ומטעם זה יש מלקות בל"ת ואין מלקות בעשה. ובהשקפה ראשונה הדברים אינם מבוארים. אולם הביאור הוא כך. ידוע מה שכתב הגר"א, שתכלית כל העשין היא העשה ד"אנכי ה' אלקיך" ותכלית כל הלאוין הוא הלאו ד"לא יהיה לך". הכוונה היא, כי "אנכי" הוא אהבה והאהבה מחייבת לקיים כל המצוות בפועל, ו"לא יהיה לך" היא יראה. ואם האדם מקיים בפועל את המ"ע הוא מראה בזה אמונה ואהבה. ולהיפך, אם הוא עובר על מצוות ה' ופקודיו, זה אות שאיננו עובד את ה'. והמניע המעוררו לעשות את הדבר הרע היא איזו תאווה, אם תאוות העריות או תאוות הממון. וזה נקרא "אלהים אחרים", אל זר שיש בגופו של אדם, זה היצר הרע.
והנה יקרה שהאהבה והיראה סותרות זו את זו. כמו מי שיש לו אוהב כנפשו ושמע שאוהבו בצרה גדולה ובידו להצילו, אלא שהצלה זו כרוכה ביראה, שצריך הוא ללכת ביער וכדומה. אולם אם האהבה היא טהורה ואמיתית תנצח האהבה את היראה.
אהבת האמת ואהבת הבריות
לפי ההנחה, שאין שני הפכים בנושא אחד, יש להתפלא על שני מיני האהבה האלה, שהוזהרנו עליהם. כמה הוזהרנו לרדוף את האמת ולהתרחק מן השקר, כי כל ריחוק הוא שנאה, במו שכל קירוב הוא אהבה. ואם אדם משתדל להתקרב לדבר, אות הוא בי אוהב הוא את הדבר ואם הוא מתרחק ממנו, אות הוא כי שונא הוא אותו. הקירוב הוא איפוא תולדות האהבה והריחוק - תולדות השנאה.
והנה מי זה יכחיש ולא יודה, כי האנושיות מלאה חמס וטבולה בשקר וכזב, בערמה ומרמה ואיד אפשר לאהוב אנושיות כזו? ואם יש לאהוב את האמת ולשנוא את השקר, איך אפשר לאהוב את הבריות היושבים בתוך מרמה ושקר בימינם? אמנם יש מוצאים אמתלא צודקת, כי על האדם לאהוב את חברו, אף בשעה שהוא כולו שקר, שכן אם יבדוק את עצמו יראה שגם הוא כולו שקר ובכל זאת הריהו אוהב את עצמו. ואם שנאת השקר אינה מעכבתו מלאהוב את עצמו, מפני מה לא יאהב גם את חברו? ויש הרוצים להטות לכוונה זו את דברי הכתוב: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט, י"ח), כלומר, "ואהבת לרעך" כמות שהוא, עם כל חסרונותיו ומגרעותיו, "כמוך", כמו שאתה אוהב את עצמך על כל חסרונותיך ומומיך [כמדומה לי שאומרים זה בשם הבעש"ט. ועיין "מחשבה ושירה" להלל צייטלין שמביא זה באמת מן הבעש"ט]. אולם לדעתי אין אמתלא זו מספקת, כי זה כמו שמוציאים זכוכית מחלון אחד לשני, שהחלל נשאר כמו שהיה. הקושיא השניה לא תעלה ארוכה לקושיא הראשונה. סוף סוף הקושיא במקומה עומדת: איך יש לאהוב את האדם בשעה שהוא מלא שקר ומרמה, אם נצטוינו להתרחק מן השקר ולשנוא אותו?
אולם באור הענין הוא כך. אין דבר בעולם, שהדמיון יהיה כל כך רחוק מן המציאות, כמו האנושיות. הדמיון מצייר את האנושיות כפי שהיא ראויה להיות---[1]
- ^ הערת המביא לדפוס: יותר לא נמצא מערך זה בכתב היד.
