המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
קכח
אבל לפנינו כבר יקרא הפרק במה מדליקין ובמה אין מדליקין, אף שבמה מדליקין בא רק במשנה ב', ונוסף רק בימי רבי, על ידי מחלוקת ר' יוחנן בן נורי ר׳ טרפון ור' ישמעאל, ובא במשנה ב׳(נח).
אין מדליקין בשמן שרפה ביום טוב, ר' ישמעאל אומר אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת, וחכמים מתירים בכל השמנים בשמן שומשין בשמן אגוזים בשמן צנונות בשמן דגים בשמן פקועות בעטרן ובנפט, ר׳ טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד.
ודברי המשנה הזאת היא מתוך דברי ר׳ יוחנן בן נורי במחלקותו עם ר׳ טרפון אשר הסכימו לו חכמי הדור והוא ממש כלשונו.
ומבואר בתוספתא ובברייתא בגמרא שכל ראיתו של ר' יוחנן בן נורי שזה הוא משנה ב׳, וכל יסוד דבריו אינו כי אם מיסוד המשנה דהיינו ממשנה א', ויאמר כן מפורש "אלא אין לך אלא מה שאמרו חכמים אין מדליקין".
דהיינו מה שנאמר ביסוד המשנה במשנה א' שעל דבריה יסבו כל דברי התנאים.
ודברי המשנה בריש משנה ב' לפני מחלוקת התנאים, "אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב".
הוא כמו שכבר נתבאר שמראש ומראשונה נכללו כל דיני יום טוב יחד עם שבת בתוך דיני שבת במס׳ שבת.
ועי׳ שם דברי הגמרא בד׳ כ"ג: רב חסדא אמר וכו׳ אלא הכא ביו"ט שחל להיות ערב שבת עסקינן לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב.
ובעצמו של דבר כללו מראש ובראשונה דיני יום טוב בתוך מסכתת שבת, כלומר בתוך בבא מסדר מועד אשר דברו שם בכל דיני שבת ובהם גם עירובין, ויבואר במקומו.
פרק כ״א.
והדבר הזה את אשר הי׳ נעלם הענין הגדול מדבר המשנה ביסודה, ושכל מחלוקותיהם של התנאים כולם גם היותר ראשונים שבהם, דינם רק עליה, אם בנוגע לגירסתה, או בפירושה או בגדר דבריה, או במקרה חדש הבא לחקור ולדעת איך הדין שם על פי דברי המשנה המקובלת הקבועה טבועה מסודרת ועומדת.
ההעלם הגדול הזה בעיקר היותר גדול של המשנה בכללה, זה הביא לנו מבוכות רבות ושונות גם בפירושי המשנה, ויביא לנו גם הגהות של חנם ושאין להם מקום בדברי המשנה.
ועי׳ לדונמא במס׳ אהלות פרק י"ג משנה א׳ שבא בלשון המשנה:
העושה מאור בתחלה שיעורו מלא מקדח גדול של לשכה(נט) שירי המאור רום אצבעיים על רוחב אגודל, אלו הן שירי המאור חלון שסתמה ולא
הערה (נח): ועל זה שבא כבר לפנינו בסוף סידור רבי באו גם דברי הגמ׳ במס׳ נדרים ד׳ ג' אלא לאו דוקא זימנין מפרש ההוא דפתח ברישא זימנין ההוא דסליק מפרש ברישא.
הערה (נט): עי׳ לעיל עמוד 240בהערה מ"ח.