מדברי הפלוסופים מכח דבריהם לקיים שהשם יתברך בלחי יודע אלו הדברים הפרטיים.
ובכאן טענה שמינית יחקיים בה לפי מה שיחשב שהשם יחברך בלתי יודע אלו הדברים הפרטיים. וכבר ראינוה לקצת המתאחרים, ויחייבו ממנה שהכמה המתדבק יחלק אל מה שלא יחלק. וראינו לזכרה הנה, בעבור שאפשר שיחשב שיתבאר ממנה שהשם יחברך בלתי משיג אלו הענינים הפרטיים. וזה שאם השם יתברך יודע כל אלו הדברים, היה מחויב מזה, לפי מה שיחשב, שיהיה אפשר מה שהוא בלתי אפשר. וזה שכבר התבאר שהכמה המתדבק םתחלק אל מה שאפשר שיתחלק. ואם הונח שהשם יתברך יודע בשלמות מה שאפשר שיחלק אליו זה הבעל כמה במה שהוא בעל כמה, הנה יהיה בכמה חלקים ידועים אצל השם יתברך בלתי מקבלים חלוקה, שאם היו מקבלים החלוקה, לא יהיה השם יחברך יודע בשלמות מה שאפשר שיחלק אליו זה הבעל כמה. וזה בטל כל שיהיו בכמה המתדבק, שהוא כמה חלקים בלתי מקבלים החלוקה. וכבר שערו קצת האחרונים כזאת הטענה וחייבו ממנה שהכמה המתדבק מתחלק אל מה שלא יתחלק, והנה הביאם לזה שהם קבלו תחילה שהשם יתברך יודע לא יסכל דבר, וםפני זה חויב להם מזאת הטענה שיהיה הכמה המתדבק מתחלק אל מה שלא יתחלק. — הגה אלו הן הטענות אשר יקיימו שחשם יתברך בלתי יודע אלו הדברים הפרטיים, והן בעצמן מבטלות דעת מי שיראה שהשם יתברך יודע אלו הדברים הפרטיים.
ואולם מה שהניחו אותו חכמי תורתנו זכרונם לברכה שהשם יתברך יודע אלו הדברים הפרטיים, יש לו גם כן פנים מההראות. — האופן הראשון הוא, כי מפני שהיה השם יתברך השלם בתכלית השלמות אצל כל בעל עיון, הנה הוא בלתי ראוי שייוחס לו חסרון הסכלות, ר׳׳ל שיסכל דבר מהדברים, כי הסכלות הוא גדול שבחסרונות, וםי שיבחר שייחס לו הסכלות באלו הדברים יותר םשייחס לו שילאה לסדרם סידור טוב, ברח םן הטוב ונפל ביותר רע ממנו, וזה שכבר יראה מצד טבע הםקכל שלא יוכל לקבל מהשלםות שיעור יותר, ואין זה חסרון בחוק השם יחברך. — האופן השני שאין ראוי שנחשב כפועל שיעלם ממנו מה שפעל אותו, אכל ידיעתו במה שפעלו יותר שלימה מידיעת זולתו בו כי הוא ידע בידיעה אחת כל מה שיתחדש במה שפעל אותו מצד התכונה אשר שמחו עליה, ואולם זולתו יקנה בזה ידיעה מהעשוי, וכשיראה רבר מתחדש לו מצד טבעו אשר הטבע עליו, תתחדש לו ידיעה בדבר ההוא המתחדש. וכן יקנו אותו הדברים חמתחדשים ידיעה