טז
הקדמת המחבר
לכתוב בספר מה שהיו מקבלים וקורץ להם מנלת סתרים עד סוף דורות התנאים שהם רבעו הקדוש ע״ה. וראה שהלבבות מתמעטים ומיראתו פן תשכה התורה מישראל כתב ששה סדרי משנה הכוללימ בקוצר גדול תורה שבעל פה ואהריו ר׳ חייא ורבי אושעיא שהומיפו עליהם החיצונה באותמ סדרימ עצמם אמרו עת לעשות ליי הפרו תורתך. ואהריהמ הבר עוד מפרא וספרי והיו לומדין בהמ כל דורות האמוראימ, עמ התלמוד הירושלמי שחבר רבי יוחנן אחר כך, עד־ סוף ההוראה שקמורבינא ורב אשי והברו התלמוד הבבלי בהסכמת הכמי הדור,והיו עסוקין בהן בימי רבנן סבוראי על פי הקבלה, וכולם נמשכו בזה אתר כוונת התורה לתת מקום לקבלה בצד מה. אהרי כן n w iהגאונים לעצמם להבר הבורים. כנון רב שמעון קיירא ומר רב יהודאי אוצר
הי י ם
ורב
כשתי כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תירה בעצמי הביא הגמ׳ ם בפ׳ אמור אולם מה כ ב ס זה לשינו. שת ש ש מ ממ חורזת ימה ש ש ע מלשיני לכאזרה ש ה שרבי התלמידים ומה שנקרא ב ם ספרא דבי רב כבר פירש׳׳י בחילין ש ל שש שא מ ו כל צרכן היה כאשר גברה יד היונים ותכפו )דף סי.( שקראו כן לפי הא שגזר בבית שו שא הצרות. הנה תלמידי מ י והלל לא היו בזמן שגברה מדרשי כסי כילם עכ׳׳ל ע״ש, לשין רש״י איני כן, רר בב יד היונים , רק אחר זמן רב, כדאיתא ש ת בסוגיא לסי הה שגור בבית המדרש בסי כילם, זא׳׳כ מוכח שי ל נ די״ח דבר גזרו )דף ט״ז.( ק״פ שה עד שא חרב דבי רב ר״ל הבהמ״ד נקרא בי רב, ואינו ם האמורא ש פמ הבית ש ה המלטת על ישראל, דהיינו מלכות רוחי, רב, יכדמצינו הרבה כי אתא ר׳׳פ ור״ה בריה דרב והלל ושמעון וגמליאל ושמעון נהגי נשיאותם בפני הבית יהושע מבי רב )ב״ק פ׳׳ס.( ובאמת כן מיכח מרש״י ל שש נ מאה שה ע׳׳ש, זצ׳׳ל דמש״כ ורבי התלמידים שא מ ו דמסייס אבל ברייתא דתנא דבי ר׳ ישמעאל לא הית? ז גר ל כל צרכן א קאי מל זמן שב ה יד היונים שה היה אחרי שגורה אלא בפי תלמידיי, ואס נאמר דבי רב הוא שמ ששי תפ אנשי כה״ג, רק א ר ב בל ש כ ו אח״כ עוד צרית ג״כ ם האמורא רב, א״כ היא ג״כ לא היתה שגורה ש ל שש מל ישראל מן הרומיים רבי התלמידים שא מ י כל אלא בפי תלמידי רב, וכן מוכח ברא׳׳ש פרק אלי שרפות קת צרכן. והיו צ ם מתירים לעצמם לכתיב בספר מה שהיו סימן ס״ח ובמעדני יז״ס אות ב/ דמספם זה פסי{, מקבלים וקזרין להן מגלת סתרים. יזה איתא ש ת )דף הלכה כברייתא דתנא דבי רכ כיי היא היתה שגירה בב ז:( אמר רב מצאתי מגלת סתרים בי ר׳ חייא ופירש׳׳י בסי כל עכ״ל, וזה ג״כ כינת המחבר שמסיים על הסתירוה מפני שא ניתנה לכתוב וכן איתא בב׳׳מ )דף החבורים ל ר׳ חייא והיל לזמדין בהם בל דורות ש ל צ״ב פ״א( ש ב מצא מגלת סתרים בי ר׳ חייא. אמנם האמוראים ״ וסממו, כי לכך נקראו ססרא דבי רב, ר בהקדמת הרמב״ס להיד החזקה כתב שס בדורות הנביאים עם התלמוד הירושלמי ח ר ר׳ יוחנן אח״כ, גם איתי שב ג היו כותבים מגלת סתרים , וז״ל אלא ב ל דור ודור למדו כל דורות האמוראים, אבל לא כ״כ כהברייתות שכ ר ש ב״ד או נביא הה באותו הדור כותב לעצמו זכרון דר׳ חייא, כן נראה מסדור הלשין ל המחבר: עד ש שי א השמועות ש ע מרבותיו והיא מלמד על פה, וכן כל אחד סוף החוראד, שקמו רביגא ורב אשי וחברו התלמוד שמ ואחד כותב לע*מו כפי כחז מבאזר התירה ומהלכותיה הבבלי, בב״מ )דף ס״ו.( רבי ור׳ נתן סיף משנה, כמו ש ע כי׳, זצ״ע מניין לו זה: ואחריו רבי חייא שמ רצ אשי ורבינא סוף הוראה : ורבי אושעיא שהוסיפו עליהם החיצונה, פי׳ הברייתא. והיו עסוקיי בהן בימי רבנן סבוראי על פי הקבלה! אמרי עת לעשית לה׳ הפרי תורתך בגיסין )דף ס׳.(: ר״ל שרבנן סבוראי לא עשו חבורים או פירושים ואחריהם חבר עוד ספרא וספרי. כאן כתב המחבר אחר התלמיד, רק למדו כל חדישיהס על פה ש מפורש שר׳ חייא שסדר הברייתזת על ש ה סדרי משגה, ועל פי הקבלה ש ב ו מחכמי התלמוד, וכולם נמשכו קל חבר אח״כ את הספרא וספרי, ולא כהאזמרים שר׳ בזה אחר כינת התירה, ר״ל מה שא כתבו החדישים ל יהזדה היה מחבר הספרא זר׳ שמעון חכר הספרי, זהבאוריס בספר כדי ל ת מקום לקבלה ללמוד על סה ת ומה שאמרו )סנהדרין ס״י.( סתם ספרא ר׳ יהודה, כל מה שאפשר. אחרי כן התירו הגאונימ לעצמם יסתם ספרי ר׳ שמעון, הייני שסדרם אליבא דר׳ יהודה לחבר הבורימ. והראשון שעשח חבור היח רבי ואליבא דר״ש וכן העלה גס הגאון מלבי״ם זצ׳׳ל בהקדמתו שמעון קיירא! ואחריו מר רב יהודאי; והנה רב להספרא , וז״ל כי מצאתי במקומות רבים ב ד ש שמעון קיירא חיבר ספר ״הלכות גדולות״ ומר רב יהזדאי מר ובירושלמי שהובאו ברייתזת ב ם תנ; ר׳ חייא ׳ומקורם חיבר ספר ״הלכות פסוקות׳ כך כתב צ ח דוד ב ם ש המ ש מן הספרא עכ״ל, ואני מצאתי גס בבבלי ש ת )כ׳.( הראב״ד בספר הקבלה ש ו , זכ״כ המדפיס הראשון ל בב רש״י ד״ה תני ר׳ חייא והוא בת״׳כ ס׳ אמור, זמלבי״ס בהקדמתו לבה״ג, והשיג על הסמ״ג כ ב ש ר רב שת מ ־ יהידאי
4
