הענין מהשם יתברך על דרך המופת, או היה רע נכון לבא עליו, והיה הקשותו את רוחו המסודר מהגרמים השמימיים אחד מהכלים להגיע הרע אליו. וכבר ייוחס זה הענין לשם יתברך, אם היה הענין על זה התאר, מפני היותו סבה אל מה שיתחדש לאיזה צד שיתחדש. - ובכאן הותר זה הספק.
ואולם מה שסופק בספק השני, מפני מה שבא בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום והמדברים ברוח הקדש מזכירת היות האדם נשפט על כל מעשיו, אם טוב ואם רע, הוא מבואר שאין היתרו ממה שיקשה. וזה שלפי הנחתנו התבאר שהאדם יגמל ויענש בלי ספק על צדקו ורשעו במה שיקרא גמול ועונש באמתות, ר"ל בהצלחת הנפש והעדרה, והתבאר עם זה שהאדם נגמל ונענש על צדקו ורשעו בטובות ורעות גופיות בתכלית מה שאפשר מהסדור והיושר, וזה שההשגחה האלהית אשר בה האדם נשמר מהרעות תדבק בטובים לפי הדרגתם בחשיבות, ותעדר מהרעים. ולזה הוא מבואר שכבר יתכן בכל הפנים שיאמר שהאדם נשפט על כל מעשיו, אם טוב ואם רע. - ובכאן הותר זה הספק השני. ולפי שמה שהתבאר מדברינו בהשגחה מצד העיון, הוא על האופן אשר הנחנוהו, נאות אל מה שימצא בחוש מאלו הדברים ואל מה שנזכר בדברי הנביאים עליהם השלום, עד שלא ימצא עליו ספק ולא דחיה לא מצד העיון ולא מצד התורה, הוא מבואר שההשגחה היא באישי האדם על האופן שהנחנוהו.
ובכאן התבאר אופן ההשגחה האלהית באישי האדם במה שאין ספק בו, והוסרו ספקות רבות בענין ההשגחה לא סרו הקודמים מלטעון בהם עד היום, שהנביאים עליהם השלום והמדברים רוח הקדש נבוכו בזה לפי מה שספרו. וזה מבואר מדברי דוד עליו השלום וגם כן חבקוק הנביא עליו השלום. אמר דוד כיקנאתי בהוללים שלום רשעים אראה כי אין חרצובות למותם ובריא אולם, הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל אך ריק זכיתי לבבי, וסוף הדברים ואחשבה לדעת זאת עמל הוא בעיני. ואמר חבקוק עליו השלום למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו. וזה מה שיורה שהם היו נבוכים בהעדר הסדור הנמצא לפי מה שיחשב בטובות אישי האדם ורעתם. וכבר אמרו רבותנו זכרונם לברכה שנסתפק בזה משה רבינו עליו השלום, וזהו מה ששאל באמרו הראני נא את דרכיך. אמרו שכבר שאל מפני מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו, וכבר יראה על זה מה שהשיב לו השם יתברך על זאת השאלה, והוא אמרו ה' ה' אל רחום וחנון. וראוי שנתן תורה לשם יתברך אשר עזרנו
