ומרוויח סכום עצום בכל יום ויום יאמר: אין בידי להוציא זמני, כי זמני יקר לי מאד, כוונתו היא, שהוא עושה בזמן פעוטות יקרות ונעלות. לא כן פועל פשוט המרוויח דבר מועט ליום, או יושב בטל, הוא אינו יכול לאמר: זמני יקר לי מאד, בי הזמן נערך רק לפי ערך הפעולות.
הפעולות והשכר והעונש. אחרי שערך הפעולות הוא לפי ערך השכר מובן ממילא, כי הפעולות נערכות לפי השכר. והשכר והעונש נערכים תמיד בערך אחד. עסק שיש בו להרוויח הרבה, יש בו אפשרות גם להפסיד הרבה. כמו מבריחי המכס, שלוקחים סחורה מן הסוחרים ומקבלים עליהם להעביר את הגבול, שאם יצליחו ירוויחו הרבה, אולם לעומת זאת אם יתפסו יפסידו הרבה, ולכן נותנים להם הסוחרים ריווח הגון, אם הם מצליחים להעביר את הגבול. ובמסחר שאין בו הפסד מרובה, גם השכר הוא קל ופעוט. כמו כן ערך העונש הוא לפי ערך השכר ומהשכר יש לדעת גם את העונש. כי דבר ששכרו מרובה גם ענשו מרובה. ואם השכר מרובה אות הוא, כי הפעולה היא מצוינה ופעולה מצוינה מעידה על הפועל על גודל כשרונו. והעונש גם הוא לפי ערך האדם וכשרונו, כי מי שכשרונו גדול גם ענשו גדול.
ובזה אמרתי לבאר דברי ה"זוהר החדש" (הובא ב"ילקוט ראובני", תר"א) על הכתוב: "גם כל חלי" וכו, (דברים, כ"ח, ס"א) "שאילא שאיל חבריא לרבי שמעון בר יוחאי על אינון לווטין שבמשנה תורה אם אית בהו נחמות אם לאו. יומא חד הוי חכימי בבי מדרשא אתו ואמרו קללות שבתורת כהנים נגד בית ראשון וקללות שבמשנה תורה נגד בית שני. בקללות שבתורת כהנים איתנהו הבטחות, "וזכרתי להם ברית" וכו' (ויקרא, כ"ו, מ"ח) וכתיב "ואף גם זאת בהיותם" וכו' (שם, מ"ה) קללות שבמשנה תורה אית בהו הבטחות ואית בהו נחמה כלל". הכוונה היא, שנתעוררו אחקור, מפני מה קללות שבמשנה תורה לא נאמרו בהן הבטחות ונחמות כמו שנאמרו בקללות שבתורת כהנים? והשיבו, שקללות שבתורת כהנים הן נגד בית ראשון, שהיתה אחריו גאולה, לכן נאמרו בהן הבטחות ונחמות, אבל קללות שבמשנה תורה הן נגד בית שני ולכן אין בהן הבטחות ונחמות. ולכאורה נראה כאילו, חלילה, יש איזה יאוש בעניין הגלות הנוכחית, אכן אמרו אחר כך: "אמר אליהו אינון קללות שבמשנה תורה ברחימא הוי מה דלא. הוי באינון קדמאי דכתיב "גם כל חלי וכו'", הכא אינון הבטחות דאבא על ברא ברחמא סגי. יעלה לא כתיב אלא יעלם יכבוש לון ויתבטלון בנוקבן דדוכתייהו דלא נפקין לבר ויהיו כבושין וכמוסין עד השמדך, וזה לא יהיה לעלם ולעלמי עלמיא דהא נשבע הקב"ה דלא ישיצו ית ישראל לעולם ולעלמי עלמיא ודוברניהון יהא תדיר קיים וסיפא דמילתא וסיומא דכולהו" וכו'. ויש להתפלא: למה באמת כתב כך, אם זה לא יהיה לעולם? אולם זה מבואר לפי דברינו, שמן העונשין אפשר לדעת את ערך המצוות וערכם של ישראל. והנה העונש על עזיבת היהדות עזיבה כללית ומוחלטת, הוא כליון כללי ומוחלט. אולם עזיבה כללית לא תצויר בישראל לעולם. ולכן גם העונש הכללי אינו כתוב בפירוש, אחרי שכליון גמור ומוחלט בא רק על עזיבה גמורה ומוחלטת וזאת לא תהיה לעולם. ובזה יש הבטחה על קיומו הגופני ועל קיומו הרוחני של עם ישראל. כי בזה שכתבה התורה "יעלם" הרומז על אי יציאת העונש אל הפועל, משום שלא תהיה עזיבה כללית, יש בזה הבטחה עצומה על נצחיותו של עם ישראל. וכבר כתבו בשם הגר"א, כי כמו שבני ישראל מתהלכים מגוי אל גוי וממלכה לממלכה, כן גם התורה גולה ממדינה למדינה, ולכן אין היא בטלה, אלא מטלטלת ממקום
