התפלות בישראל
עו
בפני עצמו ועל ישראל בפני עצמן, ועל ירושלים בפני עצמה ועל הכהנים בפני
עצמן, ועל שאר התפלה."
וכבר כתב שם רש״י ז"ל "בית הכנסת הי' סמוך לעזרה בהר הבית, חזן הכנסת, שמש, ראש הכנסת, על פיו נחתכין צרכי הכנסת מי מפטיר, מי פורס על שמע, מי עובר לפני התיבה.״
ומבואר לפנינו שאפי׳ בבית המקדש עצמו היתה שם תפלה בצבור מתוקנת כל צרכה לכל פרטיה.
ובהר הבית שם הי׳ בית הכנסת, ובכל סגנון הדברים וסדרו כמו שהוא בידינו היום.
לפי שדבר התפלות וכל סדור של תפלה בצבור התפשטד -בישראל מדיימים היותר ראשונים ככל אשר עוד יבואר.
והננו רואים גם זאת כי אף שבמקדש נעשה כל עבודת הקרבנות האמורים באחרי מות וקרבנות האמורים בחומש הפקודים מוספי היום בכל זה נקראו גם שם הפרשיות האלה בתורה, כדברי המשנה המפורשים "וכהן גדול וכו׳ וקורא אחרי מות ואך בעשור וכו׳ ובעשור שבחומש הפקודים״ וכו'.
ובברייתא במס׳ יומא ד׳ ע׳ נאמר כי אחרי אשר גמר הכהן הגדול הברכות "אחר כך כל אחד ואחד מביא ספר תורה מביתו (ומערב יום הכפורים הביאום שם, רש״י) וקורא בו כדי להראות חזותו לרבים."
וכל זה הי׳ בבית המקדש עצמו במקום הקרבת הקרבנות.
כי באמת לא הי׳ בכל הדברים האלה חילוק של כלום בין זמן המקדש לבין אחר זה וכל הדברים הלכו כן מסודרים מהימים היותר ראשונים.
ובמס׳ תענית פרק ב׳ משנה ב׳ נאמר:
עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו וכו' ואומר לפניהם עשרים וארבע ברכות שמנה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש ואלו הן זכרונות ושופרות אל ד׳ בצרתה לי קראתי ויענני וכו׳ על הראשונה הוא אומר מי שענה וכו׳ ברוך אתה וכו׳(עא).
ועל זה בא שם במשנה אחר זה:
"מעשה בימי ר' חלפתא ור׳ חנניה בן תרדיון שעבר אחד לפני התיבה וגמר את הברכה כולה ולא ענו אחריו אמן תקעו הכהנים תקעו מי שענה וכו' הריעו בני אהרן הריעו מי שענה וכו׳ וכשבא דבר אצל חכמים (ביבנה) אמרו לא היינו נוהגין כן אלא בשער המזרח ובהר הבית."
וגירסת הרמב״ם וכפי מה שפירשה הר"ן וכתב על זה "כך היא עיקר הגירסא וכיון שבסדר המשנה מתחלתה לא אמרו בסדר התרעות כלום הי׳ נראה לאמר שעל סדר התרעות אמרו שלא היו נוהגין כן אלא בשער המזרח ובהר הבית,
הערה (עא): במשנה שם בא ״ר׳ יהודה אומר לא הי׳ צריך לאמר זכרונות ושופרות אלא אומר
תחתיהן רעב כי יהי׳ בארץ דבר כי יהי׳ בארץ אשר הי׳ דבר ד׳ אל ירמיה על דברי הבצרות ואומר
חותמיהן.״
וכבר כתב שם הר"ן ״ולא פליגי ר׳ יהודה ורבנן אלא בתענית גשמים דרבנן סברי שאומרים זכרונות ושופרות ור׳ יהודה סבר שאומרים תחתיהן רעב כי יהי׳ בארץ וכו׳ אבל מכל מקום הכל מודים שעל כל הצרות עושין כסדר משנתנו וכן נראה עיקר".
ונחלקו רק בדין המשנה עצמה.
