אמר לוי בן גרשום אחר התהלה וההודאה לאל והשאלה ממנו להישיר לפנינו דרכו, ראינו בזה הספר לחקור בשאלות יקרות מאד וסתומות נתלו בהם פנות גדולות מפינות המביאות האדם אל הצלחתו המדעית. האחת היא, אם תשאר הנפש המדברת כשהשלמה קצת שלמות. ואם תשאר, האם תתחלף מדרגת האנושית בזה ההשארות. כי זאת השאלה חשובה ומסופקת מאד, והטעות בה מרחיק האדם מהצלחתו האמתית הרחקה עצומה. השנית, האם כשיודעו לאדם העתידות בחלום או בקסם או בנבואה, נודעו לו בעצם, או במקרה ר"ל בזולת סבה פועלת. ואם היה שתהיה שם סבה פועלת, מה היא, ואיך תשלח זה ממנה. כי בכאן ספקות עצומות איך שהונח. השלישית, האם ידע השם יתברך הדברים הנמצאים. ואם היה שידעם, על איזה צד ידעם. כי איך שהונח ימשכו לו ספקות מבוכות ובלבולים. הרביעית, אם השם יתברך משגיח בנמצאות, ועל איזה צד, ובייחוד במין האנושי ובאישיו. החמישית, איך יניעו מניעי הגרמים השמימיים אותם, וכמה מספר אלו המניעים לפי מה שאפשר לנו, ובאיזה צד תשלם זאת התנועה מהם. כי זאת השאלה מסופקת מאד. הששית, האם העולם קדום או מחודש. ואם הוא מחודש, איזה הוא דרך חדושו. כי זאת השאלה גם כן מסופקת מאד, ונתלות בה הפנות המישירות האדם על הצלחתו המדעית והמדינית באופן מה.
והוא מבואר שהחוקר בזאת החקירה חוקר בדבר אינו מעט. וזה כי מעלת הדרוש יהיה מפני מעלת הנושא אשר בו הדרישה, והנה אין בכאן נושא יותר נכבד מהנושא אשר בו הדרישה הנה, וזה כי העולם בכללו הוא יותר נכבד מאד מחלקיו, ועוד שהחלוף הנופל למעיינים בזאת השאלה יביא להתחלף דעותיהם בענינים רבים ויקרים. ולזה היתה זאת השאלה מן השאלות אשר הם התחלות לדברים רבים, והוא מבואר שהעמידה על האמת בהתחלות היא נכבדת מאד, כי היא תביא המעיין לעמוד על האמת במה שאחר ההתחלות ההם, כמו שהטעות הנופל בהם הוא רב מצד שיביא לטעות באלו העניינים אשר הם להם התחלה, וביחוד כאשר היו העניינים הנתלים בהתחלה דברים מישירים האדם על הצלחתו המדעית והמדינית כמו העניין בזאת השאלה. ולזה כלו בזאת החקירה ימי החשובים במה שקדם מזאת הזמן, לפי שהשאלה הזאת למעלתה היא חשוקה בטבע לכל מעיין. וראוי שלא יעלם ממנו שלא יעמוד בזאת השאלה מופת מעניינים קדומים לעולם, כאלו תאמר הסבה הראשונה, כי היתה ידיעתינו בעצם הסבה הראשונה חלושה מאד, ולזה אי אפשר שנעשה ממנה התחלת מופת בזאת החקירה. אמנם המופתים שאפשר העשותם בזאת השאלה הם מסוג מופתי הראיה
