הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן
קעא
אמנם כי עוד יותר מזה שגם בפנים הארץ היתה אז יד בני יהודה עצמם באחיהם, כי המתיונים נשאו ראש, וגם הכהן הגדול הי׳ אז מהם, והם כרתו ברית עם היונים עם אנטיוכוס עפיפהאנעס לקרוא שמד על כל שומרי תורה ומצוה ולהכריח את ישראל להיות ככל הגוים עובדי עצבים) .עי׳ דברינו על הצדוקים מפ״ו ולהלן(. ועל כן לא מצאו כל אנשי חיל את ידיהם, בהיותם נרדפים נם מבחוץ גם מבפנים, גם מאת היונים אדוני הארץ, גם מאת אחיהם שונאיהם מנדיהם, אשר בידם נתנה הארץ, ויהיו עתה לכל לראש בפנים הארץ.
ולא עלה עוד על דעתם כי יוכלו להתחבר יחד ולקרוא מלחמה על היונים והיהודים המתיונים יחד, אשר כל הארץ בידם.
הם נסו, איש לעברו, להתחבא עד יעבור זעם ויהיו לנודדים בהרים, ויבואו במערות ומנהרות, וכאשר השיגה אותם גם שם יד אויב, ראו כבר את המות עין בעין, ויהי לפניהם רק או לתת ידם אל עובדי עבודה זרה ולכרע לבעל, או למות מות ישרים על קדושת השם.
ועל כן אחרי אשר לא רצו לחטא בנפשם, ולהתקומם נגד היונים במתי מספר אשר היו במערה בודדים בלא כלי נשק לא עלה על דעתם, לא רצו לחלל את השבת גם בדבר היותר קל באין תועלת, ויאמרו תמות נפשם מות ישרים.
ולשון הדבר מזה בחשמונאים סי׳ ב׳: "ויהי כאשר באו פקידי המלך לעיר מודעית להעביר את העם מתורת ד׳ לעבודת האלילים וכו׳ ויאמרו שרי המלך אל מתתיהו לאמר הן איש נגיד ונכבד אתה בקרב עמך וכו׳ קרב אתה ראשונה לעשות את מצות המלך וכו׳ וישא מתתיהו את קולו וכו׳ וכאשר כלה מתתיהו את דבריו קרב איש אחד להקריב על הבמה לע״ז. וכאשר ראה זה מתתיהו, וירץ אליו בחמתו וימית אותו וכו׳ ויקנא לתורת אלקיו כאשר עשה פנחס לזמרי בן סלוא, ואחרי כן נס מן העיר בקראו בקול מי האיש החש לתורת ד׳ ילך אחרי, ויברחו הוא ובניו אל המדבר, ויניחו את רכושם בעיר, וכל האנשים אשר נגעה תורת ד׳ אל לבם עשו כמוהם וינוסו אל המדבר, ויקחו עמהם את כל אשר להם נשיהם וטפם ומקניהם להסתר שם מפני הרעה הגדולה אשר השיגה אותם, ויהי כאשר שמעו אנשי מלך היונים אשר בירושלים בעיר דוד כי נמצאו ממרים אשר לא ירצו לשמוע דבר המלך, וילכו להם אל המדבר להתחבאות במערות, ויקחו חיל גדול וכאשר מצאו את מקומם, חנו עליהם בשדה לעומתם וישימו אהליהם שם, ויכינו כל דבר מלחמתם עליהם ביום השבת, ויקראו להם לשלום ויאמרו, קומו ועשו את פקודת המלך וחיו, אבל הם השיבו לא נצא מזה, ואת פקודת המלך לא נעשה, ואת השבת לא נחלל. אז מהרו בני החיל ויתנפלו עליהם, להראותם קשה, והם עמדו בדברם, וגם אבנים לא זרקו עליהם, וגם לא השתדלו לסכור פי המערה, באמרם אליהם, טוב לנו כי נמות מות ישרים, והשמים והארץ יעידו בנו כי אנשים נקיים הרגתם, אז הרעישו היונים עליהם ויהרגו את כולם האנשים והנשים והטף, כאלף נפש, וכל מקניהם."
והנה כולם יחד עם נשיהם וטפם היו אלף נפש, ובאין כלי נשק, ויותר מזריקת אבנים לא יכלו לעשות והאם יעלה על הדעת כי מלא קמץ אנשים כאלה
