158
התפלות בישראל
בנהרדעא ולא תימא הכא ולאו הכא אלא זימנין הכא וזימנין הכא וכו׳ וחדא
כנישתא דהוצל קרובה היא לבית מדרשו של עזרא הסופר" וכו׳.
ולבד קבלת הגאונים אשר ישבו במקומות ההם, הנה הי׳ להם כל הדברים האלה בספרי זכרונותיהם אשר היו במתיבתא כמו שכבר נתבאר וכמו שהם כל הענינים האלה באגרת רב שרירא.
והדברים האלה בנוגע לבי כנישתא דהוצל ובי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא הנם באמת רק פירוש דברי רב ושמואל בגמרא, אשר ידעו את כל עניני בבל מהימים הראשונים.
ובתי כנסיות אלו נשארו מימי ראשית גלות בבל, אשר כבר בנו להם בתי כנסיות לתפלה לעבודת הצבור בתפלה.
כי כן הדבר אשר דבר התפלה בצבור נהג בישראל מהימים היותר ראשונים כל ימי הבית הראשון.
פרק מ״ב.
ונשוב אל הדבר השני והוא דבר הנוסח של התפלות, דבר התפלה הראשית אשר בידינו, הוא דבר תפלת "שמנה עישרה", אשר החכם ווייס בהשתדלותו הגדולה לאמר כי תמול אנחנו, רצה להראות כי רבן גמליאל הוא שתקנה ויסדה.
ולא הסתפק החכם ווייס גם בזה, כי אם כי בהיותו עשיר גדול בראיות הנה יש לו גם דברים ברורים, כי ראשי חכמי הדור ההוא גם התנגדו לרבן גמליאל במעשיו אלה.
ובודאי שראוי לראות את הדברים הגדולים ההם של החכם ווייס, והנה יאמר שם בעמוד 73:
"והנה אחרי שהיתה התפלה סדורה ומתוקנת, כיאות לזמנו, שם רבן גמליאל לחק קבוע שבכל יום יתפלל אדם שמנה עשרה ומחויב כל אדם להתפלל שלש פעמים בכל יום תפלת השחר תפלת המנחה ותפלת הערב (ברכות פ"ד מ"א) תחת עבודת הקרבנות התמיד של שחר וכו׳ נגד עיקר התקנה להתפלל שלש פעמים בכל יום לא מצאנו אחד שנטה ממנה זולתי ר׳ נחוניא בן הקנה אשר לא התפלל בלתי אם תפלה קצרה בכניסתו לבית המדרש וביציאתו, אבל על דבר החובה להתפלל בנוסחא הקבועה מאתו היו לו מתנגדים. ר׳ יהושע חשב שאין הנוסח עיקר כי אם תוכן התפלה ועל כן די שיתפלל מעין שמנה עשרה. ר׳ עקיבא עשה פשרה בחשבו שבודאי טוב שינתן ביד המתפללים נוסחא קבועה אבל אין הנוסחא מעכבת, ועל כן אם אין הנוסחא שגורה בפיו יתפלל "מעין שמנה עשרה" (שם משנה ג') אבל ר׳ אליעזר המתנגד לכל דבר חדש התנגד לו מכל וכל באמרו שהתפלה ראויה שתהי׳ רחמים ותחנונים לפני המקום ועל כן לא יעשנה האדם קבע ובנוסחא קבועה אלא יתפלל כפי משאלות לבו ובדברים היוצאים מלבו ובזמן הכשר לו לפי הגיון לבו (שם משנה ד׳).
וקשה הדבר להאמין כי טעה בכל זה החכם ווייס וקשה הדבר להאמין כי לא בזדון רצה להטעות הקוראים.
