208
דור ימי יבנה
"ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה? והא ר' מאיר פליג על רבנן ולא עביד עובדא כוותיה ור' עקיבא פליג על רבנן ולא עביד עובדא כוותיה וכו׳ והן אשכחן דר׳ שמעון פליג על רבנן ולא עביד עובדא כוותיה וכו׳ ורבן גמליאל פליג על רבנן ועביד עובדא כוותיה? שנייא הכא שהיא לשינון.״
ותירוץ הירושלמי הוא דהכא אין זה נגד דברי רבנן לפי שגם לדבריהם אפשר לעשות כן לקרות קריאת שמע בתור דברי תורה ושינון, ועי׳ שם סוף דברי הירושלמי על זה.
ועי׳ בזה דבר נפלא מאד בירושלמי דמאי פ״ג ח"ג, דבמשנה שם נאמר:
"כל דבר שאין אדם רשאי למוכרו דמאי לא ישלח לחבירו דמאי ר׳ יוסי מתיר בודאי ובלבד שיודיענו",
ועל זה מביא שם בירושלמי דברי התוספתא דמאי פ"ג "אמר רבן שמעון בן גמליאל שלח לי ר׳ יוסי בי רבי אתרוג ואמר לי זה בא לידי מקיסרין ולמדתי בו שלשה דברים שהוא ודאי שהוא טמא שלא בא לידו אחר."
ועל זה מקשה בירושלמי שם:
ולא מתניתן היא ר׳ יוסי מתיר בודאי ובלבד שיודיענו אתא מימר לך אע"ג דו פליג על רבנן לא עבד עובדא כוותיה."
והיינו שהירושלמי מקשה על רשב"ג וכי מנין הוכיח "שלא בא לידו אחר" דלמא הי׳ בידו של ר׳ יוסי גם אתרוג אחר, ומה שלא עישר ממנו על זה ששלח, ושלח בלתי מעושר, הוא משום מה שהודיע לרשב"ג שהוא טבל ודאי כמו שיאמר רשב"ג בעצמו "ולמדתי בו שלשה דברים שהוא ודאי" וכו׳ ובהודיעו הרי מפורש במשנתינו דר׳ יוסי עצמו מתיר לשלוח שאינו מעושר, כמו שהוא במשנה "ר׳ יוסי מתיר בודאי ובלבד שיודיענו".
ועל זה משני הירושלמי דרבן שמעון בן גמליאל שפיר הוכיח גם זה "שלא הי׳ בידו אחר" דאלו הי׳ בידו אחר אף שר׳ יוסי עצמו סובר דמותר לשלוח שאינו מעושר ובלבד שיודיענו,
אבל "אף על גב דו פליג על רבנן לא עבד עובדא כוותיה".
והננו רואים כי כל כך הי׳ זה כלל מוסכם כי לא יעשה היחיד כדעתו אם רבים חולקים עליו עד כי רבן שמעון בן גמליאל יאמר בפשיטות "שלא הי׳ בידו אחר".
ואך תמהון הוא לראות כי לא ידעו החוקרים האלה את יסוד ועיקר מעשי הדורות האלה כמו שבבר נתבאר לנו בכרך שלישי ויבואר עוד לפנינו ויבואו ויאמרו ממש ההיפך ממעשיהם.
פרק ג
ואמנם כי פראנקעל וכל ההולכים אחריו בזה לא הי׳ די להם את אשר טעו במעשי הדור הגדול הזה כי אם שגם טעו בהדור עצמו.
והנה יאמר "כי הנה בזמן רבן גמליאל העבירו הלימוד למסילה לא נודעה מקדם והיתה הרשות ביד כל אהד מהחכמים לעמוד על סברתו".
הקורא דברים כאלה יחשוב כי בימי רבן גמליאל הי׳ שם מחלקאות בין מאה חכמים שונים אשר כל אחד עמד על דעתו ונשאר מחזיק בסברתו.
