אלעזר הקפר פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגעתי כותי אחד והיה משתבח בכל הדרך ואומר אין אלוה גדול מיראתי כשהגעתי אמרתי לו תהא כאלהיך אמר לי קיללתני אמרתי לו לא קיללתיך אלא בכל הדרך היית משתבח באלהיך ועתה אמרתי שתהא כאלהיך שנ' כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו עולם ועד. ד"א לא לנו ה' לא לנו שהגוים קופצים לתוך הפרצה ומחרפין ומגדפין ישראל שכן הוא אומר בנבוכדנצר הרשע לקצת ירחין תרי עשר וגו'[1] ואמר בנה[2] ירושלם ואני החרבתיה ואני בניתי את בבל הא יודע מחריבה. עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל לך אמרין נבוכדנצר מלכא מלכותא עדת מנך, בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר ומן אנשא טריד ועשבא כתורין יאכל וכו' כולא מטא על נבוכדנצר מלכא[3]. ואלהינו בשמים, לפי שאומות העולם אומרים לישראל הרי אלהותינו אנו רואים אותם אתם היכן הוא אלהיכם, משיבין אותם כך אלהיכם מעשה ידיכם ואתם רואין אותם והם אינן רואין לכם, ואלהינו בשמים ואנחנו מעשה ידיו והוא רואה אותנו ואנו לא נראה אותו הוא רואה ואינו נראה. כל אשר חפץ ה' עשה, ר' אומר שני כתובין הם,[4] כי לא אחפוץ במות המת וכתוב אחד אומר כי חפץ ה' להמיתם הא כיצד עד שלא יתחתם גזר דינם לא אחפוץ במות המת משנחתם גזר דינם כי חפץ ה' להמיתם. עצביהם כסף וזהב, (מעשה) לשון של עצב שנא' ועתה אל תעצבו, ואומר הרבה ארבה עצבונך ואומר בעצבון תאכלנה. ד"א אין עצביהם אלא צעיר [צער] להם שכן אמר משה לישראל כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ותראו את שקוציהם הרי הן מושלכים בדרכים הפסילים של עץ ואבן ושל כסף ושל זהב מפקידין עליהם שומרים, אני [אומר] להם לאומות העולם מה הם רואין בעיניהם ושומעין באזניהם עד שאלהיהם צריכין שמירה. מעשה ידי אדם, עני אחד מכניס איסר ומניחו בחלון ועושה אותו תרומה שנא' המסוכן תרומה עץ לא ירקב יבחר, מה עושה הולך לו אצל חרש ואומר לו אלוה אחד יפה אני מבקש לעשות לי והוא אומר לו תביא אילן שגדל בשדה בימות הגשמים שנא' לכרת לו ארזים וכו' וגשם יגדל, העשיר הולך לו אצל הצורף ואומר לו אלוה אחד יפה אני מבקש לעשות לי ואני מבקש להטיל עליה (צורף) והצורף מבקש להטיל הם מכניסים אותו לאור
עמוד:Adolph Jellinek. Bet Ha-Midrasch. Vol.V.pdf/159
הדף הזה לא עבר הגהה
