6*
הקדמת המחבר
ולא עברו על שבועתו אבל הטו דבריו לסיגות הפך כוונתו, והשרידים אל דבריהם בראותם מטהרין השרץ מן התורה ומראים פנים לא גצולו מהמבוכה, וכבר דפקתס הבהלה. ושרש דבר כי לא נמצא עד עתה הולק במופתי היונים אשר ההשיך עיני ישראל בזמנינו זה. על כן ראיתי אני אשר נפקהו עיני במלאכה ההיא להעלות על ספר השרשים והפנות אשר עליהן תשען התורה בכללה והקמביס אשר עליהם תסוב, מבלתי נשוא פנים רק לאמת. הה אמנם בעמן נדול ושקידה רבה עם השובי ההברים, ואבאר עם זה שבעקרי ההצעות ההם לא יהלוק הוא הלילה, ואם האמת שבאו בספרו דברים מתמיהין אי אפשר מבלתי שנעיר עליהם כי הוא, ואם כי היו דברי הרב רבינו ושיהת הולין שלו הביבין עלינו ואהובים אצלנו, הנה האמת אהוב יותר, וכל שכן אס אפשר לימשך מהמקומות ההם הלול השם, שהשורש אצלנו במקום שיש הלול השם אין
חולקין ^ המחבר, כי הוא הראה בספרו זה את ידו הגלולה משין ב׳ שאין אדם יוצא ידי תובתו כאמינה על דרך כחכמת הסיליסופיא ל ארססו והרס את יסודותיה: התולדה שהורגל כך מנעוריו. אלא שיצורף לזה איזה ש ושורש דבר כי לא נמצא עד עתה חולק במופתי ידיעות שכליות ומופתיות, והאריך בזה פ ש שה היה לר ז היונימ אשר חחשיך עיני ישראל בזמננו זח. ככר ח ש יעקב אבינו ע׳׳ה)כססחים נ״וע״א( כשעה שנסתלקה ש כתבנו לעיל בההדמה שלנו )אות א( כי הוא היה הראשון ממני שכינה ואמר ש א יש במיטתי פסול, הייני, שאינס מ אשר הרהיב עז להרוס את כל מוסדות הסיליסיסיא ל ארססו: יודעים את אחדות השי״ת כידיעה שכליית, ועוד הוסיף ש אשר החשיך עיני ישראל בזמננו זח. יכזין למה המהרשי׳ל להעמיס את דכריו אלה ככיגת הסת״ג , אף דאיתא במדרש)ס׳ לך( וחשכה זו יון ש ח י ה מיניהם שלפי מה שנראה מפשיטו לא כיין הסמ״ג לדכריו,'כ״א ה שכ ל ישראל כגזריתיה שאמרו כתבו על קרן השור שאין להפך, ונם כי רבינו הסמ״ג היא ממתנגדי החכמים ש לכם חלק באלקי ישראל. וע״ז רמז במליצתו הנעימה הנמשכים אחר המחקר בפניני האמינה, כנראה מדברי כי כן גם היוני הזה הוא אשר החשיך עיני ישראל תוכחתו במה ש י ש הפסוק )דהי״א כ״ה, ס( דפ את פר אלקי אכיך ומכדהו, וכל זה יורה כי גם אלה מממילי כזמננו זה: )י( ואם בי היו דברי הרב רבינו ושיתת תלין התירה וההוראה, המתנגדים להנמשכים יותר מלי אחר שלו תביבים עלינו ואהובים אצלנו כר. החקירה השכליית כעניני האמונה והמצית, מצאו חוכה הנה על שער הספר הזה כתוב הא מצדיק ספר מזרה לנפשם לאחוז גם בידימות השכליות במניני האמונה שו נכוכים, ובמסה הזה הכיא ג״כ בסדר הדורות בשמות והמצות, והיא כענין א ר דהעיה )תהלים קייס( טיב שמ הספרים אות א / ולדעתי יותר היה נראה שהוא טעם ידעת למדני כי במצותיך האמנתי;— עוד ראזי בסעות סופר ככל הספותים הרבים שנפלו בספר הזה להתבונן בדבר המפליא מאד, כי כל לומדי תירתט מהסופרים , או ש שן ומצדיק הוא תקין סופרים מפני הקדושה כולם יש להם כמו י/הבה טבעית, וחיבה יתרה לו כבוד הרב זצ״ל, וצריך להיות ומשיג במקום ומצדיק, נודעת להם בעמקי לבבם, אל הרמבים ואל הלכותיו שהרי הכלל הב׳ הכולל עשרים פרקים, הוא מיוסד כולו ודעותיו ודבריו, זמלבד אשר נשאי הלכותיו לכל לראש, להשיג כמעט על כל הכ״ז הקדמות זמיפתיו ל הרב, זכשמחת בקציר ישישי אם ימצאו מקיר נאמן לדברי ש ואפשר שר״׳ל שהוא מצדיק אותו נגד האפיקורסים הרמב׳׳ם נגד החולקים עליו, מיד חבבו מאד דכרי המתפרצים, המהפכים דכריו יכונתז למינות א ר לא תזכחתו ומיסריו המפוזרים בספריי, ורבינו הרמיא עשה ש כיון אליהם, כמ״ש כאן שהמו דבריו למינות הפך דברי מוסרו עסרה לראשי בהגהה הראשונה באו״ח פתח כונתי;— וראוי להתבונן בדבר הזה איך שס החולקים את ספרו בדברי תוכחת מוסר ל הרמב׳׳ם בספרו מור ש ג על הרמב״ם במה שמ ך בספרי המירה יותר מדי אתר נכיכים, וכלום היה חסר לו להביא דברי מיסר ותוכחה נש החקירה השכליית במניני האמונה והמצות. בכ״ז גם הם מספרי גדולי מחברים אחרים, אות היא סל כמה אחזו במקצת את דרכו בקודש , וקבעו אותו לחובה על המחקר השכלי ודברי הרמבים אהובים אצל כל. לומדי כל מאמץ שלם, והוא, המהרש״ל א ר הרעיש על הרמ״א תורתנו הקדושה, כי ימצאו בו חסן ועז לעבודת ה׳ ש ש בא במכתבו הראשון דברי חכמי יון, יהרמ״א השיבו ולהאמונה השלמה, ודבר זה ראינו גס הלום כלברי הי זו היא מחלוקת ישנה בין החכמים, ולא אצטרך להשיכ רבינו הרב ר׳ חסדאי א ר אמר כי דברי הרב רבינו ש עליה, כי כבר תשובתו הרמתה מונחת בקרן זוית ערוכה ושיחת חולין ש ו חביבים עלינו ואהובים אצלנו: ל בתשובת הרשב״א כו׳ עכ״ל)תשובת רמ״א סי׳ ז׳, ותשובת שהשורש אצלגו במקום שיש הלול השם אין מהרש״ל סי׳ נ׳׳א( הנה הוא במצמי כתב בבאזרז להסמ׳׳ג חולקץכבודלרב. )עירובין ם״ג .(: פאמח א
ו
צ
ר
n
D
ה
