הסנהדרין בלשכת הגזית, ובהמתיבתות
נח
אבל כבר נתבאר לנו שכל המשנה מראשה לסופה יש שם יסוד המשנה, ודברי התנאים עליה מימי הלל ושמאי ואילך.
וכן הוא גם במקום הזה, כי לשון יסוד המשנה הי׳ כדברי התוס׳ יום טוב רק "בית דין שבעירו" בלבד.
"אין ממיתין אותו בבית דין שבעירו אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלים."
ובבואם ליבנה אשר הוסיפו אז ענינים רבים אצל יסוד המשנה כמו שנתבאר,
הוסיפו אז גם את זה אצל יסוד המשנה "ולא בבית דין שביבנה", ונבאר הדבר יותר.
כי הנה סגנון דברי התוס׳ יום טוב הוא כאלו על פי דבריו אין צריך למה שכתבו התוס׳ "דדוקא כשנגמר דינו קודם״,
וכבודו הגדול במקומו, אבל הלא גם כל דברי המשנה גם "אין ממיתין אותו בבית דין שבעירו אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלים" הולכים גם הם כשכבר נגמר דינו,
שהרי זקן ממרא נידון בעירו על פי בית דין של כ״ג כמו שמפורש במס׳ סנהדרין ד' ט"ז:
"והא הזדה כי כתיבא בקטלא הוא דכתיבא וקטלא בעשרין ותלתא.״
ולשונו של רש״י שם: "דכי כתיב וקמת ועלית בהוראה כתיב שבאין לשאול מה יורו וחוזר לעירו ואם הורה לעשות כבתחלה נידון כשאר המומתין בעשרים ושלשה דהא לא תני במתניתין דף ב׳ (פ״א מ"ה) ולא את זקן ממרא."
ומבואר מעצמו שזה שנאמר במשנה "אין ממיתין אותו בבית דין שבעירו אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלים־ היינו רק להמיתו שם למען יפורסם הדבר לכל ישראל,
אבל אחרי אשר כבר דנו דינו לחיוב בבית דין שבעירו.
והן דברי הרמב"ם המפורשים בהלכות ממרים פרק ג׳ הלכה ה׳:
"וכיצד דנין זקן ממרא וכו׳ חזר זה החכם לעירו וכו׳ הורה לעשות או שעשה כהוראתו חייב מיתה ואינו צריך התראה וכו׳ אלא כיון שבאו עדים שעשה כהוראתו או שהורה לאחרים לעשות גומרין דינו למיתה בבית דין שבעירו ותופסין אותו ומעלין אותו משם לירושלים ואין ממיתין אותו בבית דין שבעירו וכו׳ אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלים וכו׳ שנאמר וכל ישראל ישמעו וייראו מכלל שצריך הכרזה."
ומבואר ומפורש כי "אלא מעלין אותו לירושלים" היינו אחר שדנו אותו ונגמר דינו בעירו.
וזה הם דברי המשנה "אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו ולא בבית דין שביבנה״ היינו אחר שכבר נגמר דינו.
וכדבר פלא הם דברי רבינו הכסף משנה בהלכות סנהדרין פרק ה׳ הלכה א׳ שלא ראה דברי הרמב"ם אלה וכתב שם:
"ובפרק קמא דסנהדרין ד׳ ט״ז אמרינן דמיתת זקן ממרא בסנהדרין של עשרים ושלשה והמראתו בעי על פי בית דין של שבעים ואחד ונראה שלזה
