דבר הנשיאות ביבנה
לה
כי רבן יוחנן בן זכאי לא הי' נשיא ולא לקח מבני הלל את נשיאות
אבותם, כי אם נשאר במשרת אב בית דין, כמו שהי׳ גם לפני החרבן;
וזאת שנית כי הוא גם קבע מקומו במקום אחר, וישב בברור חיל.
כי למען אשר תוכל הנשיאות לעשות דרכה ולתת ידים לתלמידו נכד רבו פנה לו רבן ואביהם של ישראל וילך ויקבע מקומו הקבוע במקום אחר, והוא הופיע שם רק בימי הרגל אשר נקבץ שם כל העם ובעתים אשר הי׳ לזה צורך מיוחד.
ועל כן באמת הי׳ שם בבית הוועד גם זמן קצר אחר החרבן המון מעשים רבים שלא על פי רבן יוחנן בן זכאי, אף שהי׳ זה בחייו.
וזה הוא באמת ענין מחלוקת רב פפא ורב נחמן בר יצחק במס׳ ראש השנה ד׳ ל"א בענין תקנה אחת, אשר היתה בודאי מיד אחר החרבן, אם ליחסה לרבן יוחנן בן זכאי או שהיתה מרבן גמליאל ובית דינו לבד. ובא שם:
"ואידך פלוגתא דרב פפא ורב נחמן בר יצחק רב פפא אמר כרם רבעי רב נחמן בר יצחק אמר לשון של זהורית רב פפא אמר כרם רבעי דתנן כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום לכל צד וזו היא תחומה וכו׳ לוד מן המערב וכו׳ ותניא כרם רבעי הי׳ לו לר׳ אליעזר במזרח לוד בצד כפר טבי ובקש להפקירו לעניים אמרו לו תלמידיו רבי כבר נמנו חביריך עליו והתירוהו מאן חביריך רבן יוחנן בן זכאי וכו׳ ורב נחמן בר יצחק מאי טעמא לא אמר כרב פפא אמר לך אי סלקא דעתך רבן יוחנן בן זכאי חביריו דר' אליעזר מי הוה רבו הוה ואידך כיון דתלמידים הוו לאו אורח ארעא למימרא ליה לרביה רבך."
והנה דבר שאין צריך לאמר הוא דחביריו דר׳ אליעזר הם רבן גמליאל וחביריו ולא רבן יוחנן בן זכאי, אבל מפני שזה ודאי שהי׳ זה מיד אחר החרבן, שהרי כל הדבר הי׳ "כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות" וכאשר חרבה ירושלים וחיל הרומיים המו שם והי׳ סכנה לבוא שם ושוקי ירושלים היו רק בידי האויב ובודאי שהוצרכו להתקנה הזאת כבר זמן קצר אחר החרבן והיתה אז צורך השעה עוד יותר מאשר אחר זה, על כן סובר רב פפא שצריך לחשוב גם זה על שם רבן יוחנן בן זכאי.
ובהכרח צריך לאמר דקרי לרבן יוחנן בן זכאי "חביריך" משום דתלמידים הוו לאו אורח ארעא למימר ליה לרביה רבך.
ורב נחמן בר יצחק ישיב שזה אי אפשר דעל רבן יוחנן בן זכאי לא היו אומרים "חבריך".
ובהכרח שאף שזה הי' זמן קצר אחר החרבן בכל זה כבר הי' זה על ידי רכן גמליאל ובית דינו ועל כן אמרו לו תלמידי ר׳ אליעזר "כבר נמנו ״חביריך" עליו והתירוהו" (לא)
אבל ענין דברי הירושלמי הוא בנוגע לזמנם בישבם מאחרי ימי ביתר בהגליל ולקידוש החדש היו הולכים ביהודה (עי׳ דברימ בח״ב סוף ימי התנאים פי"ז), ועל זה יאמר הירושלמי כי בימיהם הם התקנה של המשנה הולכת על מקום הוועד של קידוש החודש.
הערה (לא): ראוי להעיר בנוגע להעת ההיא ולהתקנה הזאת על דברי הרמב״ם והראב״ד בהלכות ממרים פ"ב ה״ב שכתב שם הרמב״ם:
בית דין שגזרו גזרה או תקנו תקנה וכו׳ ופשט הדבר בכל ישראל ועמד אחריהם בית דין אחר וכו׳ אינו יכול עד שיהא גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין וכו׳ אפי׳ בטל הטעם שבגללו גזרו הראשונים או
