326
הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן
והחכם ווייס אשר הי׳ חפצו להראות שיש כאן פירוש ישן נושן אשר קיימו וקבלו כל הנביאים ונתבטל בבית שני, הרשה לעצמו להעיד עדות שקר, ולאמר:
"וכן יקראהו ישעיה מקרא קדש כמו את יום השבת, ישעיה א׳ י"ג.״
אבל הלא אין זכר שם מלשון "מקרא קדש״ ולשון הכתוב שם הוא: ״חדש ושבת קרא מקרא.״
ויאמר החכם ווייס עוד "וגם יחזקאל יעשהו מקרא קדש אשר בו יבואו כל עם הארץ להשתחוות לפני ד׳, יחזקאל מ״ו א׳.״ אבל גם שם אין זכר מן ״מקרא קדש״. כל לשון הכתוב שם הוא רק זאת ״כה אמר ד׳ שעד החצר הפנימית הפנה קדים יהי׳ סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח, וביום חחדש יפתח״.
ושם ג' "והשתחוו עם הארץ פתח השער ההוא בשבתות ובחדשים לפני ד׳״.
והן גם דברי הברייתא בחגיגה ד׳ י״ח מה לראש חדש שאין קרוי מקרא קדש תאמר בחולו שיל מוער וכו׳(צ). ודרכים כאלו קראו גם חקירת חכמת ישראל, אף כי מחקירת חכמת ישראל אין בכל דבריהם ולא כלום.
ומה תועלת להטעות את הקוראים בדברים גלוים כאלה.
והלשון "חדש ושבת קרא מקרא" הכוונה ברורה ופשוטה על מה שהיו מתאספים אז ללמוד ולשמוע, ויאמר להם בתוכחתו כי לא יוכל לראות יחד ״און ועצרה״.
הערה (צ): וראוי לנו להעיר בזה על דבר צדדי הנוגע לדברינו בפנים, כי הנה גם במלכים ד' וגם בישעיה שם ראש חדש נרדף יחד עם שבת ולא עם המועדות, במלכים שם נאמר ״מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת״, ובישעי׳ שם ״חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה״ אבל הלא בכל אשר נגביה מעלת התיקון של ביטול מלאכה בר״ח יש לו רק איזה דמיון על ידי זה עם יום טוב, אבל לא עם שבת החמורה שבחמורות.
אבל הדבר מתבאר מעצמוי כי לפי שהדברים במלכים שם ובישעי׳ אינם מביטול מלאכה כי אם מההליכה והאסיפה לשמוע בלמודים, הנה זה הי' להם רק בר״ח ובשבת, אבל לא במועדות אשר אז עסקו בהמון חוגג בשמחת הרגל.
ונפלא הדבר שגם ביחזקאל מ״ו אשר ידבר גם שם מהעם הנאספים ובאים לפני ד' יחבר גם הוא את ר״ח עם שבת, והמועדות לעצמם, לעומת זה בישעי׳ שם א׳ י״ד אשר ידבר על עצם היום יבוא שם ר״ח עם המועדות ויאמר "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי" ולהיפך בישעיה ס״ו כ״ג אשר ידובר גם שם על העם הנאסף בא גם שם חדש ושבת יחד ״והי׳ מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני וכו'".
כי העם הנאסף הי׳ כל ענינם בר״ח ושבת שוה, ונאספו בר״ח עוד יותר מבשבת לפי שאז יכלו לבוא גם מהכפרים ומערים מסביב, ועל כן גם בא על הרוב ר״ח לפני שבת, אף שלבד מה ששבת מעלתה גבוהה הרבה יותר, הנה השבת בכל שבוע ור״ח יום אחד בחדש, אבל להענינים האלה הי׳ ר״ח כשבת ובשמיעת הלימודים ואסיפת העם עוד יותר.
ומזה עצמו נוכל להבין שאין מקום לדברי איזה מפרשים אשר חשבו כי ״און ועצרה״ הכונה רק על אסיפתם בבית המקדש, שהרי זה הי׳ במועדות הרבה יותר מבשבת ור״ח, שאז בא כל העם כלו מכל ערי ישראל, אבל הלא הכתוב יזכיר רק ״חדש ושבת״ ולא המועדות, אבל המפרשים ההם לא הרגישו כלל בעצם ענין הכתוב הזה.
ובאמת כי דבר השלש רגלים כבר הזכיר לפני זה בפסוק הקודם ״כי תבאו לראות פני (בשלש רגלים) מי בקש זאת מידכם רמס חצרי וכו׳״ והנה הזכיר הרגלים לענינם ואחר זה שבת וראש חדש לענינם הם.
