דור ימי יבנה
קז
וכן הדבר כי אם הי׳ דרוש לנו ראי׳ נגד דברי תהו של פראנקעל כי בימים ההם היתה חדשה בישראל, אשר כל חכם וחכם לקח לו רשות להעמיד דעתו וסברתו מבלי פנות לדעת הרוב וכו׳ ואז העבירו הלימוד למסילות חדשות לא נודעות מקדם,
אם הי׳ נדרש לנו ראי׳ נגד הדברים הבדוים האלה, אז הי׳ די דבר המעשים עצמם להכריע ולהראות לנו כל הדבר כמו שהוא,
אשר חכמי הדור ההוא בכל גדלם רובם גם שמותם לא נודעו לנו, כי הכל נחתך על פי בית הוועד בכללו, והסכמת הכלל על פי הרוב, ככל אשר הלך הדבר בישראל מימי קדם.
והמעטים מהם אשר נודעו לנו שמותם, המעטים מהם אשר הגיעו אלינו ונשארו לנו שמותם גם לבד הנשיא והאב בית דין וחכם הוועד, הוא על הרוב רק בדרך מקרה או מתוך איזה עדות אשר העידו או קבלה אשר נקבעה על שמם, וכל כיוצא בזה, והוא רק ככל דבר היוצא מן הכלל.
ואחר אשר פנינו הדרך מאבני המכשול אשר הניח הרב פראנקעל ואשר הלכו אחריו בזה כל החוקרים למיניהם ככל אשר יבוא בכל המשך דברינו, נוכל לבאר הדברים ולהעמידם על מה שהם.
פרק ד.
בירורי הדברים.
ואמנם כן כי כל מעשי הדור הגדול הזה הנם ההיפך מאת אשר חשבו כל החוקרים החדשים.
ולא לבד שלא בראו לנו תורה חדשה, ולא עשו להם מסילות חדשות, ולא לבד שלא עשו התורה לאלף תורות ולא עמד כל אחד ואחד על דעתו היחידית וסברתו הוא,
כי אם שכל עיקר ענינם אז וכל יסוד מעשיהם בימים ההם הי׳ להשתדל להביא הכרעת ההלכה גם בכל דברי חכמי הדורות שלפניהם, מימי הלל ושמאי ואילך אשר לא הוכרעו עדין, הכרעת ההלכה על ידי הבירור, ולעמוד למנין בהכרעת הרוב.
וכל עיקר מעשיהם בימים ההם הי׳ רק ההשתדלות הגדולה הזאת.
ויהי ראשית מעשיהם להסיר את דבר חילוקי שני הבתים בית שמאי ובית הלל, ועסקו בזה שלש שנים רצופים, בתוך בירורי המשנה בכלל,
ויאחזו דרכם לעבור על כל דברי בית שמאי ובית הלל, ולדקדק בכל דבר מדבריהם למען הכריע הלכה כדברי מי, וגם איך יש לקיים גירסת המשנה וסגנונה בכל מקום ומקום לעצמו, אם על פי שיטת בית שמאי או בשיטת בית הלל.
והן הדברים הברורים והמפורשים בתוספתא של מס׳ עדיות (אשר כבר הובאו) אשר תחלת סדורה של מס׳ עדיות מראשיתה עד פרק ו׳ הותחל אז, ורק משם ואילך נתוסף אחר זה בוועד של בו ביום, ככל אשר יבואר לפנינו.
ובא בתוספתא בראש עדיות דבר יסוד המס׳ הזאת:
