היהודים בסוף ימי טראיאנוס
קצה
את הרומיים והיונים ולהעמיד תחת זה ממשלה כוללת של היהודים, אחרי אשר זה ודאי, כי לא תוכל להיות ממשלת היהודים כי אם כאשר יהי' ראשה ועיקרה בארץ ישראל.
והרי מזה לבד כבר הדבר מבואר שהי׳ כל הדבר לא מרידה בממשלת רומא, כי אם ריב בין היונים ובין היהודים, אשר התחילו בו היונים כי מצאו אז שעה ראוי׳ לזה מאד ככל אשר יבואר לפנינו.
וכן באמת הנם כל דברי אייזעביוס שם שהי׳ זה רק בין היונים והיהודים, ולא בין היהודים וממשלת רומא.
ואם כי אייזעביוס יאשים את היהודים, וכל דבריו הנם כי היהודים התחילו הדבר ועל כן הנה הם האשמים בכל זה, זה הוא דבר המובן מעצמו שמקורי היונים אשר מהם לקח אייזעביוס דבריו גללו האשמה על ראש היהודים, וגם אייזעביוס עצמו זה הי׳ חפצו לתאר הדבר כן.
אבל זה ודאי שכל דבריו הם שהי׳ זה ריב בין היונים והיהודים, ולא מרידת היהודים נגד ממשלת רומא.
ואייזעביוס יאמר שם:
״היהודים אשר היו באלכסנדריא ויתר ערי מצרים, וגם היהודים הדרים בקירענע כנאחזים מרוח זלעפות התחילו להתקומם נגד היונים היושבים עמהם, וההתקוממות הזאת הלכה הלוך והתרחב ובשנה הבאה הי׳ לה תואר של מלחמה בעת ההיא הי׳ לופוס הנציב בארץ מצרים, בהפגישה הראשונה אשר נפגשו היהודים עם היונים נצחו היהודים, והיונים ברחו לאלכסנדריא ושם לקחו שבי את כל היהודים וימיתום״.
ומבואר ומפורש שכל הדבר לא הי׳ בין לגיוני רומא והיהודים, כי אם רק בין היונים והיהודים.
ותהי להיפך שהדברים מבוארים כי נציב רומא לא התערב בזה כלל, כמו שהי׳ באמת כל פעם אשר היונים קמו נגד היהודים אשר נציבי רומא לא התערבו בדבר, ויתנו להיונים לעשות בהיהודים כרצונם.
והפראפעסאר שירער ח"א עמוד 663 יאמר:
״נציב רומא בארץ מצרים רומיליוס לופוס כפי הנראה לא הי׳ בכחו להשקיט את התקוממות היהודים ועל כן נצחו היהודים בהפגשם יחד עם היונים ויבריחו את היונים להמלט לאלכסנדרי׳ פה בעיר הראשה הי׳ להיונים יד חזקה והיהודים היושבים שם נתפסו והומתו, אייזעביוס IV, 2" אלה דבריו.
והנה בהביאו ובסמכו על דברי אייזעביוס הי׳ גם שירער מוברח לפרש דבריו כי כל הדבר הי' רק בין היהודים והתושבים, אבל לא בין היהודים וחיל הרומיים.
ורק מפני שטעו לחשוב כי כל הדבר בא מאה היהודים, על כן לא הי׳ שירער יכול להבין מדוע לא התערב בזה נציב רומא להשקיט הריב עד שיאמר ״כפי הנראה לא הי׳ בכחו של רומיליוס לופוס להשקיט את ההתקוממות״.
וכל זה טעות ככל אשר יבואר לפנינו, וכל הדבר בא באלכסנדריא וסביבותיה על ידי היונים, ועל כן סגר הנציב את עיניו וראה און ולא התבונן, ונתן להיונים לעשות בהיהודים כרצונם.
