314
הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן
אלמנה (יבמות ד׳ ס״א), ואולי הי׳ זה המאורע סיבה לחכמים שיסדו זאת ההלכה והתירו על פיה לינאי לישא את אלמנת אחיו" אלה דבריו.
והנה בדא מלבו, כי לא כנסה ינאי לפני אשר נתמנה להיות כהן גדול(פו) כי אם רק נתקשר עמה בקשר אירוסין, למען אשר ימצא מקום לאמר "ואולי הי׳ זה המאורע סבה לחכמים שיסדו זאת ההלכה".
אבל טעה בדבר שתינוקות של בית רבן יודעים אותה שיבמה שנפלה ליבום אין לה אירוסין כי אם כניסה. ומקרא מלא הוא (דברים כ״ה ה׳) יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה.
ומשנה שלמה היא בריש מס׳ קדושין "האשה נקנית בשלש דרכים בכסף בשטר ובביאה, היבמה נקנית בביאה".
והמשנה ביבמות (פ"ו מ"ד) "אירס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול יכנוס" הוא רק באלמנה מן השוק, אשר בה מהני אירוסין להיות כאשתו לכל דבר, אבל לא בנפלה לפניו ליבום ששם אין האירוסין עושים דבר, רק כניסה. ומתוך חסרון ידיעה של דברים פשוטים כאלה הרשו לעצמם לאמר דברים בראשי יסודי חכמת ישראל.
וראוי לנו להעיר במקום הזה על דבר נפלא מאד אשר בא אצל יאזעפוס בספרו נגד אפיאן I, 22הנוגע לזמן קדום מאד יותר משלש מאות שנה לפני חורבן הבית.
וענין דברי יאזעפוס שם הוא לברר כי גם היונים בימי קדם, בהימים היותר קדומים ידעו את היהודים וכל עניניהם, ואחרי אשר יביא שם ראיה לפני זה מפיטאנאראס יביא אחר זה ראיה מדברי חכם יוני אחר אשר זמנו סמוך לימי אנשי כנסת הגדולה ויאמר: "גם לבד זה כבר הי׳ בימים הקדמונים "מנהגים רבים״ של בני ישראל ידועים ומפורסמים, וכבר אז בימים הקדמונים ההם מצאו להם מנהגי ישראל ומעשיהם מהלכים בין העמים ויחקו את בני ישראל, וזה יוצא מספרו של החכם Theophrastעל החוקים, ובדברו שם על אנשי צור יאמר כי נאסר להם לישבע בנוסח השבועות הנהוגות אצל בני עמים אחרים, ובין כל עניני שבועה אשר ימנה ויספור, ימנה גם את השבועה הידועה "קרבן״ אבל בשום מקום ומדינה לא נמצא כזאת כי אם אצל היהודים לבד, ובהעתיק זה עברית יפורש זה כמו נדבה לד׳.״
ומעתיקיו לא ידעו לפרש דברי יאזעפוס אלה ואחד ממעתיקיו הכהן הנוצרי פארעט גם יכחישו וכתב שם בהערה "אבל שבועה "קרבן" לא נמצא גם אצל היהודים". ומעתיקיו היהודים (הוצאת פהיליפסזאהן גאלדשמיטד והערצפעלד, לייפציג 1867) כתבו שם בהערותיהם "כונת יאזעפוס הוא בהכרח על מי שנדר חפץ לבית המקדש עי׳ מאזעס ) 30, 2כוונתם לספר במדבר פרשה מטות) והמלות אשר יאמר יאזעפוס dmqov 0eovיוכל להיות רק מתנה, מתנה לד׳ "נדר הקדש" ואחרי אשר קרבן הוא שם כולל לכל מיני הקרבנות כולם, כי על כן יהי׳ זה oblatio ועל כן יורה שם זה תחלה את ההבאה של הקרבן ואחר כך את הקרבן עצמו" אלה דבריהם.
הערה (פו): ועי' דברינו צדוקים ובייתוסים פרק כ"ז.
