עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/71

דספיחים אסורים באכילה דתנן התם שומרי ספיחים בשביעית להקרבת העומר נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ופריך שם לא נמצא כקומץ על השירים שאינן נאכלין ומתרץ נעשת כחמשה דברים שבאין בטומאה ואין נאכלין בטומאה ע"ש הרי מבואר להדיא דהשירים של העומר מפני שהן מספיחין אסורין באכילה אמנם אין זה ראיה כלל דפריך מפני שהן משומרים וכל משומר אסור כמ"ש בסי׳ הקודם ועוד דהא בזמן פסח הוא והוא לאחר הביעור (עתו"ס יבמות קכ"ב. שהקשו איך היו שומרים בשביעית ותרצו דלאו דווקא שמרו ע"ש וזהו דוחק ולהירושלמי א"ש): ז. והנה גם רבותינו בעלי התוס׳ בפסחים שם וכן הר"ש בפ"ט במשנה דכל הספיחים חלקו ג"כ על רש"י ז"ל וכתבו דר׳׳ע ס"ל דספיחין אסורין מן התורה וחכמים סברי דמדרבנן אסורים והקשו מכמה משניות דמוכח דספיחים מותרים מהך דפיגם והירבוזין וממשנה דפ"ח האומר לפועל הילך דינר ולקוט לי ירק וכו' ותרצו דמיירי בשל ערב שביעית שנכנסו לשביעית ע"ש: ח. ומצאתי להראב"ד בפירושו על ת"כ שיש באמת מחלוקת בזה דהנה בת"כ שם תניא את ספיח קצירך לא תקצור מכאן סמכו חכמים על הספיחים שיהו אסורים בשביעית וז"ל הראב"ד יש מפרשים שהן אסורים לאחר שכלה לחיה מן השדה קאמר (כרש"י) ויש מפרשים שהן אסורים לגמרי קאמר (כרמב"ם ותוס׳) ומסתברא כמאן דאמר לגמרי קאמר וכו׳ ע"ש וכ"כ הרמב"ן בפי׳ החומש שאסורים מדברי סופרים וכל הני משניות המראים היתר הם באותם שלא אסרום משום ספיחים כמו הפיגם והירבוזים ומשדה בור וניר שהבאנו מירושלמי ע"ש וכן הסמ"ג בעשין קמ"ח פסק כן ומפרש המשנה דרפ"ו דשלש ארצות לשביעית כל שהחזיקו עולי בבל לא נאכל וכו׳ דאספיחים קאי ע"ש ונמצא דרק רש"י ז"ל והרע"ב מתירים והרמב"ם והתוס׳ והראב"ד והרמב"ן והסמ"ג אוסרים (וכ"מ בתוספתא ספ"ה): ט. ואפילו באותן ספיחין המותרין באכילה שלא גזרו עליהן מ"מ שארי קדושת שביעית יש בהן שאסור לאבדן ולעשות בהן סחורה (ראב"ד)

ותניא בתוספתא (ספ"ה) ספיחין של שביעית אין תולשין אותן ביד אבל חורש כדרכו ובהמה רועה כדרכה עכ"ל ובע"כ אין זה בשביעית דאיך יחרוש בשביעית אלא במוצאי שביעית מיירי דאף אז אסורין באכילה וזהו שכתב הרמב"ם פ"ד דין ה׳ ספיחין של שביעית שיצאו למוצאי שביעית אסורין באכילה ואין תולשין אותן ביד אלא חורש כדרכו ובהמה רועה כדרכה עכ"ל ואע"ג דאסור להאכיל מאכל אדם לבהמה בשביעית כמו שיתבאר מ"מ כשנוטלת מעצמה אין לחוש דהכי תניא בתוספתא שם מקודם פירות שביעית אין מאכילין אותן לבהמה וכו' אם הלכה בהמה מאליה וכו' אין מחייבין אותו להחזירה ע"ש: י. ויש לי בזה שאלה לפי שיטת רבותינו דספיחים אסורים בשביעית וממילא דנפסדים בשדה והרי התורה אמרה לאכלה ולא להפסד ואע"ג דזהו להפסידן בידים וכאן ממילא נפסדין דמ"מ איך גזרו רבנן הפסד על פירות שביעית והתשובה בזה דבאמת יש היתר להספיחין כמ"ש הרמב"ם (שם) עד מתי אסורין ספיחי שביעית במוצאי שביעית מר"ה ועד חנוכה ומחנוכה ואילך הן מותרין עכ"ל וזהו בירושלמי פ"ב דדמאי והטעם נ"ל דכיון דטעם הגזירה הוא שלא יזרעו בשביעית ויאמרו של ספיחים הן כמ"ש ממילא כשלא יהיה להם היתר עד חנוכה לא יהיה כדאי לזורעם (עפ"מ שם ולענ"ד כמ"ש) אמנם מה שהתרנו לחרוש עליהם קשה הא מפסידן בידים ואולי אין זה הפסד ברור וצ"ע: יא. ספיחי שביעית שזרען במוצאי שביעית תנן בתרומות (פ"ט) דהגידולין מותרין באכילה ואפילו בדבר שאין זרעו כלה (ירושלמי שם) ולא גזרו בזה כמו שגזרו על גידולי תרומה וטבל לפי שספיחין אינם שכיחים כל כך (שם): יב דבר פשוט הוא שאם עוברי עבירה מטמינים פירות שביעית למוכרן לאחר שביעית אסור לקנות מהן וא"כ מתי מותר לקנות במוצאי שביעית שנו חכמים במשנה (פ"ו מ"ד) מאימתי מותר אדם ליקח ירק במוצאי שביעית משיעשה כיוצא בו לאחר שביעית ותלינן שהן של היתר רבי התיר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד לפי שירק מתגדל בשני