המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
קמז
ויבואו ויחליטו כי יש שם הבדל גדול בין מקור דברי המשנה לבין סידור הדברים לפנינו, כי אף שכל דברי המשנה מקורם רק מדרכי הדרשות, בכל זה לא בא זה בהמשנה לפי שאין זה מדרכי סידור המשנה, אשר החליטו לסדר שם כל הדברים בלי טעם ובלי ראי׳ מקרא וכי בסידור המשנה פשטו הדברים צורתם הראשונה, ויקבלו צורה של דברים בלי טעם ובלי ראי׳ ובלא שקלא וטרי׳.
ויאמר לנו פראנקעל בדרכי המשנה עמוד 7:
"הוראת מלת הלכה כתב בעל הערוך וכו׳ אבל יותר מהדרכים אלה נאמר מלת הלכה על מאמר הבא בפני עצמו לפרש ענין מעניני התורה בלתי לסמוך על הקרא או לעשות עצמו סניף להמקרא ונכנה זאת ההלכה בשם הלכה מופשטת (אבסטראקטע הלכה), וזה יבואר לנו כאשר נחזור עוד על לימוד הסופרים אשר חיברו מאמריהם אל המקרא כנאמר למעלה(ע״ו) והחכמים אשר באו אחריהם עזבו הדרך הזה והפשיטו הדינים אשר הוציאו מפרשי המצוות (!) ועשו להם בתים בפני עצמן.״
ושם עמוד 8יאמר:
"ופירוש מלת משנה הוא כמו שהביא הערוך (ערך משנה) מלשון שינון כמו ושננתם עי"ש והוא שם נרדף לשם הלכה, אבל מלת משנה נאמרה על הלכה קצרה ופסוקה בלתי נתינת טעם.״
וכבר הובאו לנו דבריו בעמוד 27כי חכמי ההלכה הנם אצלו "דורות התנאים מתלמידי הלל ושמאי הנקראים בית הלל ובית שמאי ואילך עד ר׳ יהודה הנשיא ודורו״.
ובידים רקניות וגבובי דברים כאלה שלא מענינם כלל רצה לדבר ולהחליט בחקירות היותר גדולות ביסוד המשנה.
אבל כמדומה לנו כי המשנה הזאת לא נאבדה מתוך הקהל, והנה היא לפנינו, וכל מעיין שם יראה לפניו לגמרי ההיפך ממה שחשב פראנקעל.
ודוקא בדברי התנאים מבית שמאי ובית הלל ואילך (עיקר חכמי ההלכה לפי טעותו של פראנקעל) דוקא בדבריהם הם באו שם גם נתינת טעם וגם שקלא וטרי׳ וגם דרשה דקראי.
לפי שבאמת לא פשטה המשנה צורה, ולא לבשה צורה כי אם שנמסרו לנו שם כל הדברים כמו שהם וכמו שהיו מתחילתן.
ופראנקעל עצמו שם עמוד 7יאמר גם זאת: "ודע כי אף שביררו להם דרך לעצמם בענין ההלכה לא עזבו דרך הראשונים לגמרי אבל חיברו גם הם מאמרים למקרא, ודרך זה נקרא מדרש והוא הולך מסלות במכילתא ספרא וספרי וגם לפעמים במשנה.״
והנה ראה גם הוא שיש במשנה גם דרשות, ובכל זה בא והחליט שאין זה מדרך המשנה.
ואך תמהון הוא איך לא שאלו כל החוקרים האלה את עצמן שאלה גדולה וכוללת, אשר היא עצמה תוכל לברר לנו את הכל.
הן אחת משתי אלה, או שכן הדבר כי המשנה היא רק הלכה מופשטת בלא נתינת טעם ובלא סמך למקרא, ואז הלא צריך שיהי׳ כן בכל המשנה.
הערה (ע״ו): כלומר כאשר בדה לו פראנקעל מלבו וכבר נתבאר לנו טעות חלומו זה עי' בעמוד 147.
