300
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
ויהי׳ איך שיהי׳ זה ברור שזה עצמו שפי׳ דברי הכתוב ועצם ענין הלאו הזה של "מלאתך ודמעך לא תאחר" הוא על בכורים ותרומה, זה עצמו רחוק מאד מלהיות מובן מעצמו, וזיל קרי בי רב.
ואיך הי׳ אפשר להקדים תחלה את הסדר כי בכורים תחלה ואחר זה תרומה, והרי אין אנו יודעים עוד את עצם דבר אזהרת התורה בזה ובמה הכתוב מדבר.
ואך אחרי אשר נתבאר עצם האיסור וכי פירוש של "מלאתך ודמעך לא תאחר״ הכונה לבכורים ותרומה והיינו ליתן אותם דוקא על הסדר.
ואך אחרי אשר הננו יודעים שיש כאן אזהרה בתורה לבלי להקדים המאוחר.
יש מקום לבאר איך הוא הסדר, והדברים פשוטים לפי זה שאך זה הי׳ צריך להיות סדר המשניות כמו שהנם באמת (וזה הוא גם כונת הרמב״ם ז"ל).
ובכלל ילכו כן כל סתמי המשניות שכל מקום שאין זה קבלה פשוטה כי אם שהוכרע מתוך יסודי דברי הקבלה, וראי׳ מהפסוקים, בא כן מפורש במשנה.
וכמו גם בזבחים ד׳ צ"ח (פרק י"ב משנה א'):
וכל שאינו ראוי לעבודה אינו חולק בבשר וכל שאין לו בבשר אין לו בעורות, אפי' טמא בשעת זריקת דמים וטהור בשעת הקטר חלבים אינו חולק בבשר שנאמר (ויקרא ז׳) המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהי׳ שוק הימין למנה.
משנה ב׳) כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה שנאמר (שם) עולת איש עולה שעלתה לאיש.
משנה ג׳) עורות קדשים קלים לבעלים ועורות קדשי קדשים לכהנים קל וחומר ומה אם עולה שלא זכו בבשרה זכו בעורה קדשי קדשים שזכו בבשרן אינו דין שיזכו בעורן, אין מזבח יוכיח שאין לו עור בכל מקום.
ועי׳ הוריות ד׳ ד׳: (פ״א משנה ד׳):
הורו בית דין וידע אחד מהם שטעו ואמר להם טועים אתם, או שלא הי׳ מופלא של בית דין שם וכו׳ הרי אלו פטורין שנאמר כאן עדה, ונאמר להלן עדה מה עדה האמורה להלן כולן ראוין להוראה אף עדה האמורה כאן עד שיהיו כולן ראוין להוראה.
ועי׳ שביעית פרק י׳ משנה ח׳:
המחזיר חוב בשביעית יאמר לו משמט אני אמר לו אף על פי כן יקבל ממנו שנאמר (דברים ט״ו) וזה דבר השמטה כיוצא בו רוצח שגלה לערי מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני אמרו לו אף על פי כן יקבל מהם שנאמר (שם י"ט) וזה דבר הרוצח. ועי׳ בכורות ד׳ י"ג (פרק א׳ משנה ז׳):
לא רצה לפדותו עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו מצות פדייה קודמת למצות עריפה שנאמר (שמות י״ג) ואם לא תפדה וערפתו מצות יעידה קודמת למצות פדייה שנאמר (שם כ״א) אשר לא יעדה והפדה מצות יבום קודמת למצות חליצה(פ) וכו׳ מצות גאולה באדון הוא קודם לכל אדם שנאמר (ויקרא כ"ז) ואם לא יגאל ונמכר בערכך.
הערה (פ): במשנה שם נתוסף ״בראשונה שהיו מתכונין לשם מצוה ועכשיו שאינן מתכונין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבם" וזה נתוסף על המשנה בימי רבי וכבר הערנו על כיוצא בזה בהרבה מקומות.