עמוד:ספר דורות הראשונים א'.pdf/300

‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬

‫קמח‬

‫פרק כ״ט‪.‬‬

‫‬‬ בירורי הדברים‪.‬‬ ‫

עי׳ תרומות פרק ו' משנה ו' ר׳ אליעזר אומר משלמין ממין על שאינו‬ ‫מינו בלבד שישלם מן היפה על הרע ור׳ עקיבא אומר אין משלמין אלא ממין‬ ‫על מינו, לפיכך אם אכל קשואין של ערב שביעית ימתין לקשואין של מוצאי‬ שביעית וישלם מהם.

‫ממקום שר׳ אליעזר מיקל משם ר׳ עקיבא מחמיר שנאמר (ויקרא כ״ב)‬ ‫ונתן לכהן את הקדש כל שהוא ראוי להיות קדש דברי ר׳ אליעזר, ור׳ עקיבא‬ ‫אומר ונתן לכהן את הקדש קדש שאכל.

‫ולעומת זה יסוד המשנה שם בריש הפרק אין בה שום לימוד, ולשונה: ‬ ‫האוכל תרומה שוגג משלם קרן וחומש, אחד האוכל ואחד השותה ואחד‬ ‫הסך, אחד תרומה טהורה, ואחד תרומה טמאה, משלם חומשה וחומש חומשה, אינו‬ ‫משלם תרומה אלא חולין מתוקנים והם נעשים תרומה והתשלומין תרומה אם רצה‬ ‫הכהן למחול אינו מוחל.

‫והתוס׳ יום טוב כתב שם "כתב הר"ש ובפרק הזהב דרשינן לה מדכתיב‬ ‫ויסף חמישיתו אי שקלת ליה לוי״ו דויסף ושדית ליה אחמישיתו הוי חמישיתיו‬ ‫עד כאן ותמיהני על הרמב"ם שפירש בכאן ממה שאמר השי"ת בזולת זה המקום‬ ‫וחמישיתיו יוסף עליו ואמרו מלמד שהוא מוסיף חומש על חומש עד כאן, וכן‬ ‫כתב בפי׳ המשנה בפרק הגוזל, ומתורת כהנים דסוף פרשת ויקרא העתיקו, ותמיהני‬ שלא כתב דרשא שבגמרא״.

‫ובחנם תמה לפי שכל הדרשות הבאות בגמ׳ להסמיך דברי המשנה, אינם‬ ‫כי אם רמזי דקרא, ובעיקרו אין זה כי אם קבלה ועל כן בחר לו הרמב״ם‬ היותר קרוב. ‫ ובמשנה עצמה שהיא בזה מיסוד המשנה אין בזה לא קרא ולא רמז מקרא‬ ‫כי אם הלכות פשוטות.

‫לא כן בדברי ר׳ אליעזר ור׳ עקיבא שזה אינו מיסוד המשנה כי אם חקירת‬ ‫דין על דיני יסוד המשנה, והיא חקירה חדשה אם אפשר לשלם ממין על שאינו‬ ‫מינו, בזה באמת נתפרש הדבר לפנינו בסידור דברי המשנה עצמה ומפורש בה‬ ‫ממקום שר׳ אליעזר מיקל ר׳ עקיבא מחמיר שנאמר וכו׳.

‫ועי' עוד במס׳ פיאה פרק ז׳ משנה ג' משנה ד׳ שגם שם באו דיני יסוד‬ ‫המשנה, ואין שם לא טעם ולא רמז ולא קרא, ואחר זה דברי ר׳ אליעזר ור׳‬ ‫עקיבא בטעמי דקרא.

‫וביסוד המשנה שם:

‫משנה ג׳) איזהו פרט הנושר בשעת הבצירה, הי׳ בוצר עקץ את האשכול‬ ‫הוסבך בעלים נפל לארץ ונפרט הרי הוא של בעל הבית^(עז). ‫‬‬

---

‫‬‬

הערה (עז): במשנה שם נאמר אחר זה המניח את הכלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר הרי זה‬ ‫גוזל את העניים על זה נאמר (משלי כ״ב) אל תסג גבול עולים. ‫‬‬