בדבר ה' שמים נעשו. מעשה חושב שלם תמים. באורו אור להם. כשלמה עטהו. ויוציא לאור תעלומה. ברוחו שמים שפרה. חוללה ידו גשם נדבות. הניפו רוממו רוממות רב. על יתר הגשמים. על מכונתו הכינו כראי מוצק. חזקו הרקיעו מתחו כאהל לשבת. רקוע חזק לא ישתנה. וגשם אין יערוך לו במהותו ונצחיותו. וביפיו אליו לא דמה. ה' בחכמה יסד ארץ על מכוניה. נטה עליה קו תהו ואבני בהו. וישם אפל צלמות אבן שלמה. יבשת ידיו יצרו. למען עשה כיום הזה מעשהו על פני תבל ארצה. ולהשביע לכל חי רצון הצמיח צמח האדמה. כל מאורי אור בשמים לחס' ימציאם. לעשות כל אשר יצוום. שמם משטרו בארץ. שם אותותם אותות. ואם אין אתנו יודע עד מה. בהם יוכן לקנות נפש כל הויה למטה לארץ. דגי הים רמש וצפור כנף אדם ובהמה. ממקורו חיים לכל חי. ואם המשחית הציבו באישיהם. על נדיבותו יקומו מיניהם. יבחר לו אלהים מדבר מתוך המורכבות. הוא לבדו יאור באור פני מלך חיים. ביתר שאת נתן לו בדעה. ובינה היתה על לבו שומה. ממנו בחר להיות לו ממלכת כהנים וגוי קדוש. ישובו על ילכו רומה. כח מעשיו הגיד לעמו בתורתו התמימה. לתת נפשם מהלכים בין העומדים בה החכימה. לו נאוו תהלות כעל כל אשר גמלנו רב טוב. בתתו לנו דעה לנפשנו נעמה בנעיימותו נצח. כל נמצא נורא מאד מציאותו ומי יכילהו. שכל משכיל לא ישכילהו. עוצם התהלות לא יערכהו. מרומם על כל ברכה ותהלה. ואיך יהיה בקול המולה מסולה. בקרוב איש להשתחוות לו יאות לו מאשר ירים קול דממה. ובזה תתהלל כל נשמה:
