עובדי האלילים, וכבר מלא צבאם, בא קצם ואמת בצעם. האמנם גם זאת הגידו לנו חכמינו יודעי העתידות כי ידיח האיש הזה עלינו רעות גדולות, והעמים אשר יאמינו בו ובתורתו יכבידו עולם על בני ישראל מאד. אך לא יעשו עמנו כלה חלילה, ואף יהיו עלינו סתרה לבלי נלך תמס עד אשר יבוא יום ישענו ואור ה' עלינו יזרח. ילעג המלך כוסדראי לדברי האיש הזה, ימלא פיו שחוק – ואשר חזיתי אנכי, הגדתי לך, ואתה שמע ודע לך.
עוד רבות נדברו יחד כפנאי ובוסתנאי, לא חדל האב הזקן לנחם את נכדו הצעיר לתמוך בדברי אמת ואמרי דעת את לבבו, ולא חדל הנכד הצעיר לשאוב תקוה, עצה, ותורה ממקור חכמת אביו הזקן. עד אשר חלף הלך לו היום, ועבר גם הלילה. – וביום המחרת ברך כפנאי את בוסתנאי וישב לו לביתו אל מחוזא להודיע את ילתא את שלום בנה.
ומרגלי המלך הודיעו אתו לאמר: בא כפנאי דעסטאגערדה, ראה את בוסתנאי ודבר עמו. ויחר לו מאד ויאמר אל המלכה שערהין: יודע אנכי כי היהודים הם שונאי נפשי ומה גם בוסתנאי, כי איזה דרך ילך לבבו לאהבני? והלא אנכי הרגתי ואבדתיו את כל בית אביו. מה מאד חפצה נפשי לשלח גם את העלם הזה אל אביו, אך יראתי להפר את השבועה הגדולה אשר נשבעתי בחלומי. ועתה הנה נא אנסנו למען אדע את לבבו – למחר אעשה משתה גדול, ובחמת מיין אשכרנו, או אז יגיד לי את כל מצפוני לבו, ואוי לו אם פיו יענה בו כי לא שכח את אשר עשיתי לאביו ולביתו.
ודארא אשר ישבה על יד אמה שמעה את הדברים האלה יוצאים מפי אביה ופלצות בעתתה, אך עד מהרה התאפקה ותאמר בלבבה להזהיר את בוסתנאי ולמלטו משחת. ולעת נטו צללי ערב וכל בני הארמון נאספו לשמוע בקול שירי בארבוד בגינת הביתן, קרבה אל בוסתנאי לדבר עמו, ומדי דברם הובילה אותו אל קצה הגן הרחק מכל בני בית המלך ותאמר אליו בלאט: בוסתנאי! הקשיבה אלי הפעם ואל תפריע דברי כי חייך תלואים לך מנגד. ידעתי כי שונא אתה את אבי על אשר המית את אביך, ידעתי כי גם הליכות משפטיו תועבה בעיניך, כי בעז באפו יהרוג ולא יחמול. ידעתי כי כן הוא, אל תכחישני, אך הסכת ושמע. מחר יהיה משתה גדול בבית המלך, והוא נטה קו לשכרך, ולהוציא מפיך ומלבבך מלים, בעת יעברך היין. ועתה השמר לך ושמור נפשך.
"איך אשים משמר לשפתי, ואני רך וצעיר, והיין יבלע כל עצתי?" שאל בוסתנאי, ועצמותיו רעדו מפחד.
