יז
הקדמת המחבר
בעל תכלית והגה יתהייב שאין יהס בין מה שיושג בפרטים שהוסגרו שס הב״ת ובין מה שלא ׳יושג מהפרטים בב״ת שלא הוסגרו שש, ולזה הוא מבואר שלא תשלם בו הידיעה בשום אתד מהג׳ עגיגים ההברהיימ אשר קדמ זכרמ, אמ הדקדוק בעגיגימ, והשגתש על גקלה, והשמירה בהטעות בהמ, לשתי מבות אמ למה שהשמיט זכרון המתלוקת ועיקרי המקומות אשד בהם •יתבררו ויתלבגו הדברים, ואמ למה שלא זכר הסיבות וכללי העגיגים, והוא מבואר שהידיעה השלמה בדברימ כשנדעם בסבותיהס לפי המר גושאם, וכשהידיעה אשר לגו בדברים בלתי שלמה לא גהיה במוחימ מהשגיאה והטעות עד שיהי׳ סבה שלא גהקה אותם בציורגו ולא גשמוד אותם והוא העגין הגי, וכל שכן שלא גשיגם על גקלה ווvא העגין הב׳ כי לא גשיג אלא ההלק המעטי כמו שקדמ ובהלק הד1א השגה המרה מאד, והתמה הגדול והפליאה העצומה איך עלה על רוחו ואיך דמה שיוגחו כל מפרי זולתו מהקודמים ותהי כלל התורה שבעל פה מסורה •להבורו עד שקראו משגה תורה, ואולם כדורות הללו אשר תכפו הצרות משוגות העצומות• הנה מה טוב להכין הדרך שיושג בגקלה שלמות הידיעה במצות התורה ^ , T O ? aבדקדוק גדול ובשמירה רבה, וזה אמנם כשיתובר תבור כולל מצות התורה בסיבותידן לפי ה:־ר גושאיהן, ובציור נדריהן וכלליהן, ואתרי כן לבאר אותן באור מדוקדק ולהעיר אל המקומות אשר באו שם אוצר חיים
הכתובים בתוך החביר הם במספר בעל תכלית, ופרסי הדמים מה ש פ ר שיזדמן הבלתי כתובים שם, הם בב״ת אש א״כ יתחייב ש ה שא נדע מל השלמות הס הרבה יותר מ ל מאשר נדע, כערך הבב׳׳ת אל הב׳׳ת הא באין שיעיר שו ויחס כלל. ולזה הוא מבואר שלא תושלם בו הידיעה, ר״ל שא תושלם בחבורי ל הרמב״ם הידיעה בשום אחל ש ל מהג׳ ענינים שזכרנו לעיל, לשתי סבות, א( אס שא זכר ל המחליקת ל הגאונים והמחברים זולתו זהמקוריס א ר ש ש בהם יתבררו ויתלבני הדברים, ב( אס שא זכר הסבית ל •וכללי יהענינים, ר״ל שא כתב הסבה יהסעס ל הדינים ש ל הפרסיים האלה מאיזה סעם כללי מסתעפים כל הפרסים האלה, רק כתב הסבה והטעם השייך לסרס הזה, והוא מבואר שהידיעה השלמה בדברים היא כשגדעמ בסבותיהם לפי חומר גושאם, ר״ל שצריך לבאר סבת הדין מצד הכלל הנישא את כל הסרטים, אבל הטעם א ר על כל סרט בסני עצמו אינו מססיק, כי לסי זה שמ בפרס אחר צריך לטעם אחר, והפרטים הם מחומר האפשר שאין להם שעור, ע״כ אמר שצריך להיות הסבית ל הדינים מחומר הנושא ל הפרסים דהיינו מסעם ש ש הכלל; ומה כ ב המחבר תחלה ״הסבות וכללי העניניס שת ומה א ר כאן ״בסבותיהם לסי חומר נושאם״ הוא מנין שמ אחד במלות שינות לתוספת באור, ומלת חומר נושאם אינו מלשון חומרה כרגיל בלשון חז״ל ומצזי בלשון הפוסקים לאמר מתוך חומר הקושיא מתוך חומר נושא הענין, רק •הוא לשין הגיוני כמו חזמר האפשר כ ב ז תחלה, זר״ל שת צ שהסבות ל הדינים לא יהיו לפי חומר הפרטים שהוא ש חימר האפשר, רק לסי חימר הכלל שלהם; יאחר שהרמב״ם ׳בחבורו לא באר כי אס הסבות ל הפרסים ולא הסבות ש
מהתלמוד
וכללי הענינים א״כ אין כאן שלמות הידיעה, שהוא הדקדזק בעניניהם, שזהו המנין הראשון, וממילא אין כאן גם שני העניניס ל שלמות הידיעה האתרים, כמו ש ש ב ר והילך, זז״ש יכשהידיעה א ר לנו בדברים היא ש מא בלתי ל ה אז ממילא לא נהיה כסוחים כי׳ עד שקראו שמ משנה תורה: )״( ואולם בדורות חללו אשר תכפו חצרות משוגות העצומות! מזה נראה ח ר שב ספר זה לעת זקנתי אחר שהתחילו הצרזת המשונות וההרג הרב הה בשנת קנ״א, וגם בני יחידו בחיר שי בן כ׳ שנה הה נכון לנסוע לחופתו עס בת שוע שי מנכבדי ארץ נהרג על קדוש ה׳. וע״כ לא יסלא כי לא הספיקה לו ש ה להיציא את מחשבתו הגדולה הזאת המ לאור להשלים את החבור הזה: וזח אמנם כשיחובר תבור כולל מצות התודה בםבותיחן לפי חומר נושאיהן. כבר בארתי דברים אלי לעיל: ובציור גדריחן ובלליחן. אחר כ ב שהסבות צריכות להסתעף שת מן הכללים, אמר ל שת כללים כהמצזת צריך לצייר שע ו תחלה גדר כל מציה, דהיינו מה המה העיקרים ל ש מציה זו וכמה עיקרים ש בה, כמו שתאמר ״גדר י האדם״ היא חי מדבר, הא כולל בי שני עקרים, חי שו זמדבר, ויש מנינים אחרים ש ם תרצה לבאר גדרם א אתה צריך לכליל בו הרבה עקרים, כמי אם תרצה לבאר ״נדר הנבואה״ תאמר הא ]שסט שזסע, ש ל לכ שי האדם, ריחני, מדעי, מאת ה׳, באמצעי אז בוילת אמצעי, מודיע לו גס במלת הקדמית , ענין אז מנינים, כמו כ ב המחבר לקמן )מאמר ב' כלל ד' ס״א( ושם שת יבאר ענין כל סיקר ועיקר מה היא, והנה הבאזד ל ש
ג