הורדוס האדומי וממשלתו בארץ יהודה.
כותבי דברי הימים לעמים ואחריהם סופרי ישראל ראו בממשלת הורדוס המשך תקופת ממשלה בישראל ,תקופת ימי מלוכה ביהודה ,וכהמשך לימי החשמונאים, ותקופת מלכותם ,ויראו בה עוד גם מלוכה ביהודה וישראל העולה על ימי החשמונאים ברום הדר תפארתה ,ובשלום הארץ מסביב.
כי על כן חתרו למצוא סיבה להשנאה הגדולה והמנוהלת אשר היתה בין העם ובין הורדוס ומשפחתו אחריו ובכל חקירותיהם לא עלה בידם כל מאומה. וסופרי העמים בדברם על דברי הימים ההם ,הנוגעים להם ביותר, ובהשתדלותם למטרתם לתת את היהודים מאז ועד החורבן לחרפה ולקלסה, יוליכו את קולמסם גם בתלונה גדולה על היהודים האומללים אשר לא הבינו את ערך מלכם הגדול ויאבדו בידם טובם כעם קשה עורף.
וגם היותר טובים שבסופרי העמים בכל אשר גם ידנו את ישראל גם לזכות לא יכלו להתאפק מלשום אשם בנפש האומה בכללה.
וגם הגדול בין חוקרי דברי הימים בימינו הפראפעסאר מאמזען בח"ה מספרו עמוד 505יאמר:
״מנקודת הראות של הפאליטיק הפנימית של היהודים היתה דבר ממשלת הורדוס לשום קץ לממשלת העם והיתה בזה רק המשך ממשלת החשמונאים בחיזוק יותר לחלק בין ממשלת המדינה לבין ממשלת הדת ,אשר עתה היתה יותר ניכרת ויותר בולטת בהיותה בין הנכרי המושל ביהודה בכל תוקף המלוכה, לבין הכהן הגדול ,אשר הי׳ אין אונים ,ועולה ויורד על פי חפצו(ב) כן הדבר כי כל זה סלחו הרבה יותר לאיש יהודי ממשפחת כהנים גדולים (החשמונאים) מאשר סלחו זה להנכרי ואינו מבני הכהנים ,והנהו איש נכרי מבחוץ .ואם הרימו החשמונאים דגל החופש לשום את בני יהודה לעם העומד ברשות עצמו, נשא הורדוס האדומי את שבט מלכותו ביהודה תחת יד המלכות העליונה של הרומיים, ההתנגדות הזאת של היהודים פעלה בהכרח עמוק מאד בנפש הורדוס ,אשר היתה נפש חומדת ורודפת אחר כבוד ,וזה נראה מפעולות הורדוס בכל ימיו אשר יצאו מזה ליהודים רעות רבות ,אבל יכול להיות כי יותר מאשר סבלו היהודים ממנו סבל הוא מהם״ אלה דבריו.
הערה (ב): חוק העמים אשר כל תואר פני ישראל בימי הבית השני לקחו להם רק מתוך דברי יאזעפוס חשבו כי נקודת הכֹּבֶד של הדת ,וכל חיי הדח היתה אז על פי הכהן הגדול ,וכל זה אינו כי אם טעות. והוא אחת מחטאותיו של יאזעפוס אשר בדברי ימי ישראל לא תאר את פני העם ולא נגע בענינם הם וכל דבריו סובבים לתאר רק את דברי ימי המושלים בם.
