המעשים בהמתיבתא ובמדינה
קמד
"קלל של חטאת שנגע בשרץ טהור, נתנו על גביו ר׳ אליעזר מטהר וחכמים
מטמאין״.
ועל מחלוקתם זו בא העדות במס׳ עדיות פרק ז' משנה ה' אחרי אשר הוצע זה בו ביום:
״העיד ר׳ יהושע ור׳ יקים איש הדר על קלל של חטאת שנתנו על גבי השרץ שהוא טמא שר׳ אליעזר מטהר״.
ובמקום הזה לא בא דבר העדות של ר׳ יהושע ור׳ יקים איש הדר שם במס׳ פרה.
וזה יבאר לנו שכבר נסדרו הדברים במס׳ פרה על ידי תנאי המתיבתא עוד לפני וועד של בו ביום.
״הם (ר׳ יהושע ור׳ פפייס) העידו על ארוכות של נחתומין שהן טמאות שר׳ אליעזר מטהר".
״העיד ר׳ יהושע ור׳ נחוניא בן אלינתן איש כפר הבבלי על אבר מן המת שהוא טמא שר׳ אליעזר אומר לא אמרו אלא מן החי״.
והחכם ווייס בעמוד 81 יאמר לו "הראש והראשון בין בעלי ההתנגדות בגלוי פנים (נגד רבן גמליאל) הי׳ ר׳ אליעזר בן הורקנוס״.
ומבלי לדעת כי רוב העדיות באו להכריע כרבן גמליאל וחביריו דהיינו החכמים החולקים על ר' אליעזר בא ויאמר: ומי אשר עינים לו ולא יראה כי לכבוד הדעות אשר בטלו במיעוטן נעשו כל המעשים ולבעבור זאת הובאו לבית המדרש עדיות כמה חכמים אשר בלי םפק בעת פקודתו של רבן גמליאל נאמרו להיפך.
ומה אפשר לאמר לחוקרים בדברים כוללים כאלה אשר לא ידעו גם את אשר בין עיניהם.
ואם כי גם בכל אשר דברו בנוגע להלכות דברו הבלים אפשר לדונם לזכות, כי גדול ורחב הוא הש"ס כלו והם שלחו לשונם למקום שאין ידם מגעת.
אבל מס׳ עדיות אינה כי אם פרקי משניות והעדיות של בו ביום אינם שם כי אם מפרק ו׳ ולהלן, הלא בטרם פצו פה הי׳ להם לפתוח עינים ולראות.
ואז היו רואים כי הדברים שם הנם ההיפך הגמור מכל טיח טפל אשר שמו להם.
ונראה עוד יותר כי גם הדין ״מחתכו חוליות״ שבזה נתמלאה הסאה ורבן גמליאל יצא נגד ר׳ אליעזר בפומבי ורחקו מבית המדרש, גם על זה באה אז העדות בו ביום.
וזה הלא בודאי הי׳ הרבה קודם זה שהרי זה ודאי כי לא נתנדה ר׳ אליעזר בו ביום.
ובכל זה הדבר מפורש שהוצע זה עוד הפעם בו ביום, ובא עדות להכריע כדברי רבן גמליאל וחביריו ושלא כדברי ר' אליעזר.
ובא במס׳ עדיות פרק ז׳ משנה ז׳:
״הם העידו (ר׳ יהושע ור׳ פפייס) על תנור שחתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא שהוא טמא שר׳ אליעזר מטהר״.
