אך פנימית ב' חלקים הנ"ל שנעשו גם הם פנימים תוך ג' חלקים העליונים דו' זו ונמצא שהם ב' תוך ג' וכללותן נעשה ה' אחת וזה הה' נעשה בחי' מקיפין מוחין על ו' זו. ואמנם חיצונית ו' זו שהם י"ג חלקים יתבאר אח"כ מה נעשה בהם כי הנה יש בוא"ו זו פנימית וחיצוניות הנ"ל שהוא פנימית מבינה ופנימית עצמה נעשה חיצוניות אל פנימית הבינה. אח"כ ה' אחרונה דס"ג הכולל היא מלכות דפרצוף דס"ג הכולל וגם היא דוגמת ה' ראשונה שהם ג' ההי"ן ה' בג' קוין ראשונים כח"ב ה' בג' קוין אמצעים חג"ת ה' בג' קוין תחתונים נה"י וכל ג' ההי"ן אלו הם בסוד פנימיות. גם יש אחרת בסוד חיצוניות והם ג' ההי"ן אחרות המתחלקים ע"ד הנ"ל ואמנם כמו שרחל לוקחת האחוריים דז"א בסוד פנימיותה ונעשה בה מוחין כך הוא פה כי החיצוניות של ו' דס"ג הכולל שלא הוצרך במקומו כנ"ל הנה הוא יורד ונעשה פנימית אל ה' אחרונה זו שהיא המלכות דס"ג הכולל כנ"ל. והענין כי הנה ביארנו כי מלכות זו דס"ג הכולל יש בה ג' ההי"ן בה' דפנימיות וג' ההי"ן בה' דחיצוניות והנה ה' הג' תחתונה שבחיצוניות שהיא בחי' החיצוניות של נה"י דמלכות זו דס"ג ירדה תוך ז"א דאצי' לעשות לו מוחין פנימי כנודע נמצא כי המלכות דס"ג (יצא) חסרה ואז נעשית לה נה"י חדשים דחיצוניות כנזכר במ"א איך היו עודפים ותלוין על העורף מאחורי רישא דז"א עד החזה מבחוץ כנזכר שם. והנה עשיית נה"י אלו החדשים הוא זה כי הנה פנימית ה' הג' שהם נה"י דמלכות דס"ג הפנימית הגדילו ונכפלו ונעשו ב' ההי"ן דפנימית ואז ירדו ב' ההי"ן עליונות דחיצוניות שנשארו במקומן ונכנסו תוך אלו ב' ההי"ן פנימית ונעשין פנימיותן ואלו ב' ההי"ן התחתונים הפנימית נעשין חיצוניות להם נשארו עתה למעלה ב' ההי"ן פנימים ואז ירדה וא"ו דחיצוניות הנשארת הנ"ל ונתלבשה בתוך ב' ההי"ן אלו והוא נעשה פנימית להם והם נעשו חיצוניות ואז גדלו כמוהו ונעשו גם הם י"ג שהוא גימטריא וא"ו הרי הם י"ג תוך י"ג שהם פנימית וחיצונית. ונלע"ד אך לא שמעתי והוא כי אפשר כי גם וא"ו תתחלק לב' בחי' כי ו' ב' תכנס בתוך ה' ב' בסוד מוחין פנימית ואות א' הוא כתר שבה אך ו' ראשונה שנתלבשה תוך ה' ראשונה יהיה אור מוחין בבחי' מקיף על ראש מלכות ע"ד שנתבאר לעיל שיש ה' א' בסוד מקיף על ראש הו' אלא ששם שבאו מהתבונה נקרא ה' וכאן שבאים מן ו' נקרא ו' וצ"ע לפע"ד. והרי נתבאר עתה כי חצוניות נה"י דמלכות דתבונה נעשו מוחין פנימית דז"א כלל העולה כי ה' ראשונה של השם היא שם ס"ג א' כולל י"ס פנימית וחיצוניות ונקרא תבונה ויש בה ג"ר הנקרא בינה. וו"ק הנקרא תבונה ומלכות שבה נקרא תבונה, וחיצוניות נה"י של המלכות זו נקרא ג"כ תבונה והרי הם בינה א' וג' תבונות, וכל ד' בחי' אלו נקרא תבונה דס"ג דה' ראשונה, ועוד יש בינה עליונה רמוזה ביו"ד של הוי"ה ויש בה דמיון כל בחי' אלו, אלא שנקרא בינה דאהי"ה דיודי"ן, והרי יש בינה עליונה ותבונה והם סוד ס"ם דאפרסמון, וכן בתבונה עצמה יש בינה ותבונה וגם אלו ס"ם דאפרסמון, והבן ותראה איך כל החיצוניות העליון נעשה פנים אל הפנימית תחתון הימנו. וחוזר הפנימית התחתון ההוא בסוד חיצוניות, ואז החיצוניות הראשון שהיה בתחלה על הפנימית התחתון א"א לעמוד שם, ויורד להעשות פנימית תוך פנימית יותר תחתון ממנו, וכעד"ז עד סוף כל המדרגות כולם באופן שא"א להיות שם רק ב' בחי' לבד, שהם פנימית א', וחיצוניות א'. וגם תבין שלעולם אין העליון מתלבש בתחתון אלא חיצוניותו ושם למטה חוזר להיות פנימים גמורים כי אע"פ שבערך העליון נקרא חיצוניות הנה ברדתו למטה יהיה שם במדרגת פנימית. גם תבין איך גם בפרצוף א' לבד יורדין מוחין מספירה זו לספירה זו. אלא שאין זה רק מכתר לחכמה ומחכמה לבינה ומבינה לת"ת ומת"ת למלכות, וכ"ז בפרצוף עצמו, וכעד"ז מפרצוף זה לפרצוף אחר. גם תבין כי החיצוניות של העליון שיורד אינו מכולו, רק מלכות שבחיצוניות דמלכות שבו, כי הרי כשאנו אומרים שנה"י החיצוניות יורדין ר"ל המלכות שבחיצוניות ההוא העומדת בנה"י של החיצוניות אשר כל החיצוניות ההוא אינו רק י"ס המלכות של הפרצוף ההוא:


ו' היכלות דבריאה הם ו' דרגין והיכל ז' העליון ד' מוחין כחב"ד הם ד' רגלים ובאלו ד' עליונות יש ד' מוחין בבחי' אורות ונשמת הבריאה והם נאצלות מי"ס דמלכות (דאצילות) שבכל שיעורו הוא ד' תחתונות דז"א לבד ואלו הד' אורות הכוללים י"ס הם הכסא עצמו אך דע כי כל הד' אורות הם ד"ת שבה ואמנם באלו הד' אורות הנאצלים ממנה ירדה בסוד מיעוט הירח ונתלבשה בהם בסוד אדם הרוכב על הכסא בסוד אמא מקננא בכרסייא אך מיצירה לעשיה ומבריאה ליצירה אינו יורד רק מלכות למלכות לבד בסוד אדם על הכסא ולא כל י"ס שבה:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


מתוך: עץ חיים/שער יד/פרק י (עריכה)

<< · עץ חיים · שער יד · פרק י

פרק י[עריכה]

דע כי כל שם מאלו הנזכר בפרק ז' כולל כל י"ס שבאותה ספירה המשל בזה כתר דאבא הוא הוי"ה פשוט ונחלק לי"ס דכתר ההוא קוץ י' הוא הכתר י' חכמה ה' בינה ו' ו"ק ה' מלכות הרי י"ס שבכתר דאבא דפנים וכן באחוריים שהם י' י"ה יה"ו יהו"ה והוא י' כתר י"ה חכמה ובינה יה"ו חג"ת יהו"ה נהי"ם וכן בחכמה דאבא יש יו"ד ה"י וי"ו ה"י ונחלקים כך קוץ הי' כתר יו"ד חכמה ה"י בינה וי"ו ו"ק ה"י מלכות ואלו הם הפנים. וכן אחוריים יו"ד כתר יו"ד ה"י חו"ב יו"ד ה"י וי"ו חג"ת יו"ד ה"י וי"ו ה"י נהי"ם ועד"ז תקיש לכולם. הנה בארנו היות ע"ב דיודין בחכמה וס"ג בבינה ומ"ה בז"א וב"ן בנוקבא אך דע כי הג"ר שיש בכ"א מאלו יש בה סוד מ"ב אתוון דפשוט ומילוי ומילוי דמילוי אשר אין בחי' אלו בחינת מספר וחשבון וגי' רק חשבון אותיות לבד ואין נקרא חשבון אלא סכום כמה עולה כל אות והבן זה. והנה ד' אותיות הפשוטים הם בכתר דאבא ויו"ד אותיות דע"ב דיודי"ן בחכמה שבו כי לעולם האותיות במלואן הם בחכמה והבן זה וכ"ח מילוי דמילוי דע"ב דיודי"ן הם בבינה שבו כנודע כי הבינה נק' ג"כ כ"ח מ"ה ואח"כ בז"ת שבו גם הוא הוי"ה א' לבד במילוי יודי"ן כולל כל ז"ת בי' אותיות והנה כתבנו בענין סדר המעלות השמות כי יש בחי' כפי סדר מספר כמה אותיות הם ואין זה נקרא חשבון אמנם החשבון הוא כמה סכום כל אות ואות בגימטריא. והנה הבחי' ההוא הנקרא חשבון לעולם הוא בבחינת המלכות בכ"מ שתהיה ע"ד משל במלכות דאבא הנ"ל יהיה בחי' חשבון הוי"ה דיודין בבחי' היותה חשבון ע"ב וכן במלכות דאימא הוא חשבון הוי"ה דס"ג ועד"ז בכל שמות שבעולם הנה חשבונם הוא במלכות שבאותו בחינה וזכור הקדמה זו. והנה הפנים ואחור דהיינו ע"ב קס"א העולין רג"ל ודפ"ק ותקמ"ד העולין תשכ"ח הם בחי' המלכות דאו"א כי שם הוא בחי' החשבון כנ"ל והנה החשבון כ"ח היתירים העודפים על ג"פ רג"ל מחשבון תשכ"ח הנ"ל הנה הם יו"ד ה' וג' בחי' מן י' דמילוי ה"י והם ראשונים מן יו"ד ה"י וי"ו ה"י של בחי' הפנים ואלו הם מעולים יותר משאר הבחי' שתחתיהם שהם גימטריא ד"פ (ג"פ) רג"ל כנ"ל אמנם אלו הכ"ח מתלבשים בד' רגלים אלו שהם סוד ד' רגלי הכסא הזה שהוא באו"א כנ"ל הנרמז פ' קדושים בר"מ דף פ"ב והכ"ח אלו הם הכסא עצמו וכל זה בבחי' המלכות האלו דאו"א והנה הרוכב על הכסא הזה ומתלבש בו הוא הכ"ח אותיות דמילוי המילוי דהוי"ה של מילוי יודי"ן כי הם כ"ח אותיות ואינם כ"ח אותיות בסוד החשבון כי אותן דחשבון הם אחרונים בבחינת המלכות כנ"ל:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל