עמוד:ספר דורות הראשונים א'.pdf/315

310

‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬

‫‬‬ ‫אבל הלא באמת נתקנה כתובה, והחמירו בה מאד עד שלר׳ מאיר גם כל הפוחת‬ ‫לבתולה ממאתים ולאלמנה וכו׳ בעילתו בעילת זנות, ודקדקו בכל פרטי פרטיהן של‬ ‫כל הדינים האלה וכמה טוב ויפה הי׳ לזה אם אמרו שזה דאורייתא, והרי גם לבד‬ ‫כסף ישקל כמהר הבתולת יש לזה גם שורש גדול בההבדל שבין נשים לפלגשים.

‫ובכל זה מסרו לנו שכתובת אשה דרבנן, לפי שכן הדבר שמסרו הכל רק‬ ‫מתוך קבלתם ועל פיה, והדרשות הנם רק נגררות אחרי הקבלה, ואחרי כל שיטות‬ ‫קבלותיהם.

‫וכן הוא גם בדין אבילות שבעה שהוא רק מדרבנן אף שמסופר בתורה‬ ‫מפורש אצל יוסף (בראשית נ׳ י׳) ויעש לאביו אבל שבעת ימים, ואף שיש ראיות‬ ‫מוכיחות בתנ"ך שבאמת נהגו באבילות.

‫וביחזקאל (כ״ד ט״ו) ויהי דבר ד׳ אלי לאמר בן אדם הנני לוקח ממך את‬ ‫מחמד עיניך במגפה וכו׳ האנק דם מתים אבל לא תעשה פארך חבוש עליך ונעליך‬ ‫תשים ברגליך ולא תעטה על שפם ולחם אנשים לא תאכל.

‫שמכל זה מבואר שאחרים יעשו בזה אבל, וכל הדברים האלה נהוגים בהם, ‫וכמו שבאמת דרשו כן מכל הפסוקים האלה במס׳ מ׳׳ק ד׳ ט״ו לזה.

‫ודברי שמואל מ״ק ד׳ כ״ד אבל שלא פרע ושלא פירם חייב מיתה שנאמר‬ ‫ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו וכו׳.

‫ואין ספק שהיו כל הדברים האלה נהוגים בישראל מהימים היותר ראשונים, ‫ויהיו לחוקים קבועים, והנם דינים גמורים במשנה, ובגמרא ככל פרטי הדינים כולם‬ ‫אשר ילכו עליהם דברי התנאים כולם והאמוראים ביסודות קבועים ופרטי דינים רבים.

‫ובכל זה מסרו לנו הדבר כמו שהוא שאין זה דין תורה, היינו שאין הדבר‬ ‫חוב מן התורה, ואין כל דין אבילות שבעה דאורייתא, כי אם מדרבנן.

‫ודעת התוס׳ והרבה מן הראשונים שאבילות אפי׳ של יום ראשון דרבנן, כי אבילות לחוד ואנינות לחוד ואף שאנינות יום ראשון דאורייתא, אבילות גם‬ ‫ביום ראשון דרבנן, ודעת הרי״ף והגאונים (עי׳ ברכות סוף פרק הי׳ קורא) דאבילות‬ ‫ואנינות אחת ויום ראשון דאורייתא והמחלוקת הוא רק אם תופס הלילה שלאחריו.

‫על כל פנים זה ודאי שאבילות לאחר אנינות, והיינו אבילות שבעת ימים, ‫בודאי רק מדרבנן, כמו שביארו כל הראשונים מסוגיות הגמרא בהרבה מקומות.

‫והנה לנו גם בזה דבר שעצם ענינו מפורש בתורה, ונאסר באמת מתוך כל‬ ‫דקדוקי דינים רבים ויסודות קבועים, ובכל זה מסרו לנו הדבר כפי קבלתם, שאין‬ ‫זה חובה מן התורה כי אם מתקנת חכמים. ‫ והרי כל זה יורה לנו להבין ולדעת באין ספק כלל שלא מפני הדרשות‬ ‫עשו זה וזה לדאורייתא, כי אם שעיקר הכל בכל זה הוא רק הקבלה, ומה שקבלו‬ ‫שזה הוא מדאורייתא, ודין תורה גמור מסרו לנו כן, בין שיש שם על זה סמך‬ ‫ודרשה, ובין שאין שם מזה כלום. ‫ ולהיפך דבר שקבלו שהוא דרבנן^(פב) מסרו לנו כן, אף שיש שם דרשות‬ ‫ואסמכתות, וגם הרבה יותר מאסמכתות. ‫‬‬

---

‫‬‬

הערה (פב): ודבר המובן מעצמו הוא שאין דברינו על שקלא וטרי׳ בגמ׳ או דברי יחיד, כל דברינו‬ הם על דעת הרבים והמסקנות ובירורי הדברים ויש בזה דרכים הרבה ופרטים אשר כולם יבוררו בכרך הבא. ‬