160
התפלות בישראל
ופתאום ישנה אה דברי עצמו ובא ומביא מתנגדים לרבן גמליאל מדברי ר׳ יהושע ור׳ עקיבא אשר כל דבריהם אינם כי אם ביחיד המתפלל לעצמו.
ולשון המשנה שם (ברכות כ״ח) ״רבן גמליאל אומר בכל יום מתפלל אדם "שמנה עשרה" ר׳ יהושע אומר "מעין שמנה עשרה" ר׳ עקיבא אומר אם שגורה תפלתו בפיו מתפלל "שמנה עשרה" ואם לאו "מעין שמנה עשרה".
ובאמת הלכה כר׳ עקיבא, ואין זה ענין כלל לא לתקנת אנשי כנסת הגדולה ולא לשום תקנה בעולם.
ולשונו של הרמב"ם בפרק ב׳ מהלכות תפלה הלכה ב׳ אחרי הביאו גם ברכת המינים שתקנו ביבנה ותהי השמנה עשרה לתשע עשרה, ויאמר שם:
"בכל תפלה שבכל יום מתפלל אדם תשעה עשרה ברכות אלו על הסדר, במה דברים אמורים בשמצא דעתו מכונת, ולשונו תמהר לקרות, אבל אם הי׳ טרוד ודחוק או שקצרה לשונו מהתפלל יתפלל שלש ראשונות וברכה אחת מעין כל האמצעיות ושלש אחרונות".
ואין כל זה ענין כלל עם תפלת הצבור בבית הכנסת ועבודת הצבור בתפלה.
ואמנם כי החכם ווייס הנהו עשיר גדול במתנגדים לכל דבר גדול בישראל, והנה מצא את ר׳ אליעזר להמתנגד מכל וכל ויאמר:
"אבל ר׳ אליעזר המתנגד לכל דבר חדש התנגד לו מכל וכל באמרו שהתפלה ראויה שתהי' רחמים ותחנונים לפני המקום ועל כן לא יעשנה האדם קבע ובנוסחא קבוע אלא יתפלל כפי משאלות לבו ובדברים היוצאים מלבו ובזמן הכשר לו לפי הגיון לבו (שם משנה ד׳)."
וזו באמת רעה חולה גדולה מאד כי כל החוקרים האלה בראיותיהם הבל, לא יביאו הדברים עצמם אשר משם פרים נמצא, כי אם ידברו ויביעו ככל העולה על רוחם, ולהטעות את הקוראים יציינו שם ושם.
ולשון המשנה הוא "ר׳ אליעזר אומר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים".
ולא ידע החכם ווייס שאין זה רק דברי ר׳ אליעזר "המתנגד לכל דבר חדש כי אם גם דברי ר׳ שמעון, ובא במשנה אבות פרק ב׳ משנה י״ח:
"ר' שמעון אומר הוי זהיר בקריאת שמע ובתפלה וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום שנאמר כי חנון ורחום הוא" וכו'.
והנה מפורש בדברי ר׳ שמעון "הוי זהיר בקריאת שמע ובתפלה" דהיינו בקריאת שמע ובתפלה הקבועים ועומדים (עי' דברינו בפ׳ מ״ג) והידועים לכל.
ובכל זה יאמר ממש כדברי ר' אליעזר "וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום",
דהיינו שהתפלה הידועה והקבועה תהי׳ רק בדרך של בקשת רחמים ותחנונים לפני המקום, והן דברי הגמ׳ בברכות דף כ״ט שם:
"מאי קבע אמר ר׳ יעקב בר אידי אמר ר׳ יהושע בן לוי כל שתפלתו דומה עליו כמשאוי ורבנן אמרי כל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו כל שאינו יכול לחדש בה דבר" וכו".
