והנה מה שיראו אותו בעלי הדעת השני, והוא שהשם יתברך משגיח בכל אחד מאישי האדם, יש לו גם כן פנים מההראות. - מהם, כי מפני שהיה השם יתברך מושל בעולם ומנהיגו, והיה מבואר מהאומן השלם שהוא לא יעלים עיניו מהפעולות אשר יעשום המונהגים ממנו, ולא יקצר משיגיע לכל אחד מהם הראוי לפי פעולותיו, וכל מה שהיה האדון יותר שלם, היה יותר משגיח במה שינהגו ויותר מכוין להגיע לכל אחד מהמונהגים ממנו הראוי לו באופן יותר שלם שאפשר, להיותו שלם בתכלית השלמות. ובהיות הענין כן, והיה האדם לבדו מבין שאר ההוים הנפסדים ראוי שיענש ויגמל לפי פעולתיו, להיותו בעל שכל, הוא מבואר שראוי שישגיח השם יתברך באישי האדם מצד הטבע האישיי, כי מזה הצד היה טוב פעולתיו וגנותם, ר"ל שיענשם על מרים לפי שעור המרי, ויגמלם טוב על צדקם לפי שעור הצדק. - ומהם, שאנחנו נמצא השמירה האלהית הרבה באישי האדם, עד שעם רבוי הרשעים אשר בהם שכל כונתם היא להרוג האנשים ולשלול שלל ולבוז בז, ורבוי ההשתדלות באלו הפעולות המגונות, הנה ימצאו הרעות המגיעות מהם לבני אדם מועטות. וזה כלו ממה שיורה כי גבוה מעל גבוה שומר הצדיקים ולא יעזבם ביד הרשעים, שאם לא היה הענין כן היה ראוי שיהיו הרעות המגיעות מהם לבני אדם הרבה, כמו הענין בשאר המלאכות המעשיות אשר ימצאו הרבה, שכבר יגיע בהם תכלית אשר בעבורו יעשו בעלי המלאכות ההם מה שיעשוהו. - ומהם, מה שנמצא הרבה שכבר יגיע מהעונש לרשעים לפי מרים מדה כנגד מדה, כאלו תאמר שהרוצח יהרג, ומי שיקצץ יד תקצץ ידו, והנה הוא בלתי אפשר שיהיה בקרי והזדמן, כי מה שהוא בקרי והזדמן הוא מעטי. ובהיות הענין כן, והיה האדם לבדו מבין שאר ההוים ראוי לזה, הנה הוא בהכרח מסודר מסבה פועלת תכוין אל זה, כמנהג השופט השלם שיגיע מהעונש כנגד המרי מדה כנגד מדה.
והנה בעלי זה הדעת נחלקו לשתי דעות. האחת היא, שאף על פי שההשגחה האלהית היא בכל אחד מאישי האדם, אין כל מה שיגיע מהטובות והרעות לפי ההשגחה האלהית, אבל קצתם הם לפי ההשגחה, וקצתם מיוחס לסבה אחרת, והם הטובות והרעות אשר נראה אותן נופלות באדם בזולת סדר ויושר. והאחרת היא, שכל מה שיגיע לאדם הוא לפי ההשגחה האלהית. - והנה בעלי זה הדעת השנית נחלקו גם כן לשתי דעות. וזה כי מפני שהוקשה להם, לפי הנחתם, מה שימצא מהעדר הסדר והיושר באלו הטובות והרעות הנופלות באישי האדם, עד שכבא ימצאו הרבה מהצדיקים ברעות נפלאות והרבה מהרשעים
