הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן
קעב
ומאז התנהגו באמת ככל דין מלחמה ובכל דין פקוח נפשות.
אבל דבר האנשים אשר מתו במערה זה הי' בעוד אשר כל מעשיהם הי' רק להתחבא עם נשיהם וטפם ומקניהם יחד במערות ומנהרות, ולא עלה עוד על דעתם כל דבר מלחמה.
ורק אחרי זה, אחרי דברי ההחלטה הזאת של מתתיהו ואנשיו, אך אחר זה נאמר שם: "ועל זה התאספו עתה אל מתתיהו חבורה מהיהודים הגבורים מישראל, מאלה אשר ברצונם הטוב נשארו אמונים לתורה, וכל אלה אשר ברחו מפני הסכנה באו אליו, ויהיו עמו להתחזק יחד, ועל ידי זה יסדו להם צבא חיל וכו׳."
ומבואר הדבר ומפורש גם מזה כי אך אחרי דבר המעשה הנוראה הזאת כי ררפו אחריהם גם בכל המסתרים אשר התחבאו ויהרגו שם את כולם, אנשים ונשים וטף, ואך אחרי אשר החליטו אז מתתיהו ואשר עמו לעמוד על נפשם ולהלחם, אך אז התאספו אליו כל גבור מהבורחים, ואך אז הכינו להם צבא וחיל להלחם ואך אז יצאו מימי השמד לימי מלחמה. ונפלא הרבר לראות את דרך החקירה אשר הלכו בה.
כי הנה דברי קראכמאל־הזקן בזה הוא לדעת מתוך המעשים את הדבר היותר גדול והיותר נפלא שבכל חקירת חכמת ישראל והוא חכמת האומה ותכונת הרוחני שבה.
ובכל זה חשב שאין צריך לא לחקור לדעת את המעשים וגם לא להציעם כמו שהם עד שיאמר:
"לפי כונת מאמר זה אין עלינו לספר כל פרטי המלחמה וכו׳ ומאלה נעתיק הנה איזה פסוקים לבד להיותם ביותר מוכשרים להעמידנו על הענין שאנו מבקשים והוא תכונת האומה ותכונת הרוחני שבה בזמן הזה."
והנה העתיק לו איזה חצאי פסוקים, ומבלי לחקור על ענינם כל עיקר רצה לבנות עליהם כל יסודי דברי ימינו, עד חתימה חדשה לכל כתבי הקדש אשר נם דבר אין להפסוקים האלה עם זה.
וזה באמת טוב ויפה לפני מי שיחפוש דרכים איך להכחיש את דברי ימינו לטשטש את צורתם ולמחות את רשומם, אבל כמה הנם רחוקים מלדעת על ידם את תכונת האומה ותבונת הרוחני שבה.
והחוקרים האלה גם קראכמאל גם ווייס בהיותם נחפזים כל כך לדרכם שכחו שכל האיסור שם הי׳ רק איסור דרבנן, דהיינו טלטול אבנים, שהוא רק איסור מוקצה. ועל כן הנה תחת מה שחשבו החוקרים האלה להוכיח מהחצאי פסוקים אשר הביאו כי מהמעשה הזאת נראה כי אין תורה לישראל והכל מזמן היותר מאוחר, אחרי ימי החשמונאים. הננו רואים מהמעשה הזאת לגמרי ההיפך שלא לבד יסודי התורה אשר לא נתחדש בהם דבר כל עיקר.
כי אם שגם כל התקנות הכוללות, הנה גם כל אלה זמנם האחרון הוא זמן אנשי כנסת הגדולה.