התקנות אחר החרבן
סד
"ותנאי הי׳ אימתי שיבנה בית המקדש יחזור הדבר לכמות שהי'."
הנה גם לא בטלו את התקנה כל עיקר וכל מעשי רבן יוחנן וחביריו הי׳ רק זאת כי עתה, אשר לבד שבטל הטעם הוא גם דבר שאי אפשר, בכל זה צריך מניין להתירו.
ודבר גר שנתגייר לשון הגמ׳ על זה:
"ואידך דתניא גר שנתגייר בזמן הזה צריך שיפריש רובע לקנו אמר ר׳ שמעון בן אלעזר כבר נמנה עליה רבן יוחנן בן זכאי ובטלה מפני התקלה."
והנה מפורש בזה שכל הדבר גם מתחלתו הי׳ רק "בזמן הזה" דהיינו אחר החרבן.
אבל זה ודאי שלא היתה זה לתקנה אחר החרבן, שהרי אין דעת רבן יוחנן בן זכאי כן, ואיך אפשר שעשו אז דבר נגד דעת רבן יוחנן בן זכאי.
והצעת הדבר זה הוא: אחר החרבן התחילו בבית הוועד להורות גר שנתגייר אז צריך להפריש רובע לקנו(ס),
וכאשר שמע מזה רבן יוהנן בן זכאי נמנה על זה בבית הועד ובטל הדבר.
וכלשונו של ר׳ שמעון בן אלעזר "כבר נמנה עליה רבן יוחנן בן זכאי ובטלה."
וכל התקנות האלו אינם ענין לתקנות במובן הרגיל.
לבד תקנת "שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש, ושאין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן".
וכל הדברים האלו נעשו בהזמן היותר קרוב אחר החרבן וכבר נתבאר כי שיהי׳ לולב ניטל במדינה ושיהי׳ יום הנף אסור נעשו מיד אחר החרבן שניהם יחד.
אבל כן באו אז גם שאר התקנות זו אחר זו, כמו התקנה שלא יהיו העדים מחללין שבת על שאר החדשים חוץ מניסן ותשרי, שבא על זה "אמר להם רבן יוחנן בן זכאי וכי יש קרבן" שאין ספק שאמר זה בפעם הראשון שחל זה בשבת, וכן גם כל יתר הדברים כל אחת בשעתו.
והתקנה "שאפילו ראש בית דין בכל מקום שלא יהיו העדים הולכים אלא למקום הוועד״,
כבר נתבאר (עמוד 68) שהי׳ זה אחרי אשר נסדרו הדברים ביבנה, אשר אז הניח רבן יוחנן בן זכאי את יבנה והתיישב בברור חיל אשר איננה רחוקה משם. ונבוא למצב הדברים בהמדינה בכלל.
פרק ל"ג.
הגזרות בימי אספסינוס.
אחר עבור הבהלות והאסונות הראשונות מהחרבן, הרג ההרוגים למילליאנים, והשביה הגדולה, אחרי עבור ההפקר מחיי בני ישראל אשר ימים רבים אחרי
הערה (ס): וראוי להעיר על הדבר הנפלא הזה שגם מיד אחר החרבן, בכל היות אז בני ישראל סחופים ומדולדלים ,בכל זה כבר פשטה אז קדושת תורתם ואצילות אמונתם עד כי גם אז נמצאו רבים מהגוים אשר נתגיירו.
וזה הי׳ אז כל דבר המלחמה הקשה אשר לחמו הידועים נגד בני ישראל, והדברים ארוכים מאד.
