^70
דבר הנשיאות ביבנה
והדברים מבררים את עצמן דאף שזה היה בודאי זמן קצר אחר החרבן
בכל זה כבר הי׳ זה לדברי רב נחמן בר יצחק על ידי הנשיא רבן גמליאל.
ושם במס' ראש השנה ד׳ ל"א בין תקנותיו של רבן יוחנן בן זכאי בא שם בגמ':
"ואידך דתניא גר שנתגייר "בזמן הזה" צריך שיפריש רובע לקינו אמר רשב"א כבר נמנה עליה רבן יוחנן בן זכאי ובטלה מפני התקלה."
והלשון הזה "כבר נמנה עליה ריב״ז ובטלה״ יורה על עצמו שכבר היה זה להוראה כוללת לפני זה עד שרבן יוחנן בן זכאי, הי׳ צריך למנות על זה ולבטלה, וביותר דת"ק של ר׳ שמעון בן אלעזר שנה זה לדין קבוע.
וכל זה לא נוכל להבין כי אם לפי כל מה שכבר נתבאר כי רבן יוחנן בן זכאי קבע מקומו במקום אחר ועל כן נתפשטו הוראות כוללות מבית הוועד גם שלא על פי רבן יוחנן בן זכאי.
אבל כאשר נתגלגלו הדברים ובאו לרבן יוחנן בן זכאי הושיב בית דין על כך ונמנו עליה ובטלוה.
והדברים ברורים ומבארים את כל הדבר כמו שהוא.
וכל העוסקים בזה לא הרגישו לשום לב גם לזאת אשר נשוב ונמצא מיד אחר החרבן את זקני בני בתירא עוד הפעם מיוחדים בין כל חכמי הדור בנוגע לההנהגה, ובא במס׳ ראש השנה ד׳ כ״ט:
"תנו רבנן פעם אחת חל ראש השנה להיות בשבת והיו כל הערים מתכנסין אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לבני בתירא נתקע אמרו לו נדון אמר להם נתקע ואחר כך נדון לאחר שתקעו אמרו לו נדון אמר להם כבר נשמע קרן ביבנה" וכו'.
אבל מדוע אמר זה לבני בתירא ביחוד והלא היו שם ראשי זקני הדור כר׳ חנינא סגן הכהנים ור׳ דוסא בן הרכינס ר׳ שמעון איש המצפה וכו׳ ככל אשר יבואר לפנינו?
התקינו אין האחרונים יכולים לבטל עד שיהיו גדולים מהם.״ וכתב על זה הראב"ד ״עיטור שוקי ירושלים בפירות קשיא עליה שהראשונים תקנוהו ורבן יוחנן בן זכאי בטלה אחר החרבן מפני שנתבטל הטעם לראשונים ולא הי׳ גדול כראשונים.״
ומרן בכ׳׳מ נכנס בדחוקים "וכתב בתוך דבריו ״ומ"מ קושית הראב׳ד איני מכיר וכו׳ וא״ת מדאמרינן בב״ב ד׳ קל"ד פ׳ תלמידים הי׳ לו להלל וכו׳ קטן שבכולן ריב"ז דלמא קטן שבכולן לא בחכמת התורה קאמר אלא בשאר חכמות וכו׳ וראי׳ לדבר שנתמנה נשיא וראש ישיבה ״במקום הלל״ ואם הי׳ קטן שבתלמידים האיך היו ממנים אותו ולא היו ממנים לאחד מהגדולים.״
ובמח״כ כל אריכות דבריו אלה שלא כענין, לפי שלנשיא לא נתמנה ריב״ז כל עיקר, וגם האומרים שנתמנה לנשיא לא הי׳ זה מיד אחרי מות הלל כי אם כששים שנה אחרי מותו, אחר החרבן, אשר גדולי תלמידי הלל כיונתן בן עוזיאל וחביריו כבר נפטרו מימים רבים וגם לראש המתיבתא הכללית הי׳ רבן יוחנן בן זכאי רק אחר יותר מארבעים שנה אחרי מות הלל, דהיינו במות רבן גמליאל הזקן, ככל אשר יבואר לנו במקומו בכרך הקודם.
אבל דברי הרמב״ם ברורים ומעיטור שוקי ירושלים אין להביא ראי׳ כלל, לפי שלא לבד הטעם בטל כי אם שגם הי׳ אי אפשר לעשות זה מיד אחר החרבן והי׳ גם כסכנה בדבר בהשנים הראשונים.
ודברי ראית הגמ׳ בביצה ה׳ היא מכל שכן, שאף שבטל הטעם וגם הי׳ סכנה בדבר בכל זה הי׳ צריך מנין אחר לבטלו ״נמנו עליו והתירוהו״ והדברים פשוטים ודברי הרמב"ם נכונים וברורים ואין כאן סתירה כלל.
