הפרשת מטות כסף וזהב ובשמים תכלת וארגמן מאריגת חוה ותולעת שני ושש ועזים מאריגת המלאכים ושוכנים בו משיח ב"ד ואליהו ז"ל ואפריון מעצי הלבנון עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן ובתוך אפריון משיח שוכן שהוא אהבת בנות ירושלים של תוכו רצוף אהבה ואליהו ז"ל נוטל ראשו של משיח ומניחו בחיקו וא"ל החרש כי הקץ קרוב ואבות העולם והשבטים כלם ומשה ואהרן דוד ושלמ' וכל מלך ומלך מישראל ומבית דוד כל שני וחמישי וכל שבת ויום טוב באים אליו ובוכים עמו ומחזיקים אותו ואומרים לו דום והשען בבוראך כי הקץ קרוב ואף קרח ועדתו ודתן ואבירם ואבשלום באי' אליו כל יום רביעי ושואלים אותו עד מתי קץ הפלאות ומתי תשוב תחיינו ומתהומות הארץ תשוב תעלינו והוא אומר להם לכו אצל לאבותיכם ושאלו להם וכשהם שומעים כך מתביישים ואינם שואלים אל האבות. וכשבאתי אצל משיח שאל אותי ואמר לי מה עושין ישראל בעולם שבאת משם אמרתי לו הם מחכים אותך בכל יום. מיד הרים קולו בבכי. הבית הששי יושבים בו מתים בדרך מצוה. הבית השביעי יושבין בו מתי חולאים בשביל עונותיהם של ישראל.
ועוד אמר ריב״ל בקשתי למדוד בגיהנם ולראות אותו ולא נתנו לי רשות משום צדיקים לא יראו גיהנם. שלחתי לאותו מלאך ששמו קומם שיכתוב לי גיהנם כלו ולא היה יכול שבאותה שעה המיתו ר' ישמעאל כ"ג ורשב"ג ועשרה צדיקים ובאה שמועה ולא יכולתי ללכת עם אותו המלאך לגיהנם. יום א' עמדתי וקבלתי (צ"ל חמדתי) עם קנור המלאך והלך עמי האור עד שבאתי לשערי גיהגם והם פתוחים והרשעים שהיו שם ראו את האור ושמחו ואמרו זה לזה האור הזה שיוציאנו מכאן. וראיתי בתי' ארכן עשרה מילין על חמשה מילין פתוחות גבים גבים של אש ועומדים ואוכלין את הרשעים. ואחר שאוכלין אותם עומדין מעל האש על רגליהם ונופלין ונשרפין. ובאותו הבית יש בו עשר אומות מאומ"ה ואבשלום בן דוד ממונה עליהם ואומרים אומה לאומה אם אנחנו חטאנו מפני שלא קבלנו את התורה אתם מה חטאתם משיבים להם אף אנו כמותכם. אומרים לאבשלום אתה ואבותיך שקבלתם את התורה למה. אומר להם על אשר לא שמעתי למצות אבי. ומלאכים עומדין מכאן במקלות שלהן ומנטלין אותן על האש והן נשרפים כולם ואח"כ רצים לאבשלום ורוצים להכותו ולשרפו באש ובת קול אומרת
