התפלות בישראל
פב
שהרי בזמן שבית המקדש הי׳ קיים שאז נתקן לשאול בתוך שמנה עשרה "ותן טל ומטר" בודאי שלא תקנו להתחיל זה לפני שבעה במרחשון "חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת״(עט).
ובמס׳ ביצה ד׳ י"ז "תנו רבנן שבת שחל להיות בראש חודש או בחולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שבע ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו ר׳ אליעזר אומר בהודאה ובמוספין מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע".
ומחלוקת זו עצמה של ר׳ אליעזר וחכמים היכן לאמר יעלה ויבוא (מעין המאורע של ראש הדש או חול המועד) בתפלת "שבע" של שבת, כן ממש בא בתוספתא ברכות פרק ג׳ בכל ראש הדש וחול המועד בתפלת "שמנה עשרה" של חול. ובא שם:
"כל שאין בו מוסף כגון חנוכה ופורים ערבית שחרית ומנחה מתפלל שמנה עשרה ואומר מעין המאורע בהודאה ואם לא אמר מעין המאורע אין מחזירין אותו, וכל שיש בו מוסף כגון ראש חדש וחולו של מועד שחרית ומנחה מתפלל שמנה עשרה ואומר קדושת היום בעבודה ר׳ אליעזר אומר בהודאה ואם לאו מחזירין אותו ובמוספין מתפלל שבע ואומר קדושת היום באמצע" וכו׳.
ובהגהות אור הגנוז ובנוסחי ב"י כבר באו והגיהו בתוספתא כמו בגמ' ביצה שם "שבת שחל להיות בר"ח או בחולו של מועד" וכו׳ וגם הרב בעל מנחת בכורים כתב שם "בש"ס גרסינן פלוגתייהו בר"ח או בחוה"מ שחל בשבת" וכו׳.
ואין כל זה כי אם טעות, כי הנם שני ברייתות מר אמר חדא ומר אמר חדא, כי ר׳ אליעזר וחכמים נחלקו בזה בין בר"ח וחול המועד שחלו בשבת בין בחול.
הערה (עט): ועל פי דברינו בפנים יאיר לנו גם את אשר נתקשה רבינו הר״ן ז"ל וכמעט שלא
תירץ כלום, וכתב שם:
״אמר ר׳ אלעזר הלכה כרבן גמליאל וכו׳ ואיכא למידק הכא היכי פסק ר' אלעזר הלכה כרבן גמליאל דהא ר"ג לא אמר הכי אלא מפני תקנתן של עולי רגלים והאידנא בתר חרבן ליכא למיחש לתקנתייהו וכו׳ איכא למימר דבגמ׳ אמרינן דהיכא דאית ליה פירא בדברא וכו׳ והרב אלפס לא הזכיר בהלכותיו פירי דדברא וכתב הא דאמר ר׳ אלעזר הלכה כרבן גמליאל וכו׳ ואף הרמב״ם ז"ל כתב בפ״ב וכו׳ ולדבריהם צריך לאמר דכי איפסקא הלכתא כר"ג היינו אפי׳ לאחר החרבן לפי שהיו מתאספים בכל הסביבות ברגל לירושלים״ וכו׳.
ומלבד הדוחק הגדול הזה אשר כידוע לא היתה שם כזאת ובפרט כפי מה שצריך הדבר להיות כפי דברי רבינו בתירוצו,
הנה גם לבד זה דברי רבינו תמוהים שהרי מפורש בב״מ ד׳ כ"ה דזה ודאי דאיירי בימי המקדש, ועל הקושיא ממשנה שם בא ״אמר רב יוסף לא קשי׳ כאן במקדש ראשון כאן במקדש שני וכו׳ אמר לי׳ אביי והא כתיב וכו׳ וכיון דהכי הוא איפכא מסתברא מקדש ראשון וכו׳ מקדש שני״ וכו׳ ועי׳ גם בתענית דף ד׳ ע״ב.
וגם עיקר דברי רבינו בלתי מובנים, כי האם מחלוקת רבן גמליאל ורבנן הוא מחלוקת חדשה בדבר אשר עד היום לא הי׳, והרי גם לשונם מוכח על עצמו כי כל מחלקותם על עיקר התקנה איך היתה.
ועל כן הדבר מבואר מעצמו כי דברי ר״ג אינם טעם לדבריו, כי אם ראי׳ והוכחה שזה ודאי שעיקר התקנה היתה בשבעה, והן דבריו ״רבן גמליאל אומר בשבעה בו כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת".
והדברים ברורים ומבארים את עצמן.
