303
|
אוצר ישראל
|
אירופא
|
|---|
מתחלת המזרח למעלה ממדי באוזיאנא (Oxiana) ובאמצע
ים קאספיא ועל אלספונטי (Hellesponte), פונציאוס
איכזיניאוס (Euxianus) למעלה מקונסטאנטינופולי ויכנס
באורך אשכנז כלו עד גבול פלאנדריס (Flandria), ויומו
הארוך ט"ו שעות ורביע. האקלים השביעי יבוא
ממזרח על הרי אזירפאה (Riphaeos) בקצות אשכנז ויבא
ויתארך ממזרח למערב על כל גלילות סיריקיאה (Sericae)
וסקיטאניאה סופיריור (Scythania העליונה) הנקרא
גומר ומגוג, ועל כל הסרמציאה סופיריאור, ועל הרי
הולאנדי והאיים הצפוניים ועל יתר פלאנדריס ואנגליא
וסקוציאה (סקוטלאנד) ואיברניאה (אירלאנד), ויומו
הארוך ט"ו שעות נ' רביעים, ויתארך בים אוקיאנוס עד
סוף העולם.
ויש סדר אחר להאקלימים הביאו בעל מעשה טוביה" (עולם השפל פ"ד) ועי' ס' נחמד ונעים סי' ס"ו, ותורת העולה פ"ב א', גם יסוד עולם מאמר ב' פי"ב.
אִיקְרִיטִי, שמריה: בן אליהו מניגרופונט (קריטי וניגרופונט הם שני איים בארץ יון); חוקר ומבאר התנ"ך. חי באיטליא בזמנו של דאנטו ועמנואל הרומי. כנראה נולד ברומא סמוך לשנת 1275. אביו היה רב בקריטי ושם קבל השם איקריטי" או יוני". שמריה היה בעל השקפה בקורתית וידע לשונות איטליא. רומית ויונית. עד שנת 1305 למד תנ"ך ואח"כ אגדת התלמוד ופילוסופיא ושמו יצא לתהלה ונקרא לחצר המלך רופרט בניאפולי בהיותו שם שקד הרבה על למודי התנ"ך ויחבר להם באורים. בשנת 1328 השלים באורו המחקרי על בראשית (והאריך שם לדבר על עניני היצירה והבריאה), ספר איוב ושה"ש. חפץ היה איקריטי לאחר את הקראים והרבנים. אבל מיתת בנו בשנת 1330 הפריעה את עבודתו. בשנת 1346 חזר לעבוד בעניני ספרות ויכתוב ספר המורא" על היצירה. בשנת 1352 נסע לקשטיליא ואנדאלויא להעביר את הקראים מדעתם אל היהדות, אומרים כי בנה לעצמו בשם משיח" ובא באנדאלוזיא בהמון, ושלטון העיר אסרהו בבית הסהר ומת שמה. הוא כתב גם ספר ,אלף המגן" באור על האגדה במס' מגילה ואיזו פיוטים רשירים.
ביבליוגרפיא: אוצר נחמד ח"ב; החלוץ 158; J. E. vi. 559.
אִירְגַאס, יוסף בן שמואל: רב ומקובל באיטליא. נולד בליוורנו 1685, מת בשנת 1730 ונזכר בשו"ת מים רבים" למולדולא ובספריי מורפורנא שמש צדקה" ומלחמה לה'" (עמ' מ"ח). אירגאס חבר: ,תוכחת מגולה" נגד ספר עוז לאלהים" של נחמיה חיון שהיה נוטה לכת שבתי צבי (לונדון 1715); הצד נחש" נגד הנ"ל (שם 1715); שומר אמונים" וכוח בין חוקר ומקובל (אמשטרדם 1736); מבוא פתחים" מבוא ,לקבלה אמיתית" ומזהיר להשמר מקבלה נפסדה" והוא ספר יקר למתחילים בחכמה הזאת (אמשטרדם 1736); דברי יוסף" מאסף של ששים ושמונה שו"ת ליוורנו 1742); מנחת יוסף" דברי מוסר (שם 1827); מכתבי אירנאס על אודות קבלה לאברהם סנרי ולאריה ליב פינצי, היו תחת ידי גירונדי.
ביבליוגרפיא: שם הגדולים ח"א 76; תולדות גדולי ישראל 146; כנסת ישראל 455.
אֵירוֹפָּא: החלק המערבי של חצי כדור הארץ המזרחי
אשר בו יושבים רוב היהודים, לערך 8 או 9 מיליונים.
השם אירופא שאול מלשון הכנענים והוראתו ארץ המערב
אשר התישבה מבני קדם. ההוראה הזאת עוד ברמזה
בהגדות היונים אשר ספרו כי אירופא היתה בת המלך
קדמום.
באירופא יושבים היהודים בכל המדינות וברוב האיים. ישיבתם הראשונה היתה ברומא אשר שם באו לרגלי מסחרם ולרגלי עסק מדיני, ועדות הראשונה על התישבם שם נמצא בשנת 164 לפני מסה"כ (ע"ע איטליא). בלי ספק התישבו ג"כ בזמן קדום בהאיים הקרובים לאסיא כמו קנדיא וסקיליא. גם במדינות הדרומיות של אירופא, באיטליא ספרד צרפת ויון, נמצאו במשך שתי מאות הראשונות של מספר הנהוג. בקאריגט ישבו היהודים בימי פוילוס השליח (מעשה השליחים, י"ח) ויהי להם בית הכנסת, ואף אם בספורים האלה יש גוזמאות הרבה ודברים סותרים זה את זה, יש לנו עדות על התישבות היהודים בארץ יון ממקומות אחרים כמו מספרי פילון ומכתבים על מצבות (Schürer, Geschichte, 3 Aufi., iii, 26, ff.). בצרפת ובספרד התישבו היהודים לפחות במאה השניה. ר' יהודה רמז במשנה (ב"ב ל"ח.) אל נסיעת יהודים לאספמיא כמו מעשה בכל יום. ותלמידו ר' מאיר ידבר מיהודים בגולת גליא (צרפת=Gallia) ואספמיא (ספרד=Hispania) ונראה כי רבים היו (עי' ערוך, ע' גליא וע' אספסיא; ילקוט ירמיה רמז שי"ב, פסיקתא הוצאת בובר, קנ"א.:). גם תרגום של עובדיה (א' ב') „וגלות ירושלם אשר בספרד”= גלות ירושלם די באספמיא.
מדרומה של אירופא נסעו היהודים לרגלי מסחרם ובפרט לרגלי מסחר עבדים שבויי חרב צפונה ומזרחה. הרמז הראשון לישוב יהודים בגרמניא נמצא בימי הקיסר קאנסטאנטין (321) אשר נתן חוק כי מוטל על היהודים, לקחת חלק במשרת פרנסי העיר בקולוניא, ובהיות ששם נזכרו זקני העדה, אין ספק כי היהודים היו שם לקהלה (Aronius, Regesten zur Geschichte der Juden in Deutschland, Berlin, 1893, No 2). מאז והלאה לא נמצא זכר ליהודים בגרמניא איזה מאות שנה עד ימי קארל הגדול (814–768) אשר שלח יהודי אחד עם ציריו אל הקאליף לארם צובא ואולי גם אז לא היו יהודים תושבים בגרמניא (שם No 71). בפרק הזמן הזה רבו
