234
יסוד המשנה, ודברי התנאים עליה
זה שגזרו עליהם להיות כזבים לכל דבריהם הוא מי"ח דבר כמו שהוא
במס׳ שבת דף י"ז.
דהיינו בזמן מאוחר לפני חרבן הבית ונתבאר בכרך שלישי,
אבל התקנה להבדיל את החיל ושאין עכו"ם וטמאי מתים נכנסים לשם זה הוא תקנת נביאים.
ובמס׳ מדות פרק ב׳ נאמר:
"הר הבית הי׳ חמש מאות אמה וכו' לפנים ממנו סורג גבוה עשרה טפחים ושלשה עשר פרצות היו בה שפרצום מלכי יון חזרו וגדרום וגזרו כנגדם י"ג השתחויות, לפנים ממנו (היינו לפנים מסורג זה) החיל עשר אמות."
והתוספת יום טוב העיר שם "ובמהדורות שבספר הנזכר הוספתי תת טוב טעם שבשביל כן היונים פרצו בו פרצות הואיל ונעשה להבדיל אותם מבוא יותר פנימה".
ודבריו נכונים מאד כי הפרצות ההם אשר נעשו שם בימי מלכי היונים הן גם דברי ספר המכביים המפורשים, א׳ ט׳ נ"ד:
"בשנת מאה וחמשים ושלש בחדש השני צוה אלקימוס להפיל את החומה מן החצר הפנימי (אשר לפני העזרה) inneren Vorhofes מהמקדש ורצה בזה לבטל את מעשי הנביאים אבל כאשר התחיל להפיל זה נסגר פיו ולא יכול לדבר וגם לא להזיז אבר" וכו׳.
והם דברי המשנה שם במס׳ כלים ומס׳ מדות:
"הר הבית מקודש ממנו וכו׳ החיל מקודש ממנו שאין עכו"ם וטמא מת נכנסין לשם."
ולשונו של הר"ב שם "החיל לפנים מחומת הר הבית הי׳ כותל גבוה עשרה טפחים והוא נקרא סורג ולפנים ממנו החיל עשר אמות".
וזה שאין עכו״ם וטמא מת נכנסין לשם הוא תקנה מדרבנן וכמו שכתב הר"ש שם "והיינו מדרבנן דמדאורייתא אפי׳ בעזרת נשים שרי שכל זה מחנה לויה עד עזרת ישראל ששם שער ניקנור".
והמדרבנן הזה הוא תקנת נביאים אשר בא בחשמונאים שם.
וזה רצה אלקימוס לבטל, ועל כן צוה להפיל כל זה, אבל לא הספיק כי אם לפרוץ בה פרצות, ומת בתחלואים ומכאובים כמו שהוא בחשמונאים שם.
והן דברי המשנה במדות שם "ושלשה עשר פרצות היו שם שפרצום מלכי יון חזרו וגדרום" וכו'.
ורבותינו שמרו בכל מקום את כבודם של ישראל ותלו הקלקלה אשר קלקלו המתיונים על ידי היונים בהיונים עצמם.
וכן הוא באמת אשר רק בכחם של מלכי היונים ובעזרת צבאותיהם עשו יאזאן מענעלאוס ואלקימוס זר מעשיהם נגד חפץ כל העם בכללו.
ועל כן הנה בפרק הזה, הפרק הראשון ממס׳ כלים, אשר הנהו "מיסוד המשנה" בא שם רק תקנת הנביאים לבד ולא גזרת י"ח דבר אשר היתה בסוף הימים.
