לצאת מהספק הזה, שאם לא יענש הרשע כבר יענש זרעו. והוא מבואר שבזאת התשובה לא יצא מן הספק. וזה שהוא ישתדל לברוח משייחס לשם יתברך עול, והוא ייחסהו בזאת ההנחה, לפי שאין מן היושר שלא יענש האדם על מריו, ולא שיענש האדם על חטא זולתו. - והנה יתבאר גם כן שהחוש סותר מה שהניח אותו צופר. וזה שהוא מבואר מן החוש שהרבה מן האנשים ימצאו להם טובות בעת מה, והרעות בעת אחרת, עם היותם יותר נוטים אל פעולות היושר והשלמות בעת שימצאו להם הרעות ממה שהם נוטים אליהם בעת שימצאו להם מהטובות. ואי אפשר שיותר הספק בזה מפני התחלפות ההכנות, כי האיש הזה הוא כאיש אחד בעינו, והכנתו אשר נוצר עליה היא אחת בעינה. האלהים, אם לא שנודה שהתחלפות הגמול והעונש באנשים יהיה מצד התחלפות האנשים בטוב הפעולות ושלמותם, לא מצד התחלפות ההכנה הפרטית, כמו שהניח אותו, רצוני שכל מה שהיו פעולות האיש יותר שלמות יהיה גמולו על פעולה אחת טובה יותר מעט מגמול מי שהיה למטה ממנו בטוב הפעולות עליה, וההפך בעונש על הפעולה הרעה. ואם היה שיהיה מודה בזה, הנה יהיה הספק אשר יחשב לברוח ממנו נשאר בעינו, ר"ל זה שנראהו מהגעת הרעות לצדיקים והטובות לרשעים. זה מבואר בנפשו עם מה שקדם מהדברים. - והנה יתבאר גם כן שהחוש סותר מה שהניחו בלדד. וזה כי אנחנו נמצא הרבה מהרעות מגיעות לצדיקים יהיה דרכם לטוב, אבל ישאר הצדיק ברע ההוא, וכן הענין בטובות הרשעים. ובכלל לא ימצא הענין בטובות הרשעים ורעות הצדיקים על האופן שהניחו בלדד אם לא על המעט, ולזה הוא מבואר שלא יצא בלדד מזה הספק בזאת ההנחה. כבר נזכר בשלמות המחלוקת על אלו האנשים מצד החוש בספר איוב, לפי מה שבארנו שם מדברי איוב.
ואולם שזה הדעת אשר לאלו האנשים הוא מבוטל מצד התורה הוא מבואר. וזה שהתורה כשיעדה האנשים ברע לפי המרי העצום, ביארה שזה הרע יהיה שלא יביט השם יתברך אליהם ויעזבם אל מקרי הזמן. אמר והסתרתי פני מהם והיה לאבל, ואנכי הסתר אסתיר פני מהם, ואמר הנביא עליו השלום המסתיר פניו מבית יעקב, ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני, כל גוים שכחי אלהים. וכבר נכפל זה הרבה בדברי הנביאים עליהם השלום והמדברים ברוח הקדש, רצוני שהעונש המגיע לרשעים יכונה בהסתר פנים ושכחה, ועניינו שהשם יתברך עזבם אל מקרי הזמן, ויגיע מה שיגיע אליהם לפי הסדורים אשר מצד המערכת, ולא יצילם מרע יהיה נכון לבא
