עמוד:Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf/314

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה

‫המעשים בין רבן גמליאל ור' יהושע‬

קנג

‫ ומאז ואילך היתה חדשה בזה, כי אף אחרי מות רבן יוחנן בן זכאי ור׳ יהושע הי׳ תחתיו לראש בית דין, ישב גם רבן גמליאל אצל קבלת עדי החדש.

אבל בכל זה לא נתבטל אז הדין המפורש במשנה ״ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש״ אחרי אשר עתה כבר הי׳ שם הראש בית דין עמהם.

ועל כן הנה מיאונו של ר' יהושע האב בית דין, ודעתו כי ״עדי שקר הם" עשה שם כקבלת העדים ביום ראש השנה רושם אדיר וחזק מאד אצל כל העם אשד נמצאו שם.

כי כל הדבר הי׳ נעשה בפומבי, וכמו שיורה גם לשון המשנה ״ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש".

והפעם אחרי אשר ר׳ יהושע גלה דעתו ״עדי שקר הם״ הנה עשה רבן גמליאל הכל בעצמו ומפורש נגד ר׳ יהושע לעיני כל העם.

ועל ידי זה הי׳ צערו של יהושע בפני כל העם ביום ראש השנה בשעת המעשה גדול מאד.

ורק על פי כל הדברים האלה יאירו לנו דברי כל העם אחר שנה בתבעם כבודו של ר׳ יהושע אשר בא לשונם בברכות כ"ז ״אמרי עד כמה נצעריה וניזיל בראש השנה אשתקד צעריה".

ולפי מה שהורגלנו לחשוב עד היום הי׳ כל מה שצערו ביום הכפורים ולא בראש השנה.

ומה שלא חש לדעתו הלא לא חש גם לדעת זקן הדור ר׳ דוסא בן הרכינס, וכל מה שצערו הלא הי׳ רק ביום הכפורים, ולשון המשנה ״אמר ר' דוסא בן הרכינס עדי שקר הם וכו' אמר לו ר׳ יהושע רואה אני את דבריך שלח לו רבן גמליאל גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך וכו' נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום הכפורים שחל להיות בחשבונו״.

והנה יש לנו רק הצער שצערו ביום הכפורים ואיך אמרו ״בראש השנה אשתקד צעריה״.

ורש"י ז"ל הרגיש שם בזה וכתב ״אשתקד שנה שעברה, בראש השנה במס׳ ראש השנה (ד׳ כ"ה) שאמר לו גוזר אני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך‬ ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך״.

וכן כתב שם רב נסים גאון ״האי דצעריה בר"ה שנוי הוא בפרק אם אינן מכירין אותו (ד׳ כ"ה), דתנן ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו שלח לו רבן גמליאל גוזר אני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך״.

וכבודם הגדול במקומו, כי שניהם יפרשו ״בר"ה אשתקד" מה שעשה עמו ביום הכפורים שחל להיות בחשבונו, אבל לא נוכל לדעת לפי זה מה ענין ללשונם ״בראש השנה אשתקד צעריה״, שהדברים מפורשים כי דבריהם הם על אשר צערו בראש השנה.

אבל כן הדבר כי דבר יום הכפורים שחל להיות בחשבונו זה הי' בינם לבין ‫