הקדמת המחבר
03
ואמגם זה מדאגה מדבר פן יסורו מלבבו ויסמוך על הכתב ויביא זה אל השכחה לריבוי העגיגים כמו שהקפידה בדברים שבכתב שאי אתה רשאי לאומרם על פה כי הששה שאם יתיר עצמו לזה שיהיה סבה זה לסמוך במה שגזכר ממנה על פה ויביא זה אל מיעוט הדקדוק. והגה הפליגה עוד ד ^ ר ה לסדר כלל המצות ולזרוע 5תוכם זרע אמת מה שבא ממפרי האבות ומתכלית השגהתו בהם ורוב המדיו וגפלאותיו, להדש אהבה ותשק גמרץ לשקוד על דלתותיה תמיד, אשר לסבת השקידה וההשק יושגו שלשה עגינים יהד אס השגתם על גקלה, ואם הדקדוק בהם. ואם הזכירה והשמירה בהם. וכמעט שהדרך הזה דרכו בה הכמי האומות לפי מה שנמצא בקבוציהם אמר א׳ םגגה מי שכותב דבריהם אתה הושד רעיוניך הזכים ובוטה על עורות הבהמות המתות, ובזה החזיקו אבותיגו מימות משה רביגו ע י אגשי כגמת הגדולה ולא נפל ביניהם עד העת ההיא מהלוקת וטעות בדבר מהתורה, וכאשר נברה יד היונים ותכפו הצרות על ישראל אהרי אגשי כגסת הגדולה ורבו התלמידים שלא שמשו כל צרכן רבו המחלוקת והיו קצתם מתירין לעצמן אוצר
חיים
לכתוב
הע רק הקפידה התירה ילא אמר הרבה, יען ש ט ם בזה להרצ״ה ק״ב בסיף הספר הביאו באריכות. אולם הרמב״ס מר שח ל היא שא יבא לידי כ ה כמי ש פש אח״כ, יכבר במורה )פרק ע״א מח״א( כתב מעם אחר מל מה שח ל עת ש ה התירה כמה מנינים שא יבא לידי כ ה כמו שדברים שבע״פ אי אתה רשאי לאומרם בכתב, לסי ז שא ב שן המחובר בספר יפיל ספקות בכונתו ותתחדש ב ר לעיל זפכ״ז הוסיפה עוד שמירה בזה, יאמר שה ש ל ו שח מדאגה מדבר שע״י הכתב יכול לבא לידי כ ה בפשיעה מחליקת בין אנשים, כמי שנפלו בי באחרונה זכ״כ כי יסורו מלבני ולא יתן דעתי לזכרם כי יסמוך על העקרים )בפרק כ״ג ממאמר ג׳(, והביא מוד מה שח הכתב ויביא זה אל ה כ ה לרבוי המגינים , וכמו כ ב הרמב״ם באגרת תחיית המתים שהמשנים את שת בת שהקפידה בדברים ש כ ב שאי אתה רשאי לאומרם התורה מהפכים גם את הפסיק המפורש לכונה אחרס מש ל ע״ס ח ש שא יבא לסמוך מל הזכרון ולא ידקדק וסמם זה כתב ג״כ הסמ״ג בהקדמתו למצות ל״ת י ש ל הרבה וכן בזה ש ח ש שא יבא לסמוך על הכתב ומ״כ לא היתה אפשר ש הה התורה ש כ ב ל ה אס ב ת שמ תי ולא ישמרם בלבבו: והגה הפליגה עוד התורה כוי ו לא ב מ א ממה פירושה על הה והיא התורה שבע״ס הצ שא בזה יתן המחבר טעם על מה ב י בתורה הספורים ובהקדמת הסמ״ע לחושן ה ש ס כתב ב ם הקדמונים ש מם ש ל האבות ושאר ספורים יאמר כי עי״ז שאנו רואים שני סעמיס, והסעס הראשון הוא מה כ ב הסמ״ג שת שש תכלית השגחתו ית׳ בהם ורוב חסדיו ונפלאותיו ע ה והעקרים ב ם הרמב״ס באגרת הנ״ל, והשני היא ל ש ש Pיז לשקוד על דלתות הרב המחבר כ ב כאן, ועיין בהקדמות הרמב״ס שת ^ התורה תמיד, וע״י השקידה והחשק יושגו כל ל ה מסדר זרעים בהגהה ב ם ספר הליכות מולם כ ב שת ש שש המנינים יחד, שישיג את דברי התורה על נקלה, ג״כ טעם זה, ומה שהוסיף הסמ״ע עמס ש י י מדעתז לש מפני ש ד ר הנכתב ישתנו בו הפירושים ויתרבה » כ הב וידקדק בהם להבינם היסב וגס יזכרם: וכמעט שהדרך הזה דרכו בה חכמי האומות המחלוקת נעלם ממנו כ ר כתב הטעם הזה הרמב׳׳ס שב לפי מה שגמצא בקבוציהם אמר אחד במורה הנ״ל, ומיין במהרש״א בח״א )ב״ב דף י׳:( מגנה מי שכותב דבריהם כוי, דבר זה נמצא בספר על מאמרם אשרי מי ש א לכאן ותלמודו בידו, זז״ל ב מוסרי הפילוסופים )שער א׳ סרק א( זה לשיני : הוגד ש פ ש כי עיקר הלימיד ישנעשה בי רושם הוא הלימוד י לר לני כי אפלטון החכם ראה יום אחד תלמיד מתלמידיו הבא מכתיבת יד אשר על כן נקראי החכמים סיפריס כותב מה שש ע מדבריו במגילת ספר, ויצזהו לשרוף עכ״ל. אמנם בכתיבית )דף ע״ז:( אי פ ר פ ש כן אש לר ימ את המגילה, ויאמר לו כתוב על לוח לבך ואל תביס דר׳ חנינא בר מפא הדר על תלמודו ל׳ יום קידם פטירתו משום אשרי מי ש א לכאן ותלמידי כידי, אך בעיקר ב במגילה ט׳ כי כל חכמה אשר לא תכנס עם כעליה במרחץ אינה חכמה וכן אמר סומאס לסיקראס מדוע דבריי הוא חמת לפי מה שנהגו אח׳׳כ בדורות האחרונים לא תניחני לכתוב מה ש ש ע ממך, א״ל מה מאד אמ שנתמעטו הלבבית והזכרזנית: אתה בוטח בעורות הבהמות המתות ואתה חושד רעיונות )ג( וכאשר גברה יד חיוגים ותכפו חצרות על החיים, ואיך קוית החכמות מגוסית הסכלות ונואש* ישראל אחרי אגשי כגזדג ׳ ורבו הכ ממנה משורש ש ל כו׳ עכ״ל, ובספר נתיבות עולם התלמידים שלא שמשו כל צרכי רבו חמחליקת, ש על ל״ב מדות דר׳ אליעזר כנו ל ר' יוסי הגלילי בסנהדרין )פ״ח:( משרבי תלמידי שמאי יהלל שא מ ז ל שש כל י ת ח ד ש
מ י
א ה ב ה
cm
נמ
/
