עמוד:Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf/171

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה

‫‪162‬‬

‫התפלות בישראל‬

אבל משאלות לבו של אדם אשר יבקש מלפני ד׳ לכל צרכיו והגיון לבו ומשאלותיו, כל זה, כל התפלות והבקשות האלה לא תקרא "תפלה" בנוגע לתפלת חובה.

וגם אחר אשר הרבה תחנה ובקשה על כל צרכיו עדיין לא התפלל.

והן דברי ר' אליעזר הברורים והמפורשים אשר הם לבדם דים לברר לנו הכל:

"ר׳ אליעזר אומר שואל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל."

וכמה הדברים ברורים וכמה הם מאירים לראות ולדעת, כי אך תפלה אחת יש לכל ישראל, לא בקשת האדם לצרכיו, כי אם "התפלה" הידועה לכל, התפלה אשר נקבעה מראשית הימים לתפלה כללית לכל ישראל, ותהי להק ולחובה בישראל לכולם יחד.

וכלשונו של ר׳ אליעזר כן הם גם דברי ר׳ יהושע "ר׳ יהושע אומר יתפלל ואחר כך ישאל צרכיו".

ודברי שניהם אחת כי תפלה היא תפלה כללית של כל ישראל, ותהי לחק ולחובה.

ומשנה שלמה שנינו בריש מס׳ תענית מדברי ר׳ אליעזר ור׳ יהושע:

"מאימתי מזכירין (בתפלת "שמנה עשרה״) גבורות גשמים ר׳ אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג ר׳ יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג אמר לו ר׳ יהושע הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג למה הוא מזכיר אמר לו ר׳ אליעזר אף אני לא אמרתי לשאול (בקשת ותן טל ומטר בברכת השנים) אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו אמר לו אם כן לעולם יהא מזכיר (אף בימי הקיץ)."

ודברי ר׳ אליעזר "אף אני לא אמרתי לשאול" מבוארים שגם הוא מודה לבלי לשאול בחול המועד בתפלת "שמנה עשרה" בברכת השנים "ותן טל ומטר" לפי שהגשמים בחג סימן קללה.

והדברים פרושים לפנינו כי לא לבד עצם התפלה עצמה של "שמנה עשרה" כי אם שגם את אשר נקבע בתוכה בימי הגשמים להזכיר "משיב הרוח ומוריד הגשם" ולשאול "ותן טל ומטר" כל זה הי׳ קבוע לפניהם כמו שהוא בידינו.

אבל מפני שהיו בזה ברבות הימים מנהגים שונים (יבואר לפנינו) בתוך העם מתי להתחיל דין אמירת משיב הרוח ומוריד הגשם בתפלת "שמנה עשרה",

על כן נחלקו הם איך להכריע כמו שהם כל מחלקאות התנאים בכל כיוצא בזה.

כמו שגם נחלקו שם אחר זה במשנה ג׳ רבן גמליאל וחכמים בדין של שאלה מתי יותחל זמן של שאלה "ותן טל ומטר" בברכת השנה של תפלת ״שמנה עשרה".

״בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת."

וענין דברי רבן גמליאל הנם מבארים את עצמן כי בא לאמר ולהכריע מעיקר התקנה מתחלתה שהיתה בימי המקדש והעליה לרגל שבהכרח העיקר להתחיל משבעה במרחשון.