ההסתפקות [1] והבריחה מן התאוות [2], המוציאות את האדם מן העולם. המשל שבו הכתוב מדבר, הוא זה [3], שרב בחר בו להורותו לרב המנונא בריה: "בני! אם יש לך, היטב לך, שאין בשאול תענוג ואין למוות התמהמה. ואם תאמר: אניח לבני – חוק בשאול מי יגיד לך? בני האדם דומין לעשבי השדה: הללו נוצצין והללו נובלין" [4]. אפשר שמשל זה מכוון היה כלפי הנזירות הסגפנית, שראשיתה נראתה עוד הפעם ביהודה בימי שמעון הצדיק ובן דורו בן סירא, ותקופת שגשוגה באה בדורות הבאים.
───────────────
ט) ראשית מלכות יון.
ייאוש לאומי וחברתי. מחלוקת המעמדות. התנגשותה של היהדות עם התרבות "היוונית". טיבה של זו האחרונה וטיבם של נושאיה. תנועת ההתייוונות ונושאיה. הלאומיים הדתיים והעממיות שלהם. אריסטוקראטיה חדשה של מוכסנים. בית יוסף בן טוביה. מוכסנים מרביצים "השכלה יוונית" בישראל.
───────────
אחרי ראשית תקופת התחייה, ותקוותיה הרבות והנישאות אשר עוררה בלב העם, לא איחרה לבוא תקופת הייאוש. התקוות היו לאומיות
62
- ^ משלי בן סירא (יט, א).
- ^ שם (יח, ל-לג; יט, ב-ג).
- ^ שם (יד, טז-יח).
- ^ עירובין נד, א. עיין לעומת זה מסכת כלה רבתי (פרק ג): "כתוב בספר בן סירא: זכור את יום אסיפתך ואסוף חרפה וקבץ זכויות, כי ביום אסיפת האדם אין מלווהו הון ורב כוח, כי המעשה הנכון ילך לפניו וצדקתו תאיר עיניו".
