המינים והמלשינים
פו
כי הנה השאלה הזאת עצמה אשר שאלו מרבן גמליאל שאלו גם לרבי ובא מזה במס׳ חולין ד׳ פ"ז:
"תא שמע דאמר ליה ההוא מינא לרבי מי שיצר הרים לא ברא רוח ומי שברא רוח לא יצר הרים דכתיב כי הנה יוצר הרים ובורא רוח אמר ליה שוטה שפיל לסיפיה דקרא ד׳ צבאות שמו אמר ליה נקוט לי זימנא תלתא יומי ומהדרנא לך תיובתא יתיב רבי תלת תעניתא כי הוה קא בעי מיברך אמרו ליה מינא קאי אבבא אמר ויתנו בברותי רוש וכו׳ אמר לו רבי מבשר טובות אני לך לא מצא תשובה אויבך ונפל מן הגג ומת אמר לו רצונך שתסעוד אצלי אמר לו הן לאחר שאכלו ושתו אמר לו כוס של ברכה אתה שותה או ארבעים זהובים אתה נוטל וכו׳ אמר ר' יצחק עדיין ישנה לאותה משפחה (של המבשר טוב) בין גדולי רומי וקוראין אותה משפחת בר לויאנוס.״
ולא יכול להיות ספק שעל ויכוח פשוט בינו לבין עצמו עם המין לא הי׳ רבי יושב תלתא תעניתא, ולא הי׳ אומר "ויתנו בברותי רוש" כאשר הגידו לו "מינא קאי אבבא" והרי תשובת רבי היתה ברורה ופשוטה.
והננו רואים גם זאת שהמין השני בא לבשר לרבי ״אמר ליה לרבי מבשר טובות אני לך לא מצא תשובה אויבך ונפל מן הגג ומת".
והננו רואים גם דבר המין הראשון שבקש "נקוט לי זימנא תלתא יומי ומהדרנא לך תיובתא".
שכל הדברים האלה יחד יורו לנו את כל גודל הדבר וענינו אז, ושלא הי׳ זה ויכוח פרטי כי אם ענין כללי גדול לשניהם.
כי כל הויכוחים האלה היו לפני גדולי רומא ויהיו כרוכים יחד עם סכנה של מלשינות על ישראל תורתו ואמונתו.
ואם כי בכל המאמרים מזה בכל הש״ס והמדרשים נאמר סתם "מין", נוכל ללמוד ממקום הזה גם דבר המצב של כל המינים האלה בעצמם, אלה אשר תוצאותיהם מבני ישראל, ונוכל לדעת מזה כל דרכם על הארץ לא לבד מיד אחר החרבן בימי רבן גמליאל כי אם גם עד ימי רבי.
כי גם המין השני המבשר טוב הנה מצד אחד חשב עצמו ליהודי עד שרבי מיראתו גם אותו הוכרח לשאלו ״כוס של ברכה אתה שותה או ארבעים זהובים אתה נוטל והוא גם השיב "כוס של ברכה אני שותה״ כלומר שהנהו יהודי כשר.
ומצד השני ״עדין ישנה לאותה משפחה בין גדולי רומי וקוראין אותה משפחת בר ליאנוס״.
וזה הי׳ דרכם על הארץ וסוף סוף נשתקעו בין הרומיים לגמרי.
וכל זה הותחל מיד אחר החרבן והסכנה היתה גדולה מהם כי עד רבן גמליאל וחביריו הוכרחו לתקן בקשה שלמה ולהוסיף ברכה חדשה על זה בתפלת כל ישראל, בהיות גם זה ענין כללי לכל העם ככל יתר ה״שמנה עשרה״ ברכות.
ואחרי אשר נתבארו לנו כל מעשי זקני הדור מיד אחר החרבן, שרידי הדור העבר חבירי רבן יוחנן בן זכאי אשר שרדו עמו ואחריו ביבנה, ואשר קבעו את בית הוועד שם, עלינו לדבר בזה דברים אחדים גם עליהם בעצמם.
